הורות היא מבחירות החיים התובעניות ביותר לכל האנשים, אבל לאמפתים היא מאתגרת במיוחד. התגברותם האינטנסיבית של הקלט החושי ושל הדברים שיש לעשות ולבצע מציפה את מערכות העצבים הרגישות שלנו בקלות רבה. אף על פי כן, גם מטופליי וגם חבריי האמפתיים שמגדלים ילדים שבים ומדווחים שעבורם התגמולים שבגידול ילדים עולים לאין שיעור על המתחים שההורות כרוכה בהם. לעיתים קרובות הם מתארים את ילדיהם כאור שבחייהם.
אין ספק שגידול ילדים מעניק מתנות נפלאות לכל הורה באשר הוא. ילדים עשויים לספק לא רק קשר רגשי ותחושת משפחתיות אלא גם פליאה, רוך והנאה. אבות ואימהות אמפתיים חווים בתפקידם אושר והזנה גדולים. להורים יש הזדמנות להעניק התחלה טובה לאדם חדש, ואמפתים מטבעם נוטים להעניק. זה תפקיד שהם אוהבים למלא. ההנחיה שהם מעניקים לבנותיהם ולבניהם היא תרומה מקודשת לצמיחתם. ילדים הם גם מורים רבי עוצמה המסייעים להוריהם לצמוח בעצמם, בכך שהם מספקים להם הזדמנויות ללמוד סבלנות, הצבת גבולות ואהבה. כשאמפתים יודעים להשתמש באסטרטגיות לטיפול בעצמם הם הופכים להורים נהדרים תודות לחמלה שלהם, לאינטואיציה וליכולתם לתמוך ברגישויות של ילדיהם.
"נאלצתי להקריב את הזמן והחופש שלי"
אבל - וזה "אבל" גדול - לצד אינספור המתנות שטומנת בחובה ההורות, גורמי המתח הכרוכים בה מתמשכים ברציפות, גם כשהתמזל מזלכם ויש לכם בני זוג תומכים, משפחה, בייביסיטר או אומנת. אמפתים מוכרחים להיות מודעים לגורמי המתח הללו, משום שהם מועדים לסבול מעומס יתר חושי. כמה מגורמי המתח הללו הם למשל: פחות זמן בחברת עצמכם, התרועעות בהיקפים רחבים יותר, לוח זמנים יומי עמוס הכרוך בהכנה מתמדת של ארוחות, החלפת טיטולים, חוסר בשינה ורמות רעש חזקות באופן כללי של ילדים בוכים וצורחים, וככל שהילדים גדלים מתרבים אירועים כמו מסיבות, חברים שמתארחים ללילה, חדרים מבולגנים, קבוצות ספורט ואירועים בבית הספר.
אמרה לי אמפתית אחת: "אני אוהבת ילדים ועזרתי לגדל את הבן החורג הנפלא שלי. זו מתנה יקרת ערך כשנשמה של ילד מופקדת תחת טיפולך. הרעש והכאוס היו קשים, אבל שווים את זה. הקורבנות הגדולים ביותר שנאלצתי להקריב היו הזמן והחופש שלי". בשל כל אלה, עם קבלת ההחלטה להיות להורים מומלץ לשקול בתשומת לב רבה את היתרונות הרבים ואת גורמי המתח הרבים. יש אמפתים שיחליטו לא להביא ילדים לעולם מכיוון שאינם נמשכים לתפקיד ההורה או שהם יודעים שהדבר יהיה תובעני מדי לטבעם הרגיש. אחרים יבחרו להביא לעולם רק ילד אחד, ויהיו כאלה שישמחו לתפקד כדודות, דודים, סבים וסבתות או מנטורים — כולן מחויבויות הדורשות פחות זמן ואנרגיה. גם באפשרויות האלה טמונות אושרותחושה של משפחתיות.
