ד"ר קייל מאיירס, המתגוררת כיום באוסטרליה עם בעלה ברנט, סיפרה לאתר מקומי כי היא ובן זוגה הוצפו בתגובות ברשתות החברתיות, במיילים ואפילו במכתבים אל מקום עבודתה. כל אלו מאנשים שקוראים לקחת מהם את בנם, זומר. למה זה קורה? כי לגרסת ההורים זומר הוא לא בהכרח ילד ולמעשה גדל ללא מגדר.
"לא הקצנו מין בינארי לזומר - ילד או ילדה. אנחנו לא חושפים את איברי המין שלהם לאנשים שלא צריכים לדעת ולכן השתמשנו בכינויים הנייטרליים הם / שלהם עבור זומר, עד שהם ידעו לומר לנו איזה כינויים ותוויות הכי מתאימים להם. זומר לומדים וחוקרים על מגדר ללא ציפיות או מגבלות סטריאוטיפיות", הם מסבירים.
בני הזוג החליטו לעשות ניסיון לכינוי רגיל עם זומר, ביום הולדתו הרביעי לפני כארבע שנים, אז אמר להם שהוא אוהב אותם בלשון זכר. ד"ר מאיירס אומרת בגאווה כי למרות מה שאחרים חושבים, השיטות שלה ושל בן זוגו לא "בלבלו" את זומר אלא העניקו לו הבנה יותר מדויקת של מין ומגדר, מאשר להרבה מבוגרים.
במאמר של המגזין טיים היא אף הסבירה כי "זומר מבין שלחלק מהילדים יש פין ולחלק יש פות, יש ילדים אינטרסקסים עם פות ואשכים. זומר יודע שיש אבות שנכנסים להריון וגם הורים לא בינאריים. לפעמים כשזומר רואה בתוכנית ילדים שאומרים 'שלום ילדים וילדות' הוא מוסיף מעצמו - 'וחברים לא בינאריים'".
ד"ר מאייר הצליחה להלהיב אנשים רבים אשר בתחילה לא היו בטוחים לגבי הרעיון והפכו לתומכים בתנועה ברגע שהבינו את הסיבות מאחורי ההורות היצירתית מגדרית. היא הסבירה כי האמונה שלה היא שמגדר הוא החלטה של אדם, ולא משהו שמוחלט בלידתו. "אני לא רוצה להנציח סטריאוטיפים מיניים ודיכוי שילדים מוצפים בהם מלידה", היא מסבירה, "ההחלטה התבססה על 'ההשלכות לכל החיים' ועל האופן שבו אנשים מתייחסים אחרת לבנים ולבנות".
הרבה אנשים הזהירו כי זומר עלול לגדול להיות מציק בגלל החלטתם של הוריו, אבל ד"ר מאייר מסבירה שהם קיימו אינטראקציה עם מאות ילדים, והילדים הסקרנים ביותר שמחים לשמוע שזומר אומר "אני אדם". עוד היא מספרת כי היא חששה שספקי שירותי הבריאות לא יהיו מוכנים לטפל בה במהלך ההיריון בגלל ההורות היצירתית-מגדרית שלה ושל בן זוגה, אך למזלה היא מצאה שותפים שאישרו את הרעיון.
ד"ר מאייר מספרת כי למרות שזומר בחר כינויים זכריים סביב יום הולדתו הרביעי, הוא עדיין מעדיף להשתמש במונחים יותר נייטרליים מבחינה מגדרית כמו "ילד" או "אח" ולא "בן". עם תחומי עניין שנעים בין פצצות אמבטיה, דינוזאורים ואומנויות, זומר משוטט ועובר בין צעצועים ובגדים המזוהים עם שני המגדרים ובוחר את מה שהוא אוהב מבלי לשים לב לגבולות שנוצרו על ידי צוותי שיווק. עוד היא מוסיפה כי היא הגיעה למסקנה שלמרות ההטרדות המקוונות והשיחות המגושמות עם זרים, רוב האנשים תומכים ואוהבים.
ד"ר מאייר מצטטת בראיון מחקר על דור האלפא שהציע שילדים שנולדו מאז 2010 הם הדור הכי נוזלי ואנטי-סקסיסטי עד כה. לטענתה זה מראה מדוע חשוב שכולם יהיו מודעים לתנועה היצירתית המגדרית גם אם אין להם שום עניין ליישם אותה בעצמם. "ההרפתקה שלנו בהורות יצירתית-מגדרית, היא לאפשר לזומר לבחור את מינו וזה גם עורר השראה אצל הורים אחרים".
בפוסט שפורסם לאחרונה, היא מתארת כיצד כשנולד זומר, בבית החולים היו רק כרטיסי מידע של ילדה ורודה או ילד כחול שאפשר לשים בעריסות תינוקות והציעה להורים להביא אפשרות משלהם ללא מגדר. עוד היא מציעה כי גם אם מופיע קטגוריית מין בתעודת הלידה והדרכון, חברות תעופה צריכות "להתעדכן" ולהציע אפשרויות שאינן בינאריות לנוסעים. "לפעמים היו מקרים בהם קיבלנו טופס בו היינו צריכים למלא את מינו של זומר והיינו נמנעים מלבחור אופציה", היא מסבירה, "כשניסיתי להזמין מקום למסיבת יום ההולדת של זומר, בטופס המקוון לא הייתה אופציה נוספת מעבר לבן או בת, אז התקשרתי למקום והסברתי שזומר הוא יצירתי-מגדרית ואנחנו לא ממלאים את התיבה הזו כי אנחנו לא יודעים וכי המגדר לא רלוונטי להזמנת מקום למסיבת יום הולדת. הם הגיבו לזה הכי קול שיש, זה לא היה עניין גדול מבחינתם ולזומר היה את יום ההולדת הטוב ביותר".
בפוסט אחר היא הסבירה שכשמדברים על בגדים ניטרליים מגדרית הם לא רק בגדים בירוק וצהוב. היא שיתפה וסיפרה כי אנשים הניחו שלזומר יהיה מבחר מוגבל של בגדים לאור ההחלטה לא לברר את מינו לפני לידתו, אבל היא הסבירה כי אף צבע אינו מוגבל ואמרה: "לגדל ילד יצירתי-מגדרית זה לא אומר שיש לו ארון בגדים משעמם. למעשה, זה בדיוק ההפך; בגלל שזומר הוא יצירתי-מגדרית, זה מרגיש שיש לנו עוד יותר אפשרויות! ערכנו קניות לזומר עוד לפני שהוא הגיע ומאז זה גם לא השתנה".