כמו בכל שנה לקראת יום כיפור, נשליך את הדברים שאנו רוצים לנקות מעצמנו ונחליט לאמץ את ההחלטות החדשות שיעשו איתנו חסד השנה. זו תקופה שמכניסה את כולנו למצב של חשבון נפש, איחולים לשנה החדשה ומחשבות על מה שהיה ומה היינו רוצים לשנות בשנה הקרובה. זה ממש נפלא כי יש בזה תקווה חדשה, הזדמנות להתחיל ברגל ימין ולשחרר את הדברים שתוקעים אותנו. חלק בלתי נפרד מהתהליך, זו סליחה וחרטה, וזה טבעי! רוב בני האדם מרגישים לפעמים חרטה או ייסורי מצפון על שהיה או לא היה, וישנם גם אלו אשר ייקחו את הטעויות שעשו לכדי הלקאה עצמית. מי שמסתמנים כשיאני החרטות ונקיפות המצפון הם אוכלוסיית אנשי הקשב.
מה גורם לאנשים עם הפרעת קשב ליותר רגשות של חרטה, צורך לבקש סליחה, לחץ, ייסורי מצפון ובסוף גם הלקאה עצמית? אלה הסיבות המרכזיות.
-
כיצד הסביבה מסתכלת עליו?
אנו חיים בתוך חברה עם חוקים, כללים וקודים, שאת חלקם ממש אסור להפר, וישנם גם ערכים וגישה מוסרית על פיה אנו אמורים לפעול. לרוב אנו עומדים יפה בכללים אלה, אבל כולנו נשפטים ונבחנים על פיהם. כל אדם שאין בו כוונה לפגוע, ישאף ליחסים טובים עם הקרובים, החברים והסביבה. אצל ילדי הקשב, הסביבה במקרים רבים מאוד שיפוטית. מלכתחילה הסביבה מסתכלת באופן שונה על ילדי הקשב. אלו ילדים "לא שגרתיים" בכיתה, במשפחה, בין החברים, ואפילו אנשי ההוראה מביטים בהם בעיניים משוות ושופטות: "למה הוא לא מקשיב" "למה מאבד כל דבר?" "למה הוא לא מצליח?" "למה כל דבר זה במלחמה?" ועוד הרבה מכל "הטוב" הזה.
כל הטענות שהם שומעים, מרגישים ורואים מהסביבה כלפיהם, משרטט מצב אשר מראש מעמיד אותם כ"לא בסדר". הם לא עומדים בציפיות, מאכזבים, נודניקים ומתישים. הם יחושו במקרים רבים כי המשחק עם החברים הולך לכיוון לא טוב, הם הולכים לישון אחרי בכי ומלחמה בבית. המבט השופט וחסר ההבנה מהסביבה פוגע בביטחון העצמי של ילד הקשב, משום שמה שהוא מרגיש זה: "לא הולך לי" "אני דחוי" "אני לא אהוב ומפריע". -
המאני טיים של ההצלחות
דבר נוסף אשר בונה את הביטחון העצמי, זה ההצלחות הנצברות. ככל שהילד יצבור יותר הצלחות, כך יהיה לו על מה לבסס את הביטחון וההערכה העצמית שלו. במקרים רבים, ילדי הקשב לא מצליחים לצבור הצלחות ולבטח כאשר אין לסביבה מושג כי ילד זה "נכשל" משום שהוא לא מאובחן. מצפים ממנו להצליח להתמודד עם אתגרים כמו של ילדים ללא הפרעה, אבל הוא לא מצליח להתרכז או להקשיב. הוא אימפולסיבי וזה פוגע בו ובמערכות היחסים עם המשפחה והחברים. הוא לא מצליח להניע את עצמו כי אין לו מוטיבציה בגלל חוסר בדופמין במוח ולכן מלכתחילה הוא מקבל תג של ילד קשה שלא מצליח, בעיקר בסביבה מסוימת בה יש לו קושי, כמו בבית הספר.
