כשיואב שמיץ שפירא היה בן 5, הוא כל הזמן צייר, על כל נושא אפשרי ובמגוון של חומרים – פנדה, גואש, אקריל ועוד. משום שפסח התקרב, רוני, אימו, אדריכלית במקצועה, עודדה את יואב לצייר תכנים שקשורים בהגדת הפסח, אותם יצרפו להגדה המקורית. "ליל הסדר הגיע ולא הספקנו, אז החלטתי לעשות פרויקט קצת יותר גדול לפסח הבא – במקום כמה דפים שתוכננו, החלטתי שנלך על הגדה משפחתית. בגלל שבאותה עת ילדתי את בני השלישי, ולא הצלחתי לייצר זמן איכות עם יואב ולצייר איתו, ביקשתי מדנה שוורץ, סטודנטית לעיצוב תעשייתי ששימשה כבייביסיטר שתעשה זאת במקומי".
וכך, פעם בשבוע, יואב ודנה ישבו לצייר, וגם כשפסח כבר מזמן עבר, הם המשיכו לדבר על ההגדה, בדקו איך הפירמידות נראות, והמשיכו לחשוב איך לאייר את ההגדה. "זה היה כמו שיעור אמנות, ויואב מאוד נהנה, אני במקביל קראתי מלא הגדות ומקורות שונים ובניתי את הטקסט. הוא הכין תיקיה ענקית של ציורים, כשהוא צייר בטושים של שרטוט על דפים לבנים, והכין משטחי צבע בדפים נפרדים - מבחר גוונים של צבעים שונים, במחשב התאמנו את משטחי הצבע לציורים, זו טכניקה שאימצתי מהספר 'הזחל הרעב'".
בכל יום עשרות הזמנות
לאחר מספר חודשים, כל החומרים נאספו והודפסו 30 עותקים למשפחת שמיץ שפירא, לליל הסדר המתקרב ועוד כמה עותקים שיהיו למתנות. "פתאום התחלתי לקבל הודעות וטלפונים מאנשים שראו את ההגדה בכל מיני מקומות, ושאת חלקם כלל לא הכרתי, וביקשו שאני אמכור להם מספר עותקים. אמרתי שאני לא מוכרת, על הכריכה היה כתוב 'הגדה של משפחת שמיץ שפירא', זה לא היה מיועד למכירה".
אך ככל שהפניות התרבו ונמשכו גם מספר חודשים לאחר שפסח כבר הסתיים, רוני חשבה שאולי זה יכול להיות דווקא רעיון טוב לנסות לשווק את ההגדה. "דיברנו על זה עם יואב, שהיה כבר בכיתה א', הוא מאוד התלהב מהרעיון שהספר שלו ייצא לאור. פנינו לאקו"ם וסידרנו את ענייני הזכויות, כדי שהכול יהיה מסודר, הורדנו סממנים פרטיים של המשפחה שיש בהגדה המקורית, כמו ההקדשה לאבא שלי בתוך ההגדה, והשם של המשפחה על הכריכה, והדפסנו עוד עותקים".
טל, אביו של יואב, בנה את אתר האינטרנט למכירת ההגדה, וההגדה שווקה בעיקר בפוסטים בפייסבוק. רוני מספרת שבקורונה חולקו עוד 300 עותקים לצוותים בבתי חולים, ובסה"כ הודפסו 1,000 יחידות והמלאי עדיין לא נגמר. "זה מאוד בוטיקי, אנחנו לא דוחפים את זה, רק מפה לאוזן, דרך הפייסבוק, או מהמלצה של "רעות תקני לי". זה לא המקצוע שלנו וטוב לנו שזה קטן ושזה מגיע לאנשים שמתרגשים מההגדה. בשנתיים הראשונות זה היה מאוד מרגש, היו בכל יום עשרות הזמנות, ויואב שהיה אז בכיתה א' היה יושב בכל ערב, וכותב הקדשה למי שרצה. הייתי כותבת לו והוא היה מעתיק את זה להגדה, אורז את ההגדה והייתי שולחת אותה למחרת בדואר. ההגדה של יואב הספיקה אפילו לבקר בחנות מגדלור, ויואב תכנן לאייר עוד ספר, אבל מאז עבר לפרויקט הבא בחייו – ציור זומבים ואחרי זה כבר התחיל לרקוד. היום יואב כבר בן 12.5 הוא מצייר הרבה פחות לצערי, ובעיקר אוהב לרקוד היפ הופ וברייקדאנס".