לפעמים זה מרגיש שרק לפני כמה חודשים בודדים עליתי עם בן הזוג שלי ושלושת הילדים על טיסת לילה ארוכה לתאילנדOne way ticket . זו הייתה טיסה לעבר הלא נודע שהתגלתה מהר מאוד כחוויה מיוחדת. מאז חלפה לה כמעט שנה של מגורים באחד מהאיים הדרומיים של המדינה המופלאה, האי פנגן (קופנגן).
כמו בכל דבר בחיים יש יתרונות וחסרונות
אז מה אנחנו עושים על אי בודד וקטן עם אחוזי לחות גבוהים שאפשר לצאת ממנו רק בסירה? עובדים מרחוק, מגדלים את הילדים, נהנים ממה שיש לאי להציע וצוברים חוויות בתוכו ומחוצה לו. יש הרבה יתרונות למגורים על האי וגם חסרונות, כמו בכל דבר בחיים. כמובן שזה לא מתאים לכל אחד.
היתרון הראשון, מהעיניים שלי, הוא ההזדמנות שניתנה לנו כיחידים וכמשפחה לחוות חיים אחרים במובן הטוב של המילה. החיים פה יותר רגועים, שלווים וצבעוניים מהארץ. זה מרגיש כמו שלוות אמת (נירוואנה) שעל פי הבודהיזם מגיעים אליה אחרי שמשתחררים מהסבל. הכל מתנהל פה בעצלתיים ואין לאן למהר. לפעמים נדמה לי שהיחידה שממהרת פה זו אני.
כמי שחגגה 43 ומאז ומתמיד גרה בארץ זה שינוי מרענן, חוויתי וכייפי. האי פנגן מזכיר כפר קטן ושליו, המוקