גן נעול, לא שביל אליו לא דרך, גן נעול – אדם – גן נעול. מילותיה של רחל המשוררת מהדהדות את התחושה כי לעיתים קשה לנו להתקרב ולדבר את עצמינו עם האחר. ימי המלחמה מעוררים מגוון של רגשות בעוצמות שונות, יוצרים מורכבות בנפש, ועלולים להקשות במידה מסוימת על התפקוד. הסתגרות וצמצום תקשורת בינאישית אצל ילדים הן אחת מהתגובות שאנו עדים להן בימים אלה. במה מדובר, למה זה קורה ומה כדאי לעשות.
ראשית: חישבו טיטניק
ספינת הפאר הגדולה טבעה לאחר שהתנגשה בקרחון. לקרחון, אותו גוש קרח ענק שצף בים, יש חלק שניתן לראות מעל פני המים, אולם חלקו הגדול נמצא בתוך המים. למעשה, רק כ-15% מהקרחון נראה מעל פני המים. ככה זה גם עם ילדים. החלק שרואים זו ההתנהגות שלהם, המילים שלהם, המעשים והפעולות שלהם. אבל הנחת היסוד היא כי לכל התנהגות יש סיבה, ולמעשה הרגשות, הצרכים והרצונות ״מסתתרים״ מתחת להתנהגות. זה נכון בכל סיטואציה, ובמיוחד בעת משבר. כך למשל, כאשר הילד סגור, לא מעוניין לדבר, מתכנס בתוך עצמו, אל לנו לטעות ולחשוב שמה שנראה מעל פני השטח הוא העיקר. נהפוך הוא, בכדי למנוע התנגשות מוטב כי המבוגר יחתור להבין את הצרכים והרגשות של הילד, מה גורם לאותה ההתנהגות שהוא רואה.
עשרים אלף מיל מתחת למים: סגור זה כמו פתוח
אם התנהגות מונעת מרגשות וצרכים, אז כדאי להבין שהסתגרות אינה בהכרח דחייה של האחר אלא תגובה בסיסית לצורך בהגנה והישרדות. לבני אדם יש מנגנון הישרדותי הקרוי תגובת הילחם-או-ברח שמופעל כאשר אנו חשים בסכנה. באופן כללי הכוונה שבתגובה לסכנה אנחנו יכולים לברוח ממנה או להילחם בה. במובן הנפשי ״לחימה״ היא לעשות פעילות ולדבר עם אחרים, לצאת מתוך עצמי אל העולם, ואילו ״בריחה״ משמעותה להתכנס לתוך עולם פנימי ולצמצם במידה מסוימת את התקשורת עם האחר. במילים אחרות, הסתגרות וסירוב הילד לדבר עם הוריו היא דרכו של הילד להגן על עצמו, כמו צב שנכנס לתוך שריון. ״אמא את חופרת לי״, ״אבא נתק אותי״ הם אולי משפטים שלא נעים לשמוע, ועשויים לעורר בהורה דאגה ואף כעס, אבל הם גם דרכו של הילד לומר להורה ״אני בתוך עולמי עכשיו ועולמכם חודר אליי באופן לא נעים״. סגירה של דלת אחת מחייבת פתיחה של אחרת, והתוצאה הבלתי נמנעת היא כניסת הילד לתוך עולמו שלו, או לתוך עולם של אחרים שהוא בוחר כמתאימים לו. בתגובה, ניתן לומר לו ״אני חופר כי אני אוהב אותך אבל אני מבין שזה לא מה שאתה צריך כרגע״. ההכרה של ההורה במגבלותיו, לצד הכרה בצורך האחר של ילדו, היא חשובה התפתחותית ודווקא מסייעת להרגעה ולהתפתחות הקשר הורה-ילד.
