בימים האחרונים נחשפו לראשונה למעגל האזעקות והיירוטים קהילות ויישובים שעד היום לא היו בקו העימות. חלק מההורים, שהצליחו לשמור מאז ה-7.10 את ילדיהם הקטנים ב"בועה", רואים אותם כעת נחשפים ללחץ ולחרדה גוברת של הסביבה, לאזעקות ולקולות נפץ, ולריצה למרחבים מוגנים. מאחר והמציאות המורכבת קשה להבנה והכלה – בוודאי כשמדובר בילדים ופעוטות – נרקמים סיפורים והסברים להתנהלות החדשה ולחוויות הלא מוכרות.
כאשר חלק מהילדים נחשפים לחדשות ולהסברים שאינם מותאמים להבנתם וליכולתם, לא מעט ההורים מנסים "לעטוף" את המציאות ולהגיש אותה לילד באמצעות עולמות תוכן הקרובים אליו. יש גם ילדים המשלימים פערי מידע מעולמם הפנימי: צפירות האזעקה הן תרגיל פינוי אש; רשף הטילים והמיירטים הם לשונות אש של דינוזאורים. עם זאת חשוב להבין שבלתי אפשרי להשאיר את הילדים בבועה בלי למסור להם כל מידע. השאלה היא איך מצד אחד להסביר, ומצד שני לשמור על תחושת מוגנות.
פעוטות שעדיין לא מתבטאים מילולית: החשיבות היא ב"שידור" אווירה מרגיעה. הם יבינו בעיקר את טון הדיבור שלנו, ועל כן אפשר להשמיע אמירות מרגיעות ("עכשיו קצת מפחיד, עוד מעט זה ייגמר"). נשתמש בטון דיבור רגוע, וננשום נשימות עמוקות להסדרת הנשימה. קצב הלב והנשימה (ועוד כמה מדדים ביולוגים) מסונכרנים עם מי שלידנו, ולכן, נשימה סדורה וקצב לב רגוע ישפיעו לטובה גם על הפעוט שלצדנו.
ילדים בגילי הגן ובית הספר היסודי: ילדים בגיל זה מאוד עסוקים בטובים נגד רעים, נהנים מסיפורים על גיבורי על. נוכל להיעזר בתובנה זו לצורך ההסבר. אפשר לספר על הצבא שלנו – החזק והטוב, ששומר עלינו, כשבחוץ יש כל מיני רעים ולכן הם שולחים טילים "רעים", ולנו יש טילים "טובים" שנלחמים ברעים ולא נותנים להם לפגוע בנו. אפשר להסביר שהרבה מהפיצוצים שאנו שומעים הם למעשה הטילים הטובים של הצבא שלנו שנלחמים בטילים הרעים. סיום ההסבר צריך לכלול את תקוות החוזק והאמונה בניצחון, וכמובן שההורים שומרים ומגנים, ויודעים לתת את ההנחיות המתאימות ברגע שיש אזעקה, ולכן חייבים להקשיב להם.
בזמן שאתם רגועים כדאי להכין את הילדים לקראת ההליכה למרחב המוגן, להתאמן עם הילדים בהליכה לשם. הנה כמה דברים שיכולים גם הם להרגיע את הילדים:
- להכין את האזור המוגן יחד עם הילד, להפוך אותו לנעים. לבקש מהילדים עזרה בהכנה של דברים שיכולים לעזור להם: בובה אהובה שתחכה שם, משחק קופסה, טושים ודפים. לבקש מהם לעזור בקישוט המקום, או כל דבר שיכול להרגיע, ולהנעים את זמן השהיה במרחב המוגן.
- בזמן השהיה בממ"ד, לא לשכוח לתת לילד תיקוף לרגשות העולים כמו בהלה, ואולי אפילו תיקוף שגם אנחנו מפחדים - ולחזור משם להרגעה.
- ציור - לתת לילדים משימות של ציור הטילים הטובים והמלחמה שלהם נגד הרעים.
- משחק דמיון - לגו/פליימוביל/חיות/בובות, שבהם משחקים יחד עם הילדים. רק חשוב להקפיד שהטובים ינצחו, כן?
- לכתוב יחד עם הילדים את הסיפור שלכם - במיוחד אם הם חוו אירוע מפחיד וטראומטי, יש להקשיב לילד איך הוא חווה את הדברים, לכתוב את הסיפור, אם מתאים לצייר לו תמונות להמחשה. לזכור תמיד לסיים את הסיפור עם תקווה.
- להמציא לילדים סיפור - על מישהו אחר (ילד/בובה/חיה) שרץ למקלט, על הדברים שחווה בדרך (פחדים, רעשים, בהלה, כעס וכו'), ולבקש מהילד למצוא רעיונות איך לעזור לו. תתפלאו כמה עזרה לאחרים עוזרת לנו התמודד בעצמנו ולפתח חוסן.
ומה עם ההורים?
גם ההורים צריכים למצוא לעצמם את המקום המרגיע, וחשוב לא לשכוח שגם אתם חשובים.
- עזרה ותמיכה לילדים יכולה להועיל לתחושה הזו.
- נשימות עמוקות להרגעת הנשימה מרגיעים גם הם את הגוף, שמשדר למוח אפשרות רגיעה.
- לא להישאר לבד עם התחושות: מישהו לדבר איתו, חבר, בן או בת זוג, הורים שיכולים להיות איתנו בפחד, לתת תיקוף, וחשוב מאוד - תקווה.
- בזמן שבין האזעקות מומלץ להגביל את עצמנו מהמסכים, מהלופים של הסרטונים, ולמצוא פעילות אחרת שאנו מכירים כנעימה. יש מי שיירגע מאומנות, אחר מבישול או אפייה, ואחר ממדיטציה, מיינדפולנס, יוגה, או ספורט. כל דבר שיקרקע אותנו ויזכיר לנו את מי שאנחנו בימים אחרים.
הכותבת היא פסיכולוגית התפתחותית, מנהלת תחום פסיכולוגיה בהתפתחות הילד, מכבי שירותי בריאות מחוז צפון