מלחמה, בדומה לכל אירוע קיצון אחר בחיים, מרעידה את החיים של כולנו. בעת משבר בסדר גודל שכזה המבוגרים עסוקים בחירום ופחות בשגרה, ויש תחושה כללית של מצוקה שבאה לידי ביטוי אצל ילדים ובני נוער בחרדות, דיכאון, אלימות והסתגרות. אצל מתבגרים נראה יותר התנהגויות קצה והתנהגויות סיכוניות, כמו שימוש בחומרים, הפרעות אכילה, בריחה מהמסגרת וכו'. לכל אלה מצטרפת גם התנהגות מינית שונה.
"יש כמה גורמים שהעצימו את טשטוש הגבולות סביב נושא המיניות", אומרת ד"ר נטע ארנון שושני, סוציולוגית וד"ר למגדר, חברת הנהלה באגודה לחינוך מיני בישראל. "בעיקר עקב ההיחשפות של בני נוער לתכנים ברשתות החברתיות בעקבות הפגיעות המיניות שקרו בנובה ובעוטף". שושני היא חברת צוות ביום עיון שיתרחש מחר (ה') בנושא חינוך למיניות במערכת החינוך הפורמלית. כמו כן היא רכזת פורום חינוך מיני במכון מופ"ת לקידום חינוך מיני בהכשרה להוראה.
לדבריה, דבר נוסף שגרם לערעור בהתנהגות המינית של בני הנוער, נוגע למלונות המפונים: "החיים בלחץ, הקרבה הפיזית, סדר יום לא מאורגן, חוסר פיקוח על קשרים והתנהגות של ילדים ומתבגרים שיותר מדי זרים מעורבים בחיי היומיום שלהם הם חלק מהגורמים. רק אחרי כמה שבועות הבינו את מידת הכאוס שיש במרכזי מפונים ואת החשיפה הגבוהה של הילדים ובני הנוער לפגיעות מיניות. אז נכנסו לתמונה ארגוני חינוך מיני כמו 'מידע אמין על מין' ומרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית, וניסו לעשות שם סדר".
"כמעט כל הפגיעות המיניות מתרחשות בבית בתוך המשפחה או סביב הבית, מהשכן, המורה הפרטי או המדריך בתנועה", היא מוסיפה. "מלחמה מעלה התנהגות סיכונית בכל רמה, גם לאלימות וגם לפגיעות מיניות. בזמני חירום הגבולות מיטשטשים, ואז לא רק שקיימת סכנה להיות נפגעים אלא גם להיות הפוגעים, וצריך לשמור עליהם מפני אחרים ומפני עצמם".
תפיסת המיניות של נשים צעירות מתעצבת בעיקר באמצעות המסרים התרבותיים הכפולים שנערות מקבלות, היא אומרת. "בו בזמן משדרים להן שהן צריכות להיות מיניות ושזה הכלי שאותו הן צריכות להחצין – הפרסומות, הקליפים והבגדים האופנתיים - כשהמסר השני הוא הפוך לגמרי: אתן צריכות להיות שמורות וצנועות ואם קורה לכן משהו אתן לא בסדר", אומרת שושני. הדוגמא שמייצגת את הדואליות ההרסנית הזו באופן מובהק היא כללי הלבוש בבתי הספר שעומדת בניגוד מוחלט לבגדים הממותגים המיועדים לנערות שאותם ניתן למצוא בקניונים: "כשהן מגיעות לבית ספר הן חוטפות על הראש, איך אתן מתלבשות. מצד אחד אם הן עושות שימוש במיניות שופטים אותן, ומצד שני אם יעשו שימוש במילימטר אחד יותר מדי באים אליהן בטענות. יש פה איזו הליכה על חבל דק שנועדה מראש לכישלון, אין איך לנצח את השיטה, בטח לא כשאת נערה בת 14".
כאמור, גם למלחמה ולמצבי דחק יש השפעה על מיניות בגיל ההתבגרות. יש יותר צריכת חומרים מיניים, יותר שעות גלישה וטשטוש התנהגויות במצבים חברתיים. כמו כן קיים יותר לחץ חברתי ויש עוד ועוד ילדים שחשופים לפגיעות אחד בשני ופגיעות מבחוץ. "גם בימי שגרה לנערות קשה, ובמלחמה כל הגבולות שגם ככה חמקמקים, מתפזרים לגמרי. יש כאן דור שמתנהל מהתפרקות להתפרקות אז איך בכלל בונים חוסן נפשי והבנה של מה נורמטיבי כשאנחנו כבר שנים בהתפרקות מתמשכת של כל הזירות?".
