חודש נובמבר הוא חודש הקניות: בלאק נובמבר, יום הרווקים הסיני ועוד. אך יש נשים, אימהות, שמעדיפות לוותר על הקניות. תמר מייבום (38), ירושלמית בשבע השנים האחרונות ולפני כן מיקנעם, הקימה לפני כארבע שנים רשת ארצית של קבוצות וואטסאפ למסירה בין אימהות מכל רחבי הארץ, ב-120 מקומות, שמעודדות סולידריות בין נשים באותו מרחב גאוגרפי ויוצאת נגד תרבות הצריכה.
"יש לי סלידה עמוקה מחודש נובמבר ובכלל מקניות", אומרת מייבום, "פעם יכולתי להיכנס לקניון למסע קניות של שעות, היום כשאני צריכה לקנות משהו אני סובלת מכל רגע. אני רואה את המניפולציות שעושים עלינו בדרך לקנייה, את התעשייה סביב זה, את המחירים החברתיים והסביבתיים והם פשוט גדולים מדי. גם אם תיעצר תעשיית הטקסטיל לחמישים שנה, עדיין לכולנו יהיה מה ללבוש, אז למה לקנות כל הזמן חדש? או לנסות לעמוד בקצב של תכתיבי האופנה? לא רוצה לבזבז על זה את הכסף שלי, מעדיפה ללכת להופעה טובה או לטייל עם המשפחה".
עולם של שפע בלתי נתפס
אמהות לא אוגרות היא רשת ארצית שלמעשה מייצרת מעגל כלכלי סגור שחוסך מיליוני שקלים לאימהות, מצמצם את הזבל ועוזר להן להכיר חברות חדשות בשכונה או בסביבה. האינטראקציה בין חברות הקבוצה לא כוללת מכירה וכל הפעילות בקבוצה היא בהתנדבות מלאה.
מדוע הקמת את הקבוצה?
"הקמתי את הקבוצה אחרי שהבן שלי נולד. הביאו לי מלא דברים בשבילו, עוד לפני הלידה, ושמרתי את הכל מתחת למיטה. כשהוא היה בן 3 חודשים הייתי צריכה להחליף לו את המלתחה בגלל שהוא גדל והעונה התחלפה. חזרתי לדברים שקיבלתי וגיליתי עולם של שפע בלתי נתפס. הצטברו שם כמויות של ציוד - בגדים עם טיקטים שעוד לא נלבשו, משחקים, דברים חדשים באריזות שלא ידענו מה עושים איתם בכלל. עוד באותו לילה הקמתי את הקבוצה הראשונה של אימהות לא אוגרות לחברות שלי בשכונה כי הבנתי שיש פה שפע מטורף שאני רוצה לחלוק אותו. יצרתי את המרחב הזה לנשים כי רציתי לאפשר על הדרך עוד מקום מפגש לאימהות ושנוכל להיות סולידריות אחת עבור השנייה".
כיום עוקבות אחרי הדף ובקבוצות הוואטסאפ השונות, למעלה מארבעים אלף נשים. כשאני שואלת את מייבום איך זה התרחב כל כך, היא יודעת לענות לי מיד: "אני חושבת שאנחנו מציעות משהו שהוא מאוד מתבקש, קל ונוח ויש בו ערך מוסף: היום הקיימות תפסה הרבה יותר מקום ומודעות, לקבל משהו למסירה זה לא אומר שאת בהכרח מסכנה ולהיות במרחב משותף עם נשים, שדרך זה גם זוכות להכיר אחת את השנייה, זה ערך ענק. זה התרחב בטירוף וזה לרגע לא נעצר, כל יום קמות קבוצות חדשות ובסוף נגיע לכל מקום בארץ עם הבשורה הזאת, וזו בשורה של ממש. בנוסף לזה הבשורה לא הייתה עוברת בצורה כזו מטורפת אם זה היה נעצר אצלי, זה כבר כל כך הרבה יותר גדול ממני ומושקעות בזה המון נשים פשוט מעולות. לכל קבוצה בארץ יש מנהלת או מנהלות שהתאהבו ברעיון והחליטו להוביל את זה במקום מגורים שלהן".