הורות היא בחירה מודעת ועניין של גורל
מאחר שאמפתים רגישים כל-כך, הם חייבים לבחור במודע אם להביא ילדים לעולם. אני מסייעת למטופליי לאמוד את השיקולים לטובת ההורות ונגדה. כך אין באפשרותם לעשות רומנטיזציה לתהליך בלי להבין את השלכותיו על מערכת העצבים שלהם, על הפרטיות ועל הרגישויות שלהם. אינטואיציה היא גורם מרכזי בקבלת החלטה טובה. אני מכוונת את המטופלים שלי להרגיש בבטן אם נכון להם להביא ילדים לעולם. להלן שתי טכניקות אינטואיטיביות שאני מציעה לכם כתרגילי מדיטציה:
טכניקה 1: להתחבר לבטן
מצאו מקום רגוע ושקט שבו תוכלו להתחבר לאינטואיציה שלכם. משמצאתם, שאלו את עצמכם בלב את השאלה הבאה: “האם זוהי הבחירה הטובה ביותר עבורי, להביא ילד לעולם?״ אחר כך, הקשיבו לתגובתו של קולכם הפנימי. “כן״ אינטואיטיבי עשוי לתת תחושה נינוחה, ממריצה, נלהבת, מאוזנת וזורמת. “לא״ אינטואיטיבי יכול לתת תחושה של שקיעה או בחילה, אי-נוחות או ניתוק, או תחושה שאתם מנסים לאלץ משהו בכוח או שאתם נתקעים בקיר.
האינטואיציה תעזור לכם לבחור באפשרות הטובה ביותר. הכרחי להביא ילדים לעולם מפני שאתם רוצים ילדים, ולא כדי לרצות את ההורים שלכם, שאולי רוצים נכדים, וגם לא מפני שהחברה מצפה מכם לעשות זאת. מובן שההחלטה עדיין יכולה להיות כרוכה בחרדה מסוימת. זה טבעי. אבל אותו “כן אינטואיטיבי״ בסיסי ביחס להתקדמות בהיבט הזה מוכרח להתקיים. כמו כן אתם ובני זוגכם מוכרחים להיות מתואמים בנוגע להחלטה הזאת. אם אתם לא, פנו לעזרה או להנחיה מקצועית.
טכניקה 2: מדיטציה על רוחו של הילד
ברגע שקט, הרהרו במדיטציה על התחברות לרוחו של ילדכם העתידי. רגישותם המוגברת של אמפתים מאפשרת להם לעיתים קרובות לחוש ברוח כזו. ייתכן שתרגישו אינטואיטיבית בהתקרבותו של כוח חיים, בערגה הדדית להיפגש או בתחושת אושר. אם תחוו את האינטואיציות האלה או אחרות המאשרות את הקשר ביניכם לבין אותה הרוח, זהו “כן״ אינטואיטיבי חזק שיש להביא בחשבון. אלו מבין מטופליי שהתקשו להשתכנע השתמשו פעמים רבות בטכניקה הזאת כדי להתחבר לרוחו של ילדם ולומר לה "שלום — אני רוצה אותך בכל ליבי". ההכרה וההזמנה הרשמיות הללו יכולות לסייע אנרגטית בהתעברות.
הורות כרוכה בבחירה, אבל גם בקארמה ובגורל. יש אנשים שפשוט לא נועדו להביא ילדים לעולם, וזה בסדר גמור. השיעורים הרוחניים שלהם יגיעו בדרכים אחרות, שעבורם הן אידיאליות יותר. לפעמים, הגורל שלנו מייעד לנו לטפל בילד מסוים, שאולי נועד גם הוא לעזור לנו. זה תמריץ רב עוצמה שמביא נשמה לעולם או מביא לאימוץ שלה וכך מכונן ביניכם קשר עז. עבדתי עם זוגות שבסופו של דבר נפרדו אחרי שהביאו ילדים, כאילו מטרתו העיקרית של האיחוד ביניהם הייתה להביא את הישויות האלה לעולם. נוסף על כך, ייתכן שהגורל שלכם הוא לגדל במשותף את ילדיהם של בני זוגכם. זכרו שכל המשתנים הללו הם חלק מהתמונה בכל הקשור לגידול ילדים ולהורות בחייכם.
