באחד הבקרים השבוע, קיבלתי טלפון לו חיכיתי. כזה שמאשר את קבלתה של ט' לשלטר היחיד בארץ עם 5 מיטות לצעירות בהריון. ט', צעירה בת 19, שובת לב, שגדלה בעצמה בפנימייה והתחנכה בחינוך מיוחד, נמצאת בהריון ראשון (הבן זוג בכלא). הגענו אליה בזכות מנהלת בית הספר בו למדה ששמרה איתה על קשר גם לאחר סיום בית הספר וחיפשה מענה עבורה.
מזה תקופה שאנחנו עובדות עמה במסגרת מיזם ייחודי לצעירות אימהות במצבי סיכון, חסרות עורף משפחתי ותמיכה, מנסות להתמודד ביחד עם החובות על אי עמידה בתשלום שכ"ד, המשפחה שלא יכולה להיות מקום בטוח עבורה, האהבה לבן זוג שאמנם לא מרביץ אך מאיים, סוחט כלכלית ומתעמר. ט' עובדת בעבודה פיזית שעוד רגע כבר לא תוכל לעמוד בה. בשבועיים האחרונים כבר נפלה פעמיים תוך כדי משמרת. המעסיק טרם יודע על הריונה. במצב הזה, למרות חלומותיה על עצמאות, תקוותיה לבית משלה ורצונה העז לעמוד בכוחות עצמה, ההחלטה של ט' על כניסה למסגרת היא ההחלטה הנכונה ביותר, בראש ובראשונה עבורה.
הבאת ילדים היא המלאכה הכי פשוטה ומורכבת כאחד
בשלב הזה בדרך כלל שואלים אותי- "אז למה היא ממשיכה בהריון?" ולכי תסבירי שבחברה הישראלית להיות בהריון ולהביא חיים לעולם, זה תו תקן של שייכות ותקינות חברתית. לכי תדברי על הרצון העמוק לתיקון, על התקווה לעוגן שיאפשר לאסוף אל מולו כוחות ולהילחם בשבילו, על האהבה והרצון ליצור חיים עם בן זוג, גם אם הוא לא מיטיב עבורי. על תפקידי מגדר שגורמים לזה שזאת אחריות כמעט בלעדית של נשים למנוע הריון ובהמשך לגדל את הילדים. על הגוף הפצוע והפגוע שעבר אינספור טראומות אבל מצליח לגדל חיים ולהוכיח לעצמי שיש בו תועלת וטוב.
הבאת ילדים לעולם היא המלאכה הכי פשוטה ומורכבת כאחד. הבאת ילדים לעולם עבור צעירה מרקע של סיכון ומצוקה, טראומה והעדר מערכות תמיכה, מחייבת גם הצטדקות מתמדת והתגוננות מפני שיפוטיות הסביבה, ללא הרף, בכל צומת, באופן שמאוד מקשה על בקשת וקבלת עזרה.
נופלות בין הכיסאות
ברבע שעה הראשונה של סדרת הנטפליקס הכה מדוברת בימים אלו - "עוזרת בית" ( Maid), אנחנו פוגשות את המציאות הזו ביתר שאת. את הלופים הבלתי אפשריים שמותירים את הצעירות האלו לבד, מחריפים את מצבן ואז מערערים על זכותן להיות אמהות ויכולתן להיות אמיהות מיטיבות לילדיהן. בישראל ישנן מאות צעירות אימהות במצבי סיכון ומצוקה. מספר מדויק קשה לתת מאחר ואין הכרה וגם לא אומדן של התופעה, נברתי באין ספור מקורות.
בישראל 2021, צעירות אלו נופלות בין הכיסאות, כאשר לצד הכרה נרחבת (תודה לאל- זה שינוי של השנים האחרונות עם כניסת התוכנית הלאומית לצעירים וצעירות במצבי סיכון של משרד הרווחה לפעולה) בצרכים ובפרופסיה הייחודית של עבודה עם צעירים וצעירות במצבי סיכון והכרה לא מבוטלת בצרכים של הורות צעירה במצבי סיכון (באמצעות אין ספור תכניות ייעודיות לאוכלוסייה), הן נותרות מאחור.
