בניסוי זה נבדוק את מערכת זיהוי הפנים הקיימת אצלנו במוח – ונגלה מתי הוא נכשלת בגדול.
ציוד חומרים
- תמונות פנים שאפשר להוריד בקישור זה (ניתן גם פשוט לצפות בסרטון בו מוצגת האשליה).
מה קורה פה?
אנחנו יצורים חברתיים, ולכן פרצופים חשובים לנו מאוד: בעזרתם אנחנו מזהים את האנשים השונים בחיינו. זאת למרות שברמה הבסיסית, כל הפנים בעצם דומות מאוד אלה לאלה: מלבד במקרים מאוד יוצאי דופן, בכולן יש שתי עיניים, פה, אף, גבות, לחיים, פחות או יותר באותו סידור מרחבי.
בשל כך יש במוחנו אזור מיוחד האחראי לזיהוי פנים. כן, כן – אזור שלם שמוקדש אך ורק לפנים אנושיות. זה אולי מסביר מדוע אנחנו מדמיינים פרצופים גם כשהם לא נמצאים שם כלל, ורואים אותם בחזית של מכונית,באוכל שמסודר בצלחת באופן מסוים, ובאין ספור חפצים אחרים.
רוב החפצים יהיו קלים יותר לזיהוי כשהם ניצבים ישר, ולא הפוך - אבל בפרצופים, כפי שראינו בניסוי, האפקט הזה גדול בהרבה. אזור זיהוי הפנים למד כל החיים לזהות פנים במצב הטבעי שלהן, עם העיניים למעלה והפה למטה, ולא פנים הפוכות. לכן כשהוא ניצב מול פנים הפוכות הוא מתבלבל. פגיעה באזור הזה במוח גורמת לתופעה הנקראת פְּרוֹסוֹפַּגנוֹזיָה – אי־יכולת לזהות למי שייכות הפנים, אף שרואים אותן על כל פרטיהן. אנשים עם פְּרוֹסוֹפַּגנוֹזיָה חמורה לא מסוגלים לזהות אף אחד לפי פרצופו, ואפילו לא לזהות את עצמם בתמונה.
למי שרוצה לדעת עוד
הניסוי הזה מכונה אפקט תאצ'ר על שם ראשת ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ'ר, שעל דיוקנה בוצע הניסוי לראשונה. בכתבה הזו תוכלו לקרוא עוד על גילויו, על המנגנונים המוחיים המאפשרים אותו ועל אשליות נוספות הקשורות לאזור זיהוי הפרצופים שבמוחנו.
הניסוי באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע. לעוד ניסויים בנושא ראו: גשם של מיץ פטל, גשם בקופסת זרעים וענן בתוך בקבוק.