אימפולסיביות קלה | אילוסטרציה: By Dafna A.meron, shutterstock -
לא מווסת רגשית ואימפולסיבי
ילדי הקשב סובלים יותר מאחרים מחרטות, בגלל שההתנהגות שלהם כלפי אחרים הרבה פעמים לא מובנת, ולפעמים הם לא מבינים את עצמם ולמה עשו זאת. אבל בדיוק כמו כל אדם מן השורה במצבים של הצפה רגשית, ככה גם ילדי הקשב נמצאים כמעט בכל רגע נתון. כאשר הם לא מטופלים, כל דבר קטן עלול לגרום להם להתפרץ באימפולסיביות, לחטוף משחק, להרים יד ולהיכנס למצב "הישרדותי לכאורה". לרוב, הם גם לא יודעים מה מניע אותם להיכנס לתגובות חזקות אלו ולא יכולים לשלוט בהם. הם יפעלו בחוסר טאקט ויצטערו על זה אחר כך. יגיבו במהירות וללא מחשבה מה תהיה התוצאה. יגיבו באופן בו אחרים יפגעו ולמרות שאין להם כוונה לעשות כך, זה ממש כמו בשיר של לאה גולדברג "זה לא אני, זה הילד הרע שנמצא בי בפנים". הבעיה היא חוסר בוויסות חושי ורגשי, אשר משפיע על התגובות שלהם. הם יכניסו את עצמם להרבה היתקלויות ויש להם קושי לתפוס סיטואציות חברתיות ואז לפתע זה הופך לאש בשדה קוצים. כאשר ילדי הקשב מרגישים שהם פגעו, הם מרגישים רע עם עצמם, ונכנסים ללופ של חרטות וייסורים.
הפרעת הקשב אמנם גורמת לילדי הקשב למהר להגיב, לפגוע ולהתנגד, לא לשים לב, ומכאן לחוש חרטה רבה. אבל אפשר לעבוד איתן על כך כדי ללמוד להתגבר ולשפר את המצב. הדבר הכי חשוב לעשות הוא להעלות את המודעות שלהם (ושל ההורים) למי הם, למה הם מתנהגים כך, ושזה לא אשמתם. להסביר להם על הפרעת הקשב שלהם, איך היא מתבטאת במוח, ומדוע היא גורמת להם להתנהגויות אימפולסיביות וחסרות קשב. בצורה הזו, הילד לא יאשים את עצמו וירגיש שמשהו בו "דפוק", ומכאן אפשר לתת כלים פרקטיים של מה לעשות במצבים מועדים לפורענות. לדוגמא, אפשר ללמד את הילד שהמוח שלו הוא כמו רכבת דוהרת במהירות. אבל הוא יכול לעצור בתחנות השונות ולהתארגן מחדש. כך למשל, כשמתחיל ריב עם חבר, ללחוץ על כפתור עצירת הרכבת ולבדוק מה הוא מרגיש? לתת שם לרגש ולתקף אותו כבר עוזר. לאחר מכן לעצור בתחנת המחשבה ולבדוק מה הוא חושב כרגע והאם זה אמיתי? האם באמת דני ניסה להעליב אותו? ולסיום לעצור בתחנת התגובה, ולבחור איך הוא רוצה להגיב. אם בצעקה או במכה? או שיש תגובות נוספות שאפשר לנצל למצב, כמו לשאול את דני למה התכוון?
הפרעת קשב היא אמנם מוחית ומולדת, וגורמת להתנהגות יותר אימפולסיבית ומכאן גם להלקאה עצמית, אבל חשוב לדעת שאפשר לאבחן ולהתאים טיפול אשר משפר מאוד את איכות החיים של הילדים, הוריהם, והסביבה כולה.
הכותבת היא מומחית בתחום הקשב. חוקרת וסופרת, מרצה באוניברסיטה העברית, בעלת מכון לאבחון וטיפול