מה הסימנים לכך שביישנות אצל ילדים היא בעיה?

ביישנות מתבטאת כבר בגיל הרך ומאפיינת בין 10-20 אחוזים מהפעוטות. זוהי תגובה חברתית ורגשית למצבים חברתיים לא מוכרים ומעוררי לחץ, ומתאפיינת באי נוחות, זהירות וחשש באינטראקציות בין אישיות. ביישנות היא בדרך כלל תכונה מתמשכת ומלווה ילדים לאורך ההתבגרות ולעתים גם בבגרות.

הספרות המקצועית מתייחסת לכך באופן רחב והיא נקראת "עכבה ההתנהגותית" (Behavioral Inhibition) -  נטייה לפחד ולהימנעות בסיטואציות ובסביבות חדשות. בעוד הביישנות מתבטאת באי נוחות במצבים חברתיים, ויכולה להיות תלוית קונטקסט וזמנית, העכבה ההתנהגותית היא דפוס כללי ועקבי יותר של נסיגה והימנעות המתבטאים במגוון תחומי חיים ומצבים. לצד ההבדלים, חלק גדול מהילדים המתאפיינים בעכבה התנהגותית מבטאים ביישנות משמעותית - ולכן חשוב להפנות לילדים אלה תשומת לב רגישה כדי להבטיח שהם מסתגלים ומתפתחים היטב. 

המחקר ההתפתחותי מלמד אותנו שלילדים ביישנים עם עכבה התנהגותית הם בעלי רגישות ותגובתיות גבוהה למצבים חדשים, ובפרט לגירויים אנושיים. הם מגיבים באי נחת, לעתים בבכי ובעוררות יתר אל מול גירויים אלה. כך, תינוקות עם תגובתיות גבוהה בגיל ארבעה חודשים, יהיו בהסתברות גבוהה ביישנים ומעוכבים התנהגותית, כיוון שהסביבה החיצונית, ובפרט האינטראקציה הבין אישית, מציפה ומעוררת בהם תגובה רגשית חזקה. בתגובה מופעלת מערכת הגנה של הנפש. הילד הביישן נראה שקט וממעט להגיב, אך בתוכו מתחוללת לעתים סערה של רגשות.

מה מאפיין ילדים ביישנים עם "עכבה התנהגותית"?

• ילדים בעלי רגישות גבוהה, הן בתחום החושי והן בתגובתיות למצבים חדשים, ובפרט בשדה הבין-אישי.
• ילדים אלה צריכים שליטה, אוהבים את המוכר ופחות אוהבים שינויים ומעברים.
• שונות במערכת העצבים - עוררות פיזיולוגית גבוהה (למשל, דופק וקצב נשימה)
• שונות נוירולוגית – פעילות מוחית באזור האמיגדלה המבטאת רגישות גבוהה לאיום וללא מוכר.
• תורשה - לעתים קרובות יש הורים ובני משפחה נוספים בעלי מאפייני טמפרמנט דומים.

תכונות הטמפרמנט בפני עצמן אינן טובות או רעות, ובהכרח אינן בעיות, הן חלק מהשונות האנושית הטבעית. אפשר לראות גם יתרונות לעכבה התנהגותית ולביישנות - תכונות אלה שומרות מסכנות פיזיות וחברתיות, מאפשרות זהירות ושיקול דעת, ומוערכות ביחסים בין-אישיים כביטוי לצניעות ואיפוק. עם זאת, חשוב לדעת כי תכונות טמפרמנט מסוימות מנבאות עלייה בהסתברות לקשיים מסוימים ומזמינות בשל כך יחס תואם מהסביבה, כך שיאפשר לתינוק, ובהמשך לילד, להתפתח בצורה תקינה ומיטיבה.

מה הקשר בין ביישנות ועכבה התנהגותית לבין חרדה?  

כאשר הביישנות עוצמתית היא עשויה להוביל להימנעות ולפגיעה ביכולת ההסתגלות ובתפקוד החברתי.  המחקר מראה כי ילדים עם עכבה התנהגותית נמצאים בסיכון גבוה יותר להתמודד עם חרדה בהמשך חייהם, ובפרט הפרעת חרדה חברתית ואילמות סלקטיבית.

חרדה חברתית כוללת פחד עז או פוביה מפני מצבים חברתיים או ביצוע בנוכחות אחרים. אף שחלק גדול מהילדים חווים תקופות של חרדה נורמאלית הקשורה לשינויי ההתבגרות, ילדים ומתבגרים שלוקים בחרדה חברתית מתמודדים עם פחד שאינו מידתי מפני המצבים הללו.

אילמות סלקטיבית היא הפרעת חרדה של הילדות המאופיינת בחוסר יכולת לדבר במצבים חברתיים מסוימים שבהם מצופה מהילד לדבר, למרות יכולת לדבר במצבים אחרים. בדרך כלל הילדים מדברים בבית עם בני משפחה קרובים, אולם אינם מדברים מחוץ לבית ו/או אינם מדברים עם אנשים מחוץ למשפחה. לעתים הילדים אינם מדברים רק עם קבוצת אנשים מסוימת (למשל, מדברים עם מבוגרים אך לא עם ילדים, או להפך). הסלקטיביות של האילמות מדגישה את העובדה כי אין זו הפרעה ביכולת השפתית/התפתחותית. האבחנה תינתן באזור גיל חמש, בדרך כלל סביב כניסה למסגרת חינוכית.

איך נדע אם מדובר בביישנות או חרדה?

• מידת הפחד והמצוקה של הילד.
• מידת ההימנעות - היקפה ומשכה.
• קושי בתפקוד ובהתפתחות.
• סטטיות ונוקשות מול דינמיות - במאפייני התגובה וההתנהגות

איך אפשר לתמוך בילד הביישן?

חלק גדול מהילדים הביישנים יפתחו מנגנונים להתמודדות לאורך החיים ולא הפרעות. כדי לעזור לילד הביישן לחוות את העולם בצורה מיטיבה, להתפתח ולתפקד הורים יכולים לשים דגש על כמה דברים:

• חשיפה הדרגתית למצבים חדשים ובפרט למצבים בין אישיים באופן הדרגתי. החשיפה מאפשרת התרגלות למצב שנתפס כמפחיד וכן תהליך למידה חשוב – שהמצב המפחיד אינו מסוכן ושאפשר להתמודד איתו.
• תמיכה רגשית - הכרה ברגשות שעולים ומקום לשיח ולביטוי שלהם, בשילוב אמונה בכוחות של הילד וביכולתו להתמודד עם הקושי.
• חיזוקים חיוביים על התנהגות "אמיצה", עמדה סבלנית שחוגגת הישגים קטנים ועידוד של הילד לחיזוק תחושת המסוגלות העצמית.
• תרגול מיומנויות בין אישיות והתמודדות עם אתגרים חברתיים - דרך סימולציות ומשחקי דמיון, תרגול במסגרת המשפחתית הבטוחה, צפייה בסרטים ושיח עליהם ועוד. חשוב לעודד וליזום מפגשים חברתיים עם בני הגיל לעתים תכופות ובמצבים מגוונים (בבית, בגינה, לארוחה ועוד).
• שיתוף של הצוות החינוכי וביסוס של עבודת צוות ליצירת הזדמנויות שעוזרות לילד להתפתח.
• במצבים שבהם דואגים ומרגישים צורך בכך, אפשר כמובן לפנות לייעוץ, לבצע הערכה ואבחון ולהיעזר בהדרכת הורים, ובמצבים מסוימים גם בטיפול עבור הילד/ה.