מיומנויות התמודדות להורים אמפתים
כל גורמי המתח הרגילים שיש בהורות מחריפים כשאתם אמפתים. איך מאזנים בין עבודה, ומערכות היחסים שלכם עם בני הזוג, עם הילדים, בני המשפחה והחברים בלי להתחרפן, בפרט אם אתם מוצפים בקלות? כדי לשגשג כהורה אמפתי המפתח הוא לאמץ אסטרטגיות להתמודדות עם מתח וגירוי יתר. זה חשוב כמובן לכל
ההורים, אבל מכיוון שרף הסיבולת של האמפתים נמוך יותר למתח, חרדה ועומס יתר חושי — הכלים הללו יכולים להיות ההבדל בין החזקה של שפיותם ותחושת הרווחה שלהם לבין אובדנם של כל אלה. הגורם האחראי יותר מכול אצל אמפתים לתחושת נוחות הוא עקביות, ולכן במקום לאפשר לשינויים ולאירועים הלא מתוכננים של ההורות להוציא אתכם משיווי משקל, מערך אסטרטגיות שתוכלו
לסמוך עליהן יכין אתכם להתמודדות ביתר יעילות. רגישות היא סיפור מורכב. אמפתיה של הורה מועילה פסיכולוגית הן לילדים והן להורים, אבל ההשפעה שלה על בריאותו הפיזית של ההורה היא עניין אחר. מחקר עדכני שהתפרסם בכתב העת Health Psychology מדווח שמערכת החיסון של הורים אמפתיים איננה במצב מיטבי וכי הם סובלים מדלקתיות מערכתית ברמה קלה בשל הצורך להתמודד תדיר עם הדיכאון ועם מצבי הרוח של ילדיהם. קל להבין מדוע רופאים רבים ממליצים על טכניקות להפחתת מתחים כגון פעילות גופנית ומדיטציה, במטרה לחזק את מערכת החיסון
אצל הורים. ברוח הדאגה לעצמנו, הורים שניחנים באמפתיה טבעית והורים שהם אמפתים יכולים לאמץ את האסטרטגיות שלהלן, שיסייעו להם להפחית מתחים ולהישאר רגועים ומאוזנים. האסטרטגיות הללו יעזרו לאימהות ולאבות לשים לב לאופן שבו הם מביעים את רגשותיהם בפני ילדיהם, ועם זאת יאפשרו לאותם הורים לחוש דברים באופן עמוק. אמפתים עלולים לסבול מעומס יתר כשהם מנסים לעשות דברים רבים מדי בלי בלמים. כהורים, ייטב להם אם ישלבו את הכלים האלה ויכניסו לימים שלהם מרחב נשימה מסוים, אפילו לפרקי זמן קצרים. שינויים קלים יכולים להיות בעלי משמעות רבה בסיוע להמרצת האנרגיות ולהחזרת תחושת שלווה.
תריסר פעולות להורים כדי להתאזן ולהפחית עומס יתר חושי
- התחילו את היום בהכרת תודה. כך ייצבע היום שלכם בגוונים חיוביים ומרוממים, במקום שתתחילו אותו בלחץ, עם רשימות אין-סופיות של דברים שעליכם לעשות. בין שתעשו את זה בלב או בקול רם, פתחו את היום באמירה “אני מודה על היום הזה ועל בריאותי, על החיבור שלי לרוח, על הילדים שלי ועל המשפחה. תודה על כל הברכות הללו. מי ייתן שאוכל לשמור על שלווה. מי ייתן שאוכל לשמור על שמחה. מי ייתן שאפגין אהבה".
- זכרו לנשום. כשאנחנו ממהרים אנחנו עוצרים את הנשימה או נושמים בצורה שטחית, וזה כולא את המתח בגופנו. לאורך היום העמוס, תכנתו את עצמכם כך שתיקחו לפחות נשימה אחת מודעת באופן תדיר, כדי לשחרר מתחים. אולי תרצו לכוון טיימר בטלפון שלכם שיזכיר לכם לעשות זאת.
