מכינים שיעורים לילד עם לקויות למידה? תפסיקו

"אין לי חיים" אמרה האם שישבה מולי כשנפגשתי איתה, לאחר שהמורה להוראה מתקנת ביקשה שאיפגש איתה. שאלתי אותה מה הכי קשה עבורה, "שיעורי הבית" היא השיבה. "זה מתחיל כשאני חוזרת בערב מהעבודה, מתיישבת איתו ומבקשת שיתחיל לבד. הוא עונה על שאלה אחת, ובהדרגה אני מוצאת את עצמי מכתיבה לו את התשובות. בסוף, כשהוא כבר מאוד עייף ואינו מסוגל, אני כותבת הכל בעצמי, וזה נמשך עד שעה מאוחרת כל יום". "למה את עושה את זה?" שאלתי. "כדי שהוא יהיה כמו כולם". "אבל האם הוא כמו כולם?" שאלתי, היא השיבה "לא", והחלה לבכות.

בהמשך, הצעתי לה לדבר עם בית הספר כדי להתאים את הדרישות בכל הנוגע להכנת שיעורי הבית, אך היא השיבה "הם לא יסכימו". בעידודי התקיימה שיחה עם צוות בית הספר, והגענו להסדר לפיו כמות השאלות תותאם ליכולותיו.

סוגיית שיעורי הבית מעסיקה הורים, מורים ותלמידים כאחד, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתלמידים עם לקויות למידה והפרעת קשב. המקרה שתיארתי מעלה שאלות מהותיות: מהי חלוקת האחריות הראויה בין התלמיד, ההורים והמורים בנושא שיעורי הבית? היכן עובר הגבול בין תמיכה הורית לבין עצמאות הילד? ומהו תפקידם הנכון של ההורים בכל הנוגע להכנת שיעורי הבית?

הנה כמה עצות שיוכלו להקל עליכם ההורים, ולדייק את הסיוע לילדיכם, כדי לעודד אותם ללמידה עצמאית:

זהו את הקשיים שלהם: ילדים עם לקויות למידה והפרעת קשב נוטים להימנע ממשימות המעוררות אצלם קושי, ולעתים קרובות ההימנעות היא רמז לקושי עמוק יותר. אם ילדכם נמנע מהכנת שיעורי בית, נסו להבין את הסיבה. האם המשימה מעוררת תסכול? האם היא קשה מדי? זהו את הבעיה ופעלו בהתאם.

היו עבורם נוכחות תומכת: ילדים עם לקויות למידה והפרעת קשב זקוקים לעיתים קרובות לתחושת ביטחון ותמיכה כדי להתמודד עם משימותיהם. הימצאותכם בסביבה, גם אם לא בהשגחה צמודה, יכולה לסייע מאוד. התחילו בליווי צמוד יותר והפחיתו בהדרגה את מעורבותכם. הציצו מדי פעם והעניקו מילות עידוד.

בחרו את הזמן ואת המרחב האופטימאלי להכנת שיעורי הבית: חשוב לגלות גמישות בזמן ובמיקום שנבחר להכנת שיעורי הבית. יש ילדים שיעדיפו לנוח או להוציא מרץ לפני הכנתם. אחרים יעדיפו בשכיבה על הרצפה, בישיבה על המיטה או על השולחן במטבח, למרות ההמולה. יש ילדים שאוהבים רעש רקע כגון מוזיקה, לעומת אחרים שמעדיפים שקט. בנוסף, למדו לזהות אצל ילדכם סימני עייפות ותסכול. כשאתם מבחינים בהם, קחו הפסקה וחיזרו לשיעורי הבית לאחר מכן.

סייעו בהתארגנות ובתכנון: קשיי תכנון וארגון מאפיינים ילדים עם לקויות למידה והפרעת קשב. משימות שנראות לנו פשוטות, כמו התארגנות בבוקר או סידור התיק, עשויות להיות מורכבות עבורם. לכן כאשר מדובר בשיעורי הבית, עזרו לילדכם לחלק אותם למשימות קטנות ובנות-ביצוע. כאשר מדובר בעבודות, קבעו יעדי ביניים ותאריכי יעד לכל חלק, כך שהעבודה כולה תושלם בזמן. גישה זו מפחיתה חרדה ומגבירה את תחושת המסוגלות.

הפכו את הילד למורה: ילדים עם לקויות למידה והפרעת קשב חווים לעיתים ביטחון עצמי נמוך, בשל קשייהם הלימודיים והתחושה שהם לא תמיד מבינים. לכן, בקשו מילדכם להסביר לכם נושא מתוך החומר הנלמד. גישה זו לא רק מחזקת את ביטחונו העצמי, אלא גם מסייעת לו בפיתוח חשיבה מסודרת ויכולת הסבר ברורה.

טפחו אצל ילדיכם עצמאות בלמידה: זכרו כי המטרה העיקרית היא לא רק השלמת שיעורי הבית, אלא פיתוח כישורי למידה עצמאית והגברת הביטחון העצמי של ילדכם. התהליך עשוי להיות מאתגר, אך עם סבלנות, הבנה וגישה חיובית, תוכלו לסייע לילדכם להתמודד בהצלחה עם אתגרי הלמידה.

אל תהססו לבקש עזרה חיצונית: ילדים עם לקויות למידה והפרעת קשב והוריהם עלולים למצוא את עצמם במעגל של מתח וקונפליקט סביב שיעורי הבית, מה שעלול לפגוע במערכת היחסים המשפחתית. לעתים, הדינמיקה בין הורה לילד עלולה להקשות על הכנת שיעורי בית. במקרים אלו, אל תהססו לפנות לעזרה חיצונית - אח בוגר, קרוב משפחה או מורה פרטי. העדיפו לשמור על מערכת יחסים טובה עם ילדכם מאשר להיכנס למעגל של כעס ותסכול.

נחזור לאם שפגשתי בתחילת הדרך. לאחר הייעוץ שקיבלה היא מצאה את האיזון הנכון עבור משפחתה. בית הספר התאים את הדרישות של שיעורי הבית, וכיום בנה מכין אותם באופן עצמאי, בהתאם ליכולותיו, והיא נמצאת שם כדי לתמוך ולעודד. סיפורה ממחיש את התובנה המרכזית: האחריות על שיעורי הבית היא אכן משותפת - של בית הספר, ההורים והתלמידים - אך חייבת להיות מותאמת ליכולות האמיתיות של כל תלמיד. ההצלחה אינה נמדדת בהשוואה לאחרים, אלא ביכולת לפתח עצמאות, אחריות ותחושת מסוגלות. כאשר כל הגורמים מבינים זאת ופועלים בהתאם, שיעורי הבית הופכים מנטל למנוף להתפתחות וללמידה משמעותית.