מי קהל היעד שלכן?
"קודם כל אימהות. אנחנו בשלב בחיים שאנחנו צריכות המון תמיכה ושתהיה סביבנו קהילה. אפשר למסור בקבוצה הכול מהכול אבל בגלל הדיוק של קהל היעד - רוב הדברים מיועדים לילדים וילדות, כי בגילאים האלה התחלופה של הדברים שהם זקוקים להם היא מאוד גבוהה. בהתחלה הגדרתי שקהל היעד יהיה נשים בלבד ויום אחד גבר כתב בקבוצה. ביקשתי ממנו שיעזוב כי זו קבוצה לנשים וחטפתי מלא ביקורת והיו אפילו כמה נשים שזה גרם להן לעזוב את הקבוצה. ניהלנו על זה דיון ואז הבנתי שאימהות לא אוגרות זה מרחב נשי עבור נשים וכדי לחזק נשים, אבל פמיניזם זה לא להדיר גברים מהקבוצה אלא לתת להם לקחת חלק תוך כדי כיבוד המרחב כמרחב נשי. אז כן, יש לנו גם גברים בקבוצה ועדיין, אם ישאלו בקבוצה אם מישהו מוסר אני תמיד אתקן ואכתוב - מישהי מוסרת ולא מישהו מוסר, זאת קבוצה של נשים. בכל זאת, שפה מייצרת מציאות ואנחנו פה כדי לשנות אותה".
לא סתם קבוצת מסירה
מייבום רואה את הקבוצות שנוצרו כמרחב לאימהות שמעודד סולידריות בין נשים ומלחמה נגד תרבות הצריכה. היא מוסיפה "אנחנו מקיימות כלכלה מעגלית סגורה וחוסכות אחת לשנייה המון כסף וזבל מיותר בעולם. זה עושה טוב על הנשמה. האג'נדה היא גם בשם שלנו - אימהות לא אוגרות. לא צריך לאגור, צריך לשחרר ולמסור באהבה. בגלל זה גם אסורה מכירה בקבוצה. יש הרבה קבוצות מסירה שכונתיות, ואצלנו נשים מדווחות שבגלל שהן חלק מקהילה, שיש כבר שייכות והיכרות, הרבה יותר קל להן למסור - גם כי הן יודעות שזה יגיע למישהי שצריכה, וגם כי יש להן בטחון שהן יצטרכו משהו הן יקבלו בחזרה".
יש ערכים נוספים שאת מקדמת מעבר לחיסכון הכלכלי?
"מכיוון שזו קהילת נשים אנחנו גם נעזרות בפלטפורמה כדי לקדם דברים שקשורים לחיים שלנו: בחודש המודעות לסרטן השד הלוגו מוחלף לוורוד ואנחנו מזכירות ללכת להיבדק, בשבוע המאבק באלימות נגד נשים אנחנו מחליפות את הלוגו ללא שותקות והצבעים מתחלפים לאדום שחור ואנחנו כותבות את כל המענים שיש לנשים בנושא. אחת לכמה זמן אנחנו פותחות את הקבוצה כדי לעודד היכרות בין הנשים, לעודד את העצמאיות, להתייעץ לפני פתיחת שנת הלימודים ועוד".
זכור לך רגע מיוחד שנחקק בזיכרונך?