אימון בעצימות מתאימה: מתחילים נמוך ומגבירים לאט
אז איך ניתן לעזור לילד שמסתגר ולא מתקשר עם הוריו? הדרגה היא שם המשחק. הנפש שלנו דומה לשריר אותו יש לאתגר באופן מבוקר. על ההורה לנסות ולסייע לילד לפתח ערוץ רגשי בקצב מותאם ובמידה הנכונה. גם אם הילד מסתגר ומסרב לדבר איתכם, נסו לשאול ולהעלות את הדברים במינון נמוך, ובמקביל כל הזמן לנטר את תגובתו. זהו תהליך מתמיד של ניסוי וטעיה, בירור והקשבה. פינג-פונג הורה-ילד אם תרצו. היעדר דיבור רגשי אודות המצב עלול להשאיר את הילד בחוויה של פחד ותחושה עזה של לבד. לעומת זאת, יותר מידי דיבור עלול להציף ולהתקיף את נפשו, וכמובן, לגרום לתחושת לחץ או הסתגרות. על ההורה לנסות ולזהות את המינון שהילד זקוק לו ומסוגל לעכל. התחילו מדברים פשוטים וברורים והמשיכו אל המורכבים והסוערים. ניתן למשל לשאול על סדר היום, לברר האם חברים חוששים. מן הרחוק אל הקרוב. העיתוי חשוב גם הוא. כבדו את רצונו של הילד, ובררו איתו מתי ואיפה מתאים לו.
אפשר גם רק להקשיב
ואולם, ייתכן ועל אף ניסיונות עדינים, הדרגתיים ומותאמים, ילדכם לא יהיה מוכן לשתף ויעדיף שלא לדבר. אל תאמרו נואש. זה שהילד לא מדבר איתכם לא אומר שהוא לא מקשיב לכם. נסו לארגן את דבריכם באופן תמציתי וברור, ולומר לילדכם כמה משפטים שיסייעו לו לארגן את החוויה. מדובר במשפטים שאינם דורשים תגובה מצידו. למשל, ספרו לו על סדר הדברים והאירועים בעת האחרונה. שתפו אותו באופן מותאם בתחושות ורגשות אפשריים נוכח האירוע. תנו משמעות ופשר להתנהגות שלו. ניתן גם לשתף בתחושות ובדרכי התמודדות אישיים של ההורה. המטרה - לשדר אכפתיות לצד ביטחון, גם אם הוא חלקי.
זכרו: רבות הדרכים לאהוב
מחקרים מראים כי בעת לחץ, מילים מקבלות משמעות פחותה. עד 20% בלבד מכלל תשומת הלב של האדם בזמן סערת רגשות מופנית לתוכן הדברים. הסיבה לכך היא אבולוציונית. בעת לחץ החושים שלנו מתחדדים על מנת לשרוד, ואנחנו ערוכים ודרוכים לקלוט סימנים מהסביבה. על כן, בעת משבר נשים לב לסביבה, לטון הדיבור ולשפת הגוף לא פחות מאשר לתוכן המילים עצמם. למעשה, מילים הן רק דרך אחת לתקשר עם ילדינו. באם הילד ממעיט לדבר, או אף מתנגד, אפשר לעשות ולפעול במקום, והעיקר שזה יהיה משהו ביחד. אתם יכולים להכין ארוחה, לצפות בסרט, לשחק או להתחבק. ניתן להעביר מסרים של אהבה, קבלה, ביטחון ושייכות בדרכים לא מילוליות שערכן לא פחות מהמילים עצמן.
לסיכום: התנהגות מונעת מצרכים ורגשות. בעת מצוקה, יש שיבחרו להסתגר ולצמצם תקשורת בינאישית על מנת להגן על נפשם, כאקט הישרדותי. יש לנסות להגיע אל הילד באופן הדרגתי שמותאם לצרכיו וליכולתו. אם הוא מסרב לדבר אין זה אומר שהוא לא מקשיב. באמצעות המילים של ההורה ניתן לסייע לילד להתארגן ולהירגע. ואולם מילים הן אינן הדרך היחידה. גם פעילות משותפת או מגע עשויים להעביר לילד מסר מרגיע, המשדר ביטחון וקרבה. זוהי תקופה מאתגרת. זכרו שאתם לא לבד. מכבי מפעילה עבור ההורים מערך תמיכה נגיש החל מייעוץ בקו חם ועד טיפול פסיכולוגי במרפאות בריאות הנפש.
הכותב הוא עו״ס קליני, פסיכותרפיסט מדריך. מומחה בבריאות הנפש ובטיפול בטראומה. עמית מחקר והוראה בחוג לעו״ס באוניברסיטת חיפה, ומטפל במערך בריאות הנפש של מכבי שירותי בריאות, מחוז צפון.