איך אפשר לשמור על הקלאסיקה בימים שבהם בני חמש כבר מרכיבים פלייליסטים באופן עצמאי ביו טיוב עוד הרבה לפני שלמדו היטב את השפה האנגלית? קול הדור מורכב מפס קול אקלקטי של סטטיק ובן אל תבורי, נועה קירל, דואה ליפה וביונסה. למרות זאת, סגנונות מוזיקליים שליוו את הדורות הקודמים כמו מוסיקה קלאסית ואופרה מסרבים להיעלם מהנוף התרבותי, וחותרים אל ליבו של הדור הצעיר.
"הדור שגדל על אופרות מתחיל לצערנו להיעלם לו לאט לאט, ואנחנו רוצים להגיע לדור חדש יותר. הדרך לעשות זאת היא לכתוב גם על נושאים וסיפורים שילדים ובני נוער מכירים", אומר גדי שכטר, במאי "אליסה בארץ הפלאות", "כדי להנגיש את האופרה לילדים, לפחות מבחינת הבימוי, אני מנסה ליצור סוג של שואו, ולקרוץ לדברים שהם מכירים אותם מחיי היום יום, כמו שירי ילדים מוכרים ואהובים".
בישראל, לעומת מדינות כמו רוסיה, גרמניה או איטליה, שם צמחה האופרה בסוף המאה ה-16, החינוך למוסיקה קלאסית הוא לא חלק אינטגראלי מהתרבות. עם זאת, לדברי שירית לי וייס, במאית "מה עושות האיילות", יש מי שמעביר את התכנים האלה כבר מגילאי הגן. "באופרה יש משהו מאפשר יותר לעומת כל מוסיקה קלאסית אחרת, משום שיש בה את הסיפור, הדמויות וההצגה, אז העיכול כאן הוא אחר. בנוסף, היא פורטת כמו כל אמנות על רגש וילדים מתחברים לזה", היא אומרת.
"אנחנו מדינה צעירה", אומר גדי שכטר, "ויש רק בית אופרה אחד, אנחנו בהתחלה והמטרה היא ליצור עוד ועוד אופרות לילדים. להנגיש להם אותה במבנה של אולם קטן ופסנתר שנמצא על במה קרובה המלווה את הזמרים, כדי להתחיל לחנך את הדור הצעיר שלאט לאט ילמד מה זה אופרה ויתחבר לזה, בסופו של דבר הם עוד יבואו לראות את האופרות הגדולות".
איך אופרה יכולה לשרוד בעידן של ריאליטי ותחרויות מוסיקליות בטלוויזיה?
"נכון, זה לא קל, אבל מסך הטלוויזיה הוא בסופו של דבר משהו קר, ואתה יכול לצפות בו בכל מצב וסיטואציה. כאן, יש עניין של חינוך נרכש – אנחנו רואים כאן משהו שלא יודעים מהו, אין פרסומות וקדימונים שאתה מקבל את כל ההיי לייטס בהם. אנחנו מפנים זמן ומתארגנים לקראת הדבר הזה, צופים וחיים אותו ללא מחסום של מסכים. אני חושב שזה חלק מחינוך שצריך להמשיך ולהקנות אותו לדור הצעיר. כאחד שגדל באולם התיאטרון וחי אותו מגיל ינקות, אני יכול להעיד שאין שום דבר שדומה לזה, בכל יום שבו אני מגיע לעבודה, ההתרגשות היא כבירה בין אם אני עובד או צופה בזה. הילד שלי רק בן 5 והוא יוותר על הכול רק בשביל ללכת ולראות הצגה או אופרה. לכן חשוב לחשוף את הילדים למוסיקה הזו, ולאפשר לילדים לשמוע את הכול ולתת להם לבחור את מה שהם אוהבים. אופרה זה לא מה שהיה פעם – כשמשני צדי הבמה עמדו שני זמרים גדולים ושרו שיר אהבה אבל ידעת שהם לעולם לא ייפגשו. באופרה בת ימינו יש זמרים שיודעים לשחק, לרקוד ולשיר במופע שמכיל את כל האלמנטים של הבמה", אומר גדי.
"יש מקום להכל", אומרת שירית, "אפשר לאהוב כל דבר פופולרי ועכשווי ולהתחבר לעוד דברים. ריאליטי לא מתמודד מול האופרה, היום החשיפה היא למגוון של דברים, לילדים יש טעם ודעה ונגישות לכל דבר והם יקשיבו למה שידבר אליהם ויפעיל את דמיונם. כמובן שלבני עשרה יהיו העדפות מסוימות, ומוסיקה קלאסית היא פחות סקסית עבורם, אבל לכן כדאי להתחיל לחנך בגיל המוקדם. אני גדלתי לחלוטין בבית קלאסי עם מנוי לפילהרמונית מגיל 4 וניגנתי על כל כלי אפשרי. בשנות ההתבגרות התרחקתי מזה הכי רחוק שאפשר, ובסוף חזרתי לזה".
במה שונה בימוי של אופרה לילדים מאופרה למבוגרים?
"ילדים זה הקהל הכי קשה", אומר גדי, "אתה צריך לבוא אליו הכי פתוח ואמיתי, כי הוא מהר מאוד מאבד עניין. לכן בימוי אופרה לילדים מתאפיין בשילוב של צבעוניות ושיתוף של הילדים, ניסיון להגיע אליהם הכי קרוב פיזית ולקרב אותם למה שמתרחש על הבמה, כך שהאולם כולו הופך להיות העולם של אליסה בארץ הפלאות".
שירית מסבירה שבילדים יש משהו פתוח, והם תמיד יתחברו לסיפור ולדמויות שהם יכולים להזדהות איתם, ברגע שהאופרה מחוברת לסיפור ודמויות, הם נפתחים לסוגים שונים של מוזיקה. ככל שהדבר נעשה יותר מוקדם יש פחות התנגדויות ופחות מוסכמות שהם לכודים בהם.
"האופרה הישראלית מעלה כבר שנים אופרה בגרסאות קצרות ומתורגמות לעברית כמו חליל הקסם, הנזל וגרטל, סינדרלה. התרגום לעברית, האורך והצבעוניות מושכים את הילדים לזה. אין הבדלים מהותיים מבחינת הבימוי, הרעיון הוא לייצר דמויות שאפשר להתחבר אליהן עם הרבה צבע ואקשן ולתת למוסיקה את המקום שלה. הניסיון להבין איך משמרים אופרה דומה לניסיונות לשמר את שלל האמנויות המסורתיות והותיקות יותר כמו ספרות או קולנוע מז'אנרים מסוימים. התפקיד שלנו הוא לקרב ולהנגיש, לעשות חיבורים מוסיקליים, והאתגר הגדול הוא לחדש בכל פעם לקהל".
'אליסה בארץ הפלאות', מאת דוד זבה ובבימויו של גדי שכטר שבת 20/01/2018 בשעה 11:00 בבית האופרה בתל אביב
'מה עושות האיילות?' בניהולו המוסיקלי של ערן זהבי ובבימויה של שירית לי וייס - שבת 27/01/2018 בשעה 11:00 בבית האופרה תל אביב