"יש כל הזמן סיפורים מיוחדים, באמת שאין לזה סוף. גם הרבה סיפורים מצחיקים אגב. יש הרבה כללים בקבוצה כדי לא להרוס אותה אבל הומור תמיד מתקבל בברכה. הסיפורים המרגשים הם גם כאלה שמישהי מספרת לך שהיא מצאה חברה לחופשת לידה בגלל הקהילה, או הילדים שמעבירים מיוזמתם הלאה בגדים ומשחקים כי זה כבר מושרש והמסר עובר לדור הבא. אבל אם בכל זאת אני צריכה לחשוב על משהו אחד שריגש אותי במיוחד היה שחברה נסעה להוד השרון לסופ"ש אצל ההורים והייתה צריכה שם משהו ופתחה אימהות לא אוגרות. כשהיא חזרה היא אמרה שלא צריך שם קבוצה כי יש להן כבר קבוצת מסירה של הסביבה. אמרתי לה: 'כן, אבל זה לא אימהות לא אוגרות'. היא לא הבינה כל כך מה אני רוצה ממנה. היא כבר שנה בקבוצה שלנו, ולאחרונה היא אמרה לי שנפל לה האסימון והיא הבינה למה התכוונתי. אנחנו לא סתם קבוצת מסירה. הקבוצה שלנו שונה. יש לנו משהו באמת מאוד מיוחד".
ובכל זאת, לפעמים קניות טובות לנשמה. אין לך חשקים מסוימים או דברים מסוימים שבא לך לקנות?
"לפעמים אני מרגישה שאני לא בוחרת באופן מלא את הטעם שלי בבגדים שאני לובשת כי הוא בעיקר מורכב מהארון של אחותי שמעבירה לי בגדים שהיא כבר לא רוצה או מאימהות לא אוגרות, ולא מבגדים שאני בוחרת וקונה. גם יש לנו ספה בבית שאני פחות אוהבת שקיבלנו אותה כי התבאסתי לקנות חדשה. יש פשרות, אבל מול זה עומד עולם שלם של קיימות ומחשבה שאני הרבה יותר שמחה ושלמה איתו. זה בהחלט מחיר שאני משלמת שהוא נכון עבורי כדי לחיות חיים שהם יותר מתאימים לי לתפיסה".
האם יש משהו שאת כן קונה? נגיד כשהילד נולד - טיטולים/מגבונים?
"כשהבן שלי נולד קנינו לו חיתולים רב פעמיים. מסרתי את כולם. בהתחלה התבאסתי כי הם היו ממש שווים ואמרתי לעצמי שאולי את זה לא הייתי צריכה למסור. עכשיו אני לקראת לידה שנייה וכבר קיבלתי יותר חיתולים ממה שמסרתי. בגלל זה אני אומרת - למה לשמור? זה סתם לאגור בבית, זה תופס מקום, זה נהרס. מישהי אחרת יכולה ליהנות מזה וגם להבין את הערך בנתינה. עדיף למסור הכול בשמחה וכשתצטרכי משהו תוכלי לקבל אותו בחזרה. מה בכל זאת אני קונה? גרביים לבן שלי כי משום מה תמיד חסר ופעם אחת בכלל השתוללתי וקניתי לו בגד ים. וזה לא שאני לא קונה בכלל - אני אוהבת להשקיע בנעליים טובות, בדברים שצריך ואני יודעת שלא אמצא. קניתי כיסא עץ ב-900 שקלים. חברות שלי צחקו עליי שאני לא אוגרת ובסוף קונה משהו כל כך יקר. אבל זה כיסא מדהים והוא לכל החיים וזה בדיוק העניין - אני לא אומרת לא לקנות בכלל, אלא לקנות טוב, נכון, ולהיות במודעות למה את קונה ומה ההשלכות שיש לזה עלייך ועל הסביבה".
לאיזה מקום בארץ יש את הקבוצות הכי גדולות?
"יש לנו קבוצות בכל הארץ. 120 קבוצות פעילות ושוקקות חיים שחברות בהן יחד 40,000 אימהות. אנחנו כל הזמן מקבלות פניות לפתוח עוד קבוצות ולהרחיב את העשייה. אחד הדברים שאני אוהבת בקהילות שלנו זה שאנחנו יוצאות מוואטאספ לחיים האמיתיים - חוץ מזה שהמסירות מעודדות מפגש בין האימהות, אנחנו גם מארגנות ירידי יד שנייה, מפגשים והרצאות, ולאחרונה גם נפתחה חנות ראשונה של אימהות לא אוגרות בקריית יובל שבירושלים יחד עם העירייה. זו הזדמנות לנשים להוביל וליצור וליזום עבור עצמן ועבור הסביבה".