- צרו לכם זמן שבו תהיו לבד. כדי להתמודד עם הדרישות הכרוכות בגידול ילדים, מוכרחים אמפתים לקבוע לעצמם מדי יום כמה דקות לפחות שיאפשרו להם להיטען מחדש. צאו לטבע אם יש באפשרותכם לעשות זאת, או שהו בחלל מקודש בתוך הבית. ייתכן שכל שיידרש לכם הוא פסק זמן של חמש דקות בחדר האמבטיה או בחדר הארונות (אם אלה מקומות המפלט היחידים האפשריים לכם.) אם בני הזוג שלכם זמינים, הם יכולים להשגיח על הילדים. אם לא, תוכלו ליהנות מקצת זמן בגפכם כשהילדים שלכם מנמנמים, כשהם אצל חברים או בחוג. אם תוכלו להשאיר את ילדיכם הצעירים בבטחה לבדם לזמן קצר, סגרו את דלת חדר השינה שלכם ועצמו עיניים פשוט כדי ליהנות מהאטה קלה. יש לי חברה שייסדה קבוצת שמרטפות משותפת. היא ושכנה שמרו לסירוגין זו על ילדיה של זו כדי שכל אם תיהנה פעם בשבוע מאחר צהריים פנוי. האמירה “אני צריכה קצת זמן עם עצמי״ מציבה דוגמה טובה לילדים. מפני שהילדים שלכם רוצים את תשומת הלב שלכם, ייתכן שהם יכעסו לרגע קל, אבל זה ילמד אותם ואתכם לדאוג לאנרגיה האישית שלכם. כך תהיו הורים רגזניים פחות.
אם אמפתית אמרה לי: “הדבר הטוב ביותר שאני יכולה להעניק לבת שלי הוא את עצמי כשטוב לי. כשיש לי זמן לעצמי, אני יכולה להיות אימא טובה יותר.״ אם התמזל מזלכם ויש לכם אנשים קרובים שיכולים להשגיח על ילדכם, יהיה נפלא אם תוכלו לצאת לחופשות קטנות לבדכם. אם אמפתית לשתי בנות בחטיבת הביניים לקחה את עצמה סוף-סוף, אחרי ארבע-עשרה שנות נישואים, לחדר במלון, לבד. “לא השתתפתי בשום כנס רוחני", אמרה, “זה היה בסך הכול זמן להיות עם עצמי ולכתוב, כי כבר שכחתי איך נשמע הקול הפנימי שלי". - הקשיבו למוזיקה מרגיעה. למוזיקה יש את הכוח לרפא, לעורר השראה ולפוגג מתחים. היא משנה אנרגיות ברגע. היא מסייעת לכם ולתינוק שלכם כשאתם משכיבים אותו לישון, ולאחר מכן היא יכולה להרגיע את כל שאר בני הבית. מעצם ההקשבה לשיר אהוב מערכת העצבים המרוטה שלנו נרגעת. כמובן, מוזיקה היא מקור נחמה שיכול לשמש אתכם באותם רגעים שבהם אתם עם עצמכם. אני מתחילה את היום שלי בהאזנה לקטע Chant“ Bell Great The״ שמלווה בקולו הנזיר הבודהיסטי טיך נאת האן, וגם למוזיקת דבקות של האמנים אניה, סנאטאם קאור, טינה מאליה או וואה!
- מדיטציה. פרקי זמן קצרים למדיטציה יקטעו את מעגל הלחץ וישקיטו את מערכת העצבים. כפי שאמר לי אמפת: “אחרי שאני שוקע במדיטציה אני רגוע יותר. ואז אני לא נמשך לדרמה של התקפי הזעם של הבן שלי.״ נסו לבצע בבית את מדיטציית הלב בת שלוש הדקות (ראו פרק )2 כאשר אדם קרוב או בייביסיטר יכולים להשגיח על הילדים. אם אתם מקפיצים את הילדים למקום כלשהו, בצעו אותה במכונית אחרי שיצאו ממנה או אפילו בשירותים ציבוריים אם זה המקום היחיד שבו זה אפשרי. אולי תרצו להציב בבית מזרקה קטנה או אלמנט מים כלשהו כדי שיהיה בסביבתכם הרחש המרגיע של זרם מים, שיסייע להרגיע אתכם ואת ילדיכם. בזמן שאתם שקועים במדיטציה תוכלו להתרכז בדימוי מעורר השראה, כמו האוקיינוס או שמי הלילה או יער. תוכלו גם לנסות להתמקד באהבתכם הרבה לילדיכם ובהיותם נס גדול בחייכם. זה יצית את אנרגיית הלב שלכם ברגעים של מתח. נשמו, התמקדו, הרגישו את הלב והתחברו מחדש לעצמכם ולכוח הנשגב שבכם, אגב נשיפה עדינה של מתח שהצטבר בתוככם. מדהים עד כמה מדיטציה קצרה יכולה לאושש את הרוח.
