לא מעט הורים המבקשים להיות "מיוחדים, יוצאי דופן וייחודיים" וזקוקים ל"הערצה ושבחים" מכונים לעתים קרובות "הורים נרקיסיסטיים" (באנגלית מכנים זאת לעיתים "הורי טווס"). מאפיין נוסף של הורים אלה הוא "היעדר רגשי", ופסיכולוג מוביל טוען שמבוגרים המציגים התנהגות כזו עלולים לעורר בעיות רגשיות אצל ילדיהם בהמשך החיים. המושג "הורה טווסי" צבר פופולריות הודות לפסיכותרפיסטית הבריטית קתלין סקסטון, שספרה "ההורה הטווס שלי: גילוי והחלמה מהורות נרקיסיסטית" עתיד לצאת לאור בספטמבר.

הורים נרקיסיסטיים נתפסים בדרך כלל כמי שמחפשים תשומת לב, שמים דגש מופרז על מראה מושלם ובשליטה, ומצפים מילדיהם לשמר תדמית זו באמצעות הצלחה אקדמית או מראה חיצוני מושלם. הם עשויים באותה מידה להסתמך על ילדיהם כדי לספק באופן תמידי את הצורך שלהם בהערצה ושבחים על חשבון יצירת קשרים קרובים אחרים. מאמנת המיינדסט והטראומה ברשתות החברתיות, קנדיס תמרה, שהסרטון הוויראלי שלה בטיקטוק: "4 סימנים שגדלת עם הורה נרקיסיסט", נצפה 4.6 מיליון פעמים, הסכימה שהורים כאלה רואים את ילדיהם כ"זכות שמגיעה להם".

"הם ירגישו קנאה כאשר ילדיהם נמצאים עם אנשים אחרים", היא הוסיפה, "או אם הם בונים מערכת יחסים נעימה ומאושרת עם אנשים אחרים". לדבריה, סוג הורים זה מזוהה ללא ספק עם ארכיטיפ ה"נרקיסיסט המפואר", שעל פי הפסיכולוג הקליני האמריקאי, ד"ר רמאני, הם "ראוותניים, מקסימים, כריזמטיים ומחפשי תשומת לב".

עם זאת, אומרת ד"ר קראוס, מרצה על בריאות הנפש של מתבגרים ומבוגרים: "הם הופכים לממוקדים בעצמם עד כדי כך שאין מקום לאף אדם אחר. אם יש להם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, היכולת שלהם להתייחס לאחרים באמפתיה תיפגע מכך, כי אין להם את המרחב לחשוב על אנשים אחרים. באופן דומה, אופן התנהגותם לא יתחשב באחרים מכיוון שהם יעדיפו את עצמם, מה שמשפיע על ההורות שלהם".
 

Watch on TikTok


כשמדובר ביצירת קשרים, הורה כזה יהיה "מחובר לעצמו במקום לאחרים", הוסיפה ד"ר קראוס. "לגדול עם הורה נרקיסיסט ישפיע כמעט בוודאות על שנותיו המוקדמות של הילד – ועשוי לעצב את חווייתו כמבוגר. כיוון שלילדים יש צרכים שונים בשלבים שונים בהתפתחותם, הנרקיסיזם של ההורה עלול להוביל למגוון רחב של השלכות על צאצאיהם. "עבור תינוק או פעוט המשימה העיקרית בהורות היא התקשרות – יצירת קשר בריא שבו ההורה מתואם עם הצרכים הרגשיים של התינוק ויכול לגרום להם להרגיש בטוחים", אומרת ד"ר קראוס. "יצירת קשר בריא עם התינוק תהיה כמעט בלתי אפשרית להורים עם תכונות נרקיסיסטיות. יהיה להם קשה להיות עקביים, כך שיכולות להיווצר בעיות התקשרות בשלב מוקדם".

מאוחר יותר, כאשר ילדיהם מגיעים לבית הספר, הם יתחילו ללמוד על רגשותיהם וכיצד לבטא אותם. "בשלב זה, אתה זקוק שוב להורה שיכול להבין רגשות. ייתכן מאוד שזה לא אפשרי להורה נרקיסיסט מכיוון שהם יראו את הרגשות האלה כקשורים איכשהו אליהם, וזה יקשה מאוד על הילד להפריד בין רגשותיו לבין רגשות הוריו". אז, היא אומרת, הילד לא יצליח להבין את רגשותיו שלו, ואולי יתחיל שלא 'להחשיב' אותם. ההשפעה של הנרקיסיזם עשויה להיות מורגשת אף יותר כשהם מתבגרים ויש יותר דגש על חברתיות. מכיוון שלילדים של הורים נרקיסיסטיים הוצג "מודל חד-צדדי של קשר" כאשר הם מתחילים להיתקל בשיתוף, אמפתיה והתחשבות, זה עלול לגרום לבלבול.

"ייתכן שהם יגדלו להיות אנשים שרוצים לזכות באישור של אנשים אחרים או, לחלופין, מחקים את ההורה שלהם", מוסיפה ד"ר קראוס. "הם עשויים להפחית את החשיבות של רגשותיהם עבור הרגשות של האדם האחר, או שבעיות כמו פרפקציוניזם עלולות לצוץ. אחרי שגדלו אצל הורה נרקיסיסטי, שהאהבה שלו נראתה מותנית בעמידה בציפיות המשתנות של האם או האב, הם יכולים להרגיש שהם צריכים להיות מושלמים כדי לזכות בחיבה או בהתחשבות של מישהו אחר". עם זאת, ד"ר קראוס הקפידה לציין שלגדול עם הורה נרקיסיסט לא חייב להשפיע באופן כזה על הילד – במיוחד אם יש דמויות חיוביות יותר נוכחות. "מה שצריך הוא הורה נוסף שמראה איך נראית מערכת יחסים טובה ומאוזנת".

גם אם זה לא המקרה, ילדים שהושפעו מהורה נרקיסיסטי עדיין יכולים לקוות להתפתח למבוגרים בריאים: "זה כנראה ידרוש עקביות בקבלת החלטות טובות וידיעה איך הן נראות". באותה מידה, טיפול יכול לעזור לילדים של הורה נרקיסיסטי.

ד"ר קראוס ממליצה להגביל את הזמן שמבלים עם ההורה הנרקיסיסטי, הן מבחינת תדירות הביקורים והן מבחינת אורכם. "כמו כן, ילד של הורה נרקיסיסטי חייב גם 'לעצור ולהרהר', לקחת זמן לשים לב אם הוא 'נופל למלכודת של לרצות כל הזמן ולהכחיש את רגשותיו שלו', ולהשקיע מאמץ מיוחד לחפש אנשים שהם יותר מאוזנים".