הן לא זכאיות לשירותים שמקבלים צעירים/ות במצבי סיכון - מעצם הורותן או נישואיהן - ולרוב לא מצליחות להשתלב בתוכניות סיוע קיימות, לא עומדות בקריטריונים או מפחדות בכלל לפנות מהחשש שיקחו את ילדיהן. הפחד הזה, עמוק וקמאי ככל שיהיה, לרוב מחריף את מצבן כאשר ילדיהן בגיל 3 עם כניסת חוק חינוך חובה נכנסים למערכת, לעיתים מתמודדים כבר עם עיכוב התפתחותי ומכניסים את המערכות לסחרור של "תיקון" והתערבויות.
גם מעט הזכויות החברתיות הקיימות עבורן מהוות לעיתים מלכודת שלא מאפשרת לממש את הפוטנציאל והתקווה שבבחירה בהורות. קצבת הבטחת הכנסה בשנתיים הראשונות של הילד תלויה בהגדרת הצעירה כחד הורית ומלווהבנסיונות הישרדות ובפתרון בעיות שיוצרות בעיות אחרות.
"רק כשנולד לי הילד, יכולתי לדמיין את העתיד"
סיפורה של אלכס, "עוזרת בית", ממחיש היטב את המנגנון הבלתי אפשרי הזה של פתרונות מידיים חלקיים שמחריפים ומעמיקים את הבעיות בטווח הארוך. חלק מהצעירות לא ממסדות את יחסיהן עם אבות הילדים ולא רושמות את הילד על שמם, ובכך גם נכנסות למעגל של הסתרה וגם מקטינות את ההכרה באב ואת יכולתו לקבל תפקיד משמעותי בחיי הילד/ה.
בכל האמור להשתלבות בתעסוקה - הקצבה שהצעירות האימהות מגבילה את מספר השעות שניתן לעבוד וכל מעבר של תקרת ההכנסה המינמאלית גורר גריעה של סכום הקצבה, ולעיתים גם היווצרותם של חובות בלתי אפשריים. לבחור בהשתלבות בתעסוקה על פני ההכנסה הבטוחה היחידה מאוד קשה ולעיתים פשוט לא משתלם ובעיקר לא מאפשר לתפוס את הרגע ולמצות את הרצון של הצעירה בשיקום והתפתחות.
חשוב לי להבהיר שאיני מתנגדת בשום צורה למערכת קצבאות, אך צריך לשקול להרחיב אותה באופן שיתמרץ כלכלית את ההשתלבות בתעסוקה והשכלה ויאפשר פתח מילוט מחיי העוני וההדרה. האימהות הצעירות האלו הן לרוב דור ושני ושלישי לעוני, הדרה ומצוקה, המתמודדות עם חסמים בלתי אפשריים בבואם לנסות ולהשתלב. בדיוק לשם כך הקימה עמותת עלם את המיזם הארצי לצעירות אימהות במצבי סיכון, במטרה לקדם הכרה, מענים ומדיניות עבור האימהות, האבות וילדיהן. עובדות העמותה מלוות צעירות אימהות ברחבי הארץ- נמצאות איתן ברגעים הכי קשים, מציעות קפה משום מקום ועוזרות להן למצוא רגע לעצמן, לדמיין ולהאמין שיכול להיות אחרת. אנחנו מנגישות ומתווכחות שירותים קיימים, מפתחות שירותים חסרים, משנות מדיניות ועולם.
צעירות אימהות חייבות שנאמין בתקווה שבבחירתן להפוך לאימהות- נעבוד איתן מהר וביעילות, בשותפות עם המדינה, במטרה להבטיח את סופו של מעגל העברה בין דורי של עוני וטראומה. אנחנו חייבות להן ולילדיהן את זה. כמו שאמרה לי אחת מהן- "רק כשנולד לי הילד, נולדה לי היכולת לחלום ולדמיין עתיד"- מגיע להן שנעזור להן להגשים ולפתח חלומותיהן ולא להתפוצץ על מזבח המציאות הבלתי נסבלת של החיים בעוני, הדרה ומצבי סיכון בישראל.
הכותבת הינה מנהלת התוכנית לצעירות אימהות בסיכון, עמותת עלם.