- נמנמו תנומות קצרות. אם יש לכם ילדים קטנים, ייתכן שתרגישו שבזמן שהם ישנים אתם מוכרחים להספיק לטפל בכביסה, אבל זהו למעשה הזמן המושלם עבורכם לתנומה קצרה שתמלא אתכם באנרגיה. עשרים דקות בלבד יספיקו כדי לאושש אתכם ויעניקו לכם זריקת אנרגיה שתישא אתכם הלאה, לאורך שארית יומכם העמוס. אמפתים פתוחים במיוחד לקבלת אנרגיה מרפאת בזמן שהם ישנים. הכביסה תחכה למועד מאוחר יותר.
- הציבו גבולות. השתדלו להציב גבולות ברורים ולהתעקש עליהם. סביר שאין מקום שבו קשה יותר להציב גבולות מאשר לילדים, אבל בריא לומר “לא״ לבקשות לא סבירות או להתנהגות רעה. גיליתי שכמה ממטופליי האמפתים הם גם הורים המתקשים להציב גבולות. הם מטפלים מעורבים יתר על המידה, שלא חדלים להיענות לתביעות של ילדיהם, גם כשאלה זניחות. לעיתים קרובות אמפתים מתקשים לסבול את הבכי של ילדיהם מכיוון שהרגשות ממש חודרים לגופם שלהם. ואולם היכולת לומר: “אני יודעת שאת רוצה לדבר עם החברים שלך ברשתות חברתיות, אבל מותר לך להיכנס לאינטרנט רק אחרי שאת מסיימת להכין את שיעורי הבית", היא סימן למסוגלות הורית. ואולי התרחיש הוא דווקא כזה: “אני מבין שאתה רוצה את הדונאט המצופה הזה, אבל זה לא בריא לך. אם לא תפסיק לבכות לא תהיה לנו ברירה אלא לצאת מהחנות הזאת תכף ומייד".. ואז להיות מוכנים באמת לנטוש את עגלת הקניות ולצאת.
ילדים זקוקים לגבולות כדי להתערות היטב בחברה. אף אחד מעולם לא מקבל את כל מה שהוא רוצה. ילדים מוכרחים ללמוד להתמודד עם תסכול, אחרת הם יהפכו לאנשים תובעניים ומרוכזים בעצמם. כשהורים מציבים גבולות סבירים וברורים ומתעקשים עליהם, הבית רגוע יותר — וזה בתורו יוצר אווירה שלווה יותר לאמפתים. כל אחד יודע מה הגבול מבחינתו ומה מצופה ממנו. בהיעדר גבולות משתרר כאוס. - בלי הורות הליקופטר. הורים אמפתיים נוטים להבנה אינטואיטיבית גבוהה והם קולטים מה חושבים הילדים שלהם ומה הם מרגישים — לעיתים קרובות גם בצורה קיצונית. בשל כך הם עלולים להתמלא בחרדות גדולות מדי ולהסתובב בסביבתם של הילדים יתר על המידה ולהיות מעורבים בפרטי הפרטים של חייהם. השתמשו באינטואיציה שלכם, אבל שימו לב לא לחנוק את ילדיכם בדאגות מתמידות. שחררו אותם, וזה יפחית גם את רמות הלחץ שלכם. נוסף על כך, הישמרו מפלישה למרחב הרגשי של ילדיכם כשהם נסערים. קשה לראות את הילדים שלכם מתמודדים עם כאב ולא להתערב, אבל חשוב לתת להם זמן לעבד את הרגשות שלהם. זהו אילו רגשות הם שלכם וקחו עליהם אחריות בעודכם מאפשרים לילדים לזהות את רגשותיהם שלהם. כך גם תאפשרו להם לעבד את הדברים בדרכם שלהם, תוך שהם לומדים את השיעורים שעליהם ללמוד. אין זה אומר שלא תהיו שם כדי להנחות אותם, אבל זה ימנע מכם לחנוק אותם ולזנק מהר מדי לתקן עבורם את הבעיות.
