המדריך להורים למניעת פגיעות מיניות בילדים

כשאני נזכרת בילדותי, אני מרגישה כאילו אני צופה בסרט שמראה את חיי ממרחק. הסרט הזה רצוף רגעים כואבים שמספרים את סיפורם של פגיעות מיניות מתמשכות שחוויתי מצד קרוב משפחה. הסודות, הבושה והשתיקה היו חלק ממני במשך שנים ארוכות. כילדה לא היו לי מילים לתאר את מה שעברתי, לא כלפי עצמי ולא כלפי אחרים. היום, אחרי כבר הדרך שעברתי, כפסיכותרפיסטית, מומחית לטראומה וגם אמא לארבעה - אני יודעת שהמילים הללו יכולות להציל חיים.

החלטתי לשתף את סיפורי למען העלאת המודעות ועבור כל הורה שרוצה להגן על ילדיו. בשבוע המודעות למניעת פגיעה מינית בילדים ונוער, חשוב לי לדבר על הדרך שעברתי ועל הכלים שפיתחתי כדי לעזור להורים לייצר מרחב בטוח ומוגן לילדיהם.

"משהו פה לא בסדר"

הפגיעה המינית שלי התחילה בגיל 7. זה התחיל בחיבוק וליטוף, מגע אקראי, ולאט לאט נהיה יותר ויותר פולשני. אני כילדה לא הבנתי את הסיטואציה בגיל כל כך צעיר והמבוגרים בחיים שלנו כה סמכותיים, שממש אי אפשר להבין מה בסדר ומה לא, מה נכון ומה לא, מה עושים בסיטואציות האלו. מה שכן היה לי ברור זה שקורה משהו לא תקין. זו הייתה חוויה של משהו פה לא בסדר. מצד שני, ההבטחה לקבל אחרי זה סוכריות וממתקים ולשחק עם החתול שהיה לו היתה נראית שווה את הסבל.

הפגיעה בילדות הותירה אותי מפורקת. כשניסיתי להתאושש גיליתי שגם בבגרות יש מצבים שמציפים את הפצעים: התקפי חרדה, קושי ביצירת קשרים אינטימיים וחוסר אמון בעולם. לאחר שנים של סבל הבנתי שאם לא אטפל בעצמי, אף אחד לא יעשה זאת במקומי. כך החל מסע ארוך לחקר התודעה, ריפוי עצמי ומציאת דרכים להתמודד עם טראומות.

המסע הזה הוביל אותי להתמקצע בפסיכותרפיה ולהקדיש את חיי לסיוע לאנשים אחרים להתמודד עם טראומות משלהם. מתוך הניסיון האישי והמקצועי שלי, פיתחתי את “דרך הגודהה” – שיטה טיפולית שמבוססת על כלים מעשיים לאיזון נפשי וריפוי. שיטה זו מסייעת לא רק למבוגרים אלא גם להורים שרוצים להעניק לילדיהם תחושת ביטחון, מוגנות וכלים להתמודדות.

כפסיכותרפיסטית וכאמא, אני יודעת כמה חשוב ללמד ילדים לשתף, לשאול ולהבין את הגבולות שלהם, ואני יודעת גם שזה לא תמיד קל. פגיעות מיניות קורות לא מעט פעמים במרחבים הקרובים ביותר - במשפחה, בבית הספר, בחוגים. דווקא איפה שהיינו רוצים להרגיש הכי מוגנים.

אז מה יכולים הורים לעשות?

אני מציעה שלושה כלים פרקטיים:

לפתח שיח פתוח מגיל צעיר: ילדים שגדלים בבית שבו יש שיח פתוח על רגשות, על גוף ועל גבולות לומדים להכיר את עצמם ולהרגיש בנוח לשתף. חשוב לדבר עם ילדים על מה מותר ומה אסור, מה נעים ומה לא, ולא לפחד להשתמש במילים ברורות שמתארות את הגוף ואת התחושות.

להיות ערניים לסימנים: לא תמיד ילד שנפגע יספר על כך באופן ישיר. ישנם סימנים שיכולים להעיד על מצוקה - שינויים קיצוניים בהתנהגות, סיוטים חוזרים, הימנעות מסיטואציות מסוימות או ירידה בביטחון העצמי. ההורים צריכים להיות קשובים ולשאול בעדינות אם הם מרגישים שמשהו אינו כשורה.

להעניק כלים להתמודדות: מעבר לשיח, חשוב ללמד ילדים כיצד להתמודד עם סיטואציות לא נעימות. אפשר לתרגל איתם לומר "לא" בתקיפות, לזהות מצבים שעלולים להיות מסוכנים ולפנות לעזרה כאשר הם חשים צורך בכך.

להפוך כאב לכוח

אני פונה אליכם, ההורים: אין דבר מפחיד יותר מלגלות שילדכם נפגע, רק שיש גם תקווה. מחקרים מראים שילדים שזוכים לתמיכה רגשית, הקשבה וטיפול מקצועי יכולים להתאושש ולצמוח מתוך החוויה הקשה. ההורות היא הזדמנות לבנות דור חדש שידע לשים גבולות, לשמור על עצמו ולהיות קשוב לאחרים.

“דרך הגודהה” היא שיטה שנועדה לתת כלים מעשיים להתמודדות עם טראומות, גם עבור הורים. היא מבוססת על חיבור בין גוף ונפש, על תקשורת מקרבת ועל היכולת לרפא את עצמנו ואת הסובבים אותנו. אני מזמינה אתכם לקחת חלק פעיל בשבוע המודעות, לדבר עם ילדיכם, ללמוד על הדרכים להגן עליהם ולהשתמש בכאב של כולנו כדי להפוך אותו לכוח שמחזק ומגן.