למה צריך לשים לב?
"להשפעה של הפורנו. ילדים מבינים את הנורמות של המיניות דרך הפורנו. אנחנו רואים מסרים במדיה לנערות: 'תהיי מינית ותישארי בתולה', ואז רואים התנהגות שהפכה לנורמטיבית של מין אוראלי או אנאלי או מין בקבוצה - עוד לפני שמבססים התנהגות מינית נורמטיבית של זוג, מול פרטנר או פרטנרית אחת, וזו כמובן השפעה של פורנו".
לדברי ד"ר ארנון שושני, הטיפול בהתנהגות מסוג זה היא היכולת להחזיק את הגבולות יותר מבימים רגילים. "צריך לדעת איפה הילדים, מתי הם הולכים, מתי חוזרים, מתי הולכים לישון, להחזיר את הגבולות בכל הכוח, לשים הגנה על טלפונים, לברר מה הילדים עושים, עם מי הם מדברים בווצאספ, לא לאבד איתם תקשורת. חשוב לזכור ששום דבר שלא נאמר בצורה מפורשת לא קיים בעולם שלהם. אנחנו לא יכולים לצאת מנקודת הנחה שמה שברור לנו ברור גם להם. בשעת חירום ומלחמה זה עוד יותר קריטי בגלל שהכול מתפרק ומה שלא נאמר בצורה בהירה - הם לא יידעו".
יש נטייה, היא אומרת, לחשוב שכיום המתבגרים כבר יודעים הכל, רק שאז גם גוגל וצ'אטים עם בינה מלאכותית נעשים להיות האורים והתומים שלהם גם לגבי מיניות: "המחשבה שהילדים כבר יודעים הכול היא לא נכונה", אומרת ד"ר ארנון שושני, "הם צריכים מידע אמין על מין, ואם ההורים או בית הספר לא יתנו אותו הם ימשיכו לחפש אותו בפורנו, זה יהיה מקור הלימוד שלהם. הם חייבים תיווך. אנחנו רואות תופעות של ילדות מלמדות ילדות אחרות על יחסים מיניים. נכון שברשת יש גם תכנים טובים אבל צריך לתווך אותם כי ילדים לא יגיעו לתכנים האלה, הם יגיעו לפורנו, והשאלה היא מי מדבר איתם ראשון - כי זה יהיה המקור שאליו יפנו עם מידע ושאלות".
"תקשורת על מיניות זה 'רול מודל'. מין זה נושא שאפשר לדבר עליו. נכון, הוא מביך, יכול להיות חופר, מעורר אי נוחות אבל הוא אפשרי. מיניות זו תקשורת, ואם את לא מספיק בוגרת לדבר על מין את לא מספיק בוגרת לעשות את זה".
מה הכלים שיוכלו לסייע להורים לתקשר באופן בריא בנושאי מיניות עם ילדיהם?
"יש הרבה גופים של חינוך מיני ורצוי להתחיל לדבר על הנושא מוקדם ככל האפשר, כבר מגיל הגן. המדיה יכולה להיות מתווך טוב והיא גם מציעה לא מעט אופציות, כמו אתרים, סרטונים וספרים שמיועדים לגיל הצעיר, וגם כמובן לבני הנוער. זה לא מחייב שהשיח יתחיל מנושא מיני אלא מהדימוי והייצוג במדיה. אנחנו מנסים להיות בעידן של מיניות חיובית ולא לדבר על הנושא רק בעת משבר אלא לעסוק בזה כשגרה. מיניות היא חלק מהשגרה וככה צריך להתייחס אליה בחינוך. חשוב לנרמל את השיחות האלה. אנחנו כבר לא בעידן של 'השיחה', אפשר פשוט לזרוק משפט תוך כדי שעושים משהו אחר, אפשר לשאול משהו כמו אם יש כבר זוגות של חברים וחברות בכיתה, ותמיד כדאי לדבר על מישהו אחר (ולא על הילד/ה). גם כהורים לא נדבר על המיניות שלנו אלא נדבר באופן כללי. גם בנושא הזה לא צריך להגיד הכל וחשוב לשים גם שם גבולות".
* שלומית הברון - מנכ"לית משותפת של "מידע אמין על מין" המרכז הישראלי לחינוך מיני תרצה על חינוך מיני בימי חירום: "אולי אני צריכה להגיד לך שאנחנו מפונים משדרות": יעוץ להורים בהתנהגויות מיניות לא מותאמות