- מקדו את האנרגיה שלכם. האנרגיה שלכם משפיעה על האנרגיה של הילדים שלכם, ולכן כאשר אתם מקפידים על האופן שבו אתם מביעים רגשות הדבר משמש גורם מייצב עבור הילדים שלכם. פריקת עול מתוך תסכול כשאתם במצב רוח רע רק תעשה גם להם רע ותבלבל אותם. אם אמפתית, שהיא גם אם יחידנית, סיפרה לי שילדיה שוהים תמיד בכל מיני מסגרות אחרי בית הספר בגלל עומס העבודה שלה. היא שמה לב שתמיד כשיש לה יום רע בעבודה, הילדים מתחילים ליילל ולפרוק עול במכונית, מייד כשהיא אוספת אותם. בהדרגה היא הבינה שמקור הרגזנות שלהם הוא האנרגיה שמגיעה אליהם ממנה. הם ספגו את המתח שלה והגיבו אליו. ולכן היא מקפידה להפסיק לחשוב על העבודה ברגע שהיא יוצאת מהמשרד ותחת זאת מתכננת ערב מהנה עם הילדים. הילדים שלה הגיבו לשינוי הזה היטב. האנרגיה העדינה והשובבה שלה הרגיעה אותם.
- שימו לב למה שאתם אוכלים. אמפתים מועדים לנפילות סוכר (ראו פרק .)3 מנות חלבון קטנות בפרקי זמן קבועים מסייעות לנו בדרך כלל לשמור על איזון ועל רמת אנרגיה קבועה. דילוג על ארוחות מגדיל עבורנו את הסיכון להרגיש תשישות, חרדה ועומס יתר חושי. הימנעו מצריכה מופרזת של סוכר בבת אחת - זה גורם לתנודות חדות במצב הרוח ולהתנהגות מתוסכלת כלפי הילדים שלכם ובני הזוג. נסו לאכול מזונות בריאים ונקיים כדי לשמור על איזון ומרץ. הפחיתו גם בצריכת אלכוהול. יש הורים אמפתיים שמתחילים לצרוך אלכוהול או חומרים אחרים כדי לשכך חרדות (העוזר הקטן של אימא,) וכדי לצלוח יום רווי מתחים בחברת הילדים. אל תיפלו במלכודת הזאת.
- הירגעו בפעילות גופנית. התנועה ממוססת את המתח ומרגיעה אותנו. היא מזרימה את האנדורפינים (משככי הכאבים הטבעיים של הגוף) ומפחיתה רמות של הורמוני סטרס. יוגה, מתיחות והליכות הן כולן דרכים נפלאות להפחית מתח ועומס יתר חושי. אם בני הזוג שלכם נוחים לכך, נסו לקיים ערבי אימונים לסירוגין, כך שלכל אחד מכם תהיה הזדמנות לבצע פעילות גופנית.
- תיהנו עם הילדים. זכרו שהילדים שלכם הם ישויות אור יקרות ערך, במקום להיתקע על תחושת רוגז. התמקדו בפריבילגיה של היותכם ההורים שלהם. צחוקם של ילדים שמחים הוא מרפא. תנו לעצמכם האמפת להצטרף להנאה שלהם ובכך לשחרר מתחים.
לאורך כל החוויה יוצאת הדופן של גידול ילדים, זכרו לגלות חמלה כלפי עצמכם. קבלו את העובדה שאינכם מסוגלים לעשות הכול. גם בלי ילדים, אמפתים חווים גירוי יתר כאשר הם באים במגע רב מדי עם אנשים. גדול ככל שיהיה רצונכם לומר “כן״ לבקשות חברתיות מסוימות, לפעמים תשמרו על עצמכם טוב יותר אם תסרבו לפעילויות שאינן בראש סדר העדיפויות שלכם. ראיתי אימהות ואבות אמפתים נשחקים כשפשוט לא היו מסוגלים לומר “לא״. היופי בהורות הוא שביכולתה לאמן אתכם לגלות חמלה עצמית על-ידי כך שתביעו את הצרכים שלכם, כגון “אני צריכה לנוח״ או “אני צריך לצאת להליכה כדי להירגע״. כשתלמדו להעריך את הדאגה לעצמכם, תהפוך חוויית ההורות מרהיבה עוד הרבה יותר.
גידול ילדים רגישים
ילדים שהם בעצמם אמפתים או רגישים ביותר הם בעלי מערכות עצבים שמגיבות מהר יותר ובעוצמה רבה יותר לגירויים חיצוניים. לעיתים הם מרגישים יותר מדי, אבל לא יודעים כיצד להתמודד עם עומס היתר החושי. הם רואים יותר, שומעים יותר, מריחים יותר, מרגישים יותר אינטואיטיבית, ייתכן שריחות חזקים של מזון במטבח קשים להם או שהם לא אוהבים דיבור בקול רם או אורות בוהקים מדי (בפרט נורות פלואורסצנט.) הם מעדיפים בגדים רכים (לא מגרדים,) יופי, טבע ושיהיו להם חבר אחד קרוב או כמה חברים קרובים, ולא מכרים רבים. העולם המחוספס שלנו עלול לתקוף את הרגישויות שלהם והדבר ישפיע על ההתנהגות שלהם. מפני שרוב הילדים הרגישים לא מסוגלים לבטא את הסיבה לכך שהם מוטרדים, הורים מודעים וערניים צריכים גם לעזור להם לזהות טריגרים וגם להציע פתרונות למצוקה שלהם (אפרט פתרונות כאלה בהמשך).
הורים צריכים לדעת מה גורם לילדיהם הרגישים גירוי יתר. המשמעות תהיה להימנע מפעילויות מסוימות. זה ירגיע את הילדים וירחיק תשישות, התקפי זעם וחרדה. בין הגורמים המפעילים השכיחים אפשר למצוא עומס מוגזם (למשל פעילויות רבות מדי שנקבעות להם ביום אחד, בלי להשאיר להם זמן להפסקות,) ריבוי משימות, היעדר זמן שקט עם עצמם, משחקי וידיאו וצפייה בתכנים אלימים או במשדרי חדשות, בפרט בשעות הערב. ילדים שחווים כל אחד מהתרחישים האלה יתקשו להירדם ויזדקקו לזמן התרגעות ארוך יותר. ילדים רגישים עלולים להזדקק לזמן ארוך יותר בלילה כדי להירגע, משום שמערכת העצבים שלהם עוברת לאט יותר מגירוי לאיטיות. נוסף על כך, הילדים הללו עלולים להרגיש בחוסר הנוחות הרגשית של אחרים ולספוח אותו אליהם — בפרט כאשר מדובר בהוריהם ובחברים קרובים. מכיוון שהם נוטים ל״תגובת על״, הכאב שהם חווים הוא עמוק, וכשהם שמחים זה גובל בהתעלות ממש.
ילדים אמפתים או כאלה שניחנו ברגישות גבוהה במיוחד לא מצוידים באותם מנגנונים שיש לילדים אחרים, מנגנונים המסייעים להם לסנן אורות, רעשים ואת תחושת הכאוס שיוצר אצלם קהל גדול — כך למשל רמות הגירוי הגבוהות הכרוכות באירועי ספורט עלולות לצרום להם, ואפילו להכאיב. בדומה לכך הם לא מגיבים טוב גם למוזיקה רועשת, לצפירות ולכלי עבודה הולמים או רועשים. הקולות הללו מעוררים בהם חוסר שקט ואילו קולות שלווים של ציוץ ציפורים, פעמוני רוח עדינים ומים ירגיעו אותם. כדי להרגיע בעצמם את עומס היתר החושי ילדים אמפתים אולי יבכו יותר ויתמודדו בנסיגה להתבודדות. בדומה לכך, בתי הספר והחברה בכלל לא מגלים הבנה רבה כלפי הילדים הללו. רופאים ומורים מהשורה פעמים רבות מתייגים אותם כ״ביישנים״, “לא חברותיים״ או “מטריחים״, או שהם פשוט מאבחנים אצלם חרדה חברתית, הפרעת חרדה או דיכאון. מכיוון שהם עשויים להיות שקטים יותר, מתחשבים יותר, עמוקים ועדינים, ופחות נוטים למילוליות או לאסרטיביות גדולות, הסביבה עלולה לראות אותם כמרוחקים. בגלל כל התפישות השגויות האלה, להורים תפקיד קריטי בתמיכה ברגישויות הללו, באינטואיציה, ביצירתיות, בחוכמה - וכן גם בהכרח לתת להם כלים שיסייעו להם להתמודד עם העולם.
כילדה אמפתית, לא זכיתי לשום תמיכה ברגישויות שלי מהוריי הרופאים. זה לא מפני שהם לא אהבו אותי. הם פשוט לא ידעו מה זה אמפת או כיצד להבין את הצרכים המיוחדים שלי. הם רצו שאהיה שמחה, אבל לא חשבו שהדרך לשם עוברת בעידוד הרגישויות שלי. הם כינו אותי “רגישה מדי״ ואמרו שאני צריכה לפתח “עור עבה יותר״. הערותיהם, שנבעו מכוונה טובה, גרמו לי להאמין שמשהו בי לא בסדר. מפני שכילדה אמפתית הרגשתי לא מובנת ובלתי נראית, התפתחה אצלי בהמשך תשוקה מיוחדת ללמד הורים כיצד לנהוג בילדיהם הרגישים. ההבנה שילדיכם אמפתיים או רגישים במיוחד היא הצעד הראשון בדרך לעזור להם להפיק מעצמם את המירב. אחרי שתבינו זאת תוכלו לתמוך ברגישויות שלהם כביטוי של הדבר שהם מצטיינים בו, של החמלה ושל העומק שלהם. ענו על השאלון שלהלן כדי לקבוע אם ילדכם אמפת.
הערכה עצמית: האם הילדים שלכם אמפתים?
- האם הילדים שלכם מרגישים דברים עמוקות?
- האם אנשים, קהל גדול, רעש או מתח גורמים לילדים שלכם לגירוי יתר?
- האם הילדים שלכם מגיבים בעוצמה רבה לסצנות עצובות או מפחידות בספרים או בסרטים?
- האם הילדים שלכם רוצים לברוח ולהתחבא במפגשים משפחתיים רחבים, מכיוון שההתרחשויות שם עמוסות להם מדי?
- האם הילדים שלכם מרגישים שונים מילדים אחרים, או מתלוננים שהם לא מתאימים או לא משתלבים
- האם הילדים שלכם מצטיינים בהקשבה ובחמלה?
- האם הילדים שלכם מפתיעים אתכם בהערות אינטואיטיביות הנוגעות לאחרים או לכם עצמכם?
- האם יש לילדים שלכם קשר חזק לטבע, לצמחים או לבעלי חיים, או אפילו לבובות פרווה?
- האם הילדים שלכם זקוקים לזמן רב בחברת עצמם, במקום לשחק עם ילדים אחרים?
- האם הילדים שלכם סופגים מתחים או כעסים של חבריהם?
- האם הילדים שלכם סופגים את רגשותיכם או את המתחים שלכם, וגם של אנשים אחרים — והאם כאשר אתם כועסים, מוטרדים או מדוכאים, הדבר בא לידי ביטוי בהתנהגות בעייתית אצלם?
- האם לילדים שלכם יש חבר או חברה הכי טובים יחידים או כמה חברים מעטים, במקום רשת חברתית רחבה?
כך תוכלו לתת ציון להערכה שמילאתם:
- תשע עד שתים-עשרה תשובות חיוביות מעידות על ילדים בעלי תכונות אמפתיות חזקות במיוחד.
- שש עד שמונה תשובות חיוביות מעידות על תכונות אמפתיות חזקות.
- ארבע עד שבע תשובות חיוביות מעידות על תכונות אמפתיות מתונות.
- אחת עד שלוש תשובות חיוביות מעידות על תכונות אמפתיות ברמה מסוימת.
- אפס תשובות חיוביות מעידות שילדיכם אינם אמפתים.
בין שילדיכם נמצאים על הרצף הזה או לא, כל ילד יצא נשכר אם ילמדו אותו לכבד את הרגישויות המסוימות המאפיינות אותו.
פרק מתוך הספר "מדריך ההישרדות לאמפתים" מאת הפסיכיאטרית ד"ר ג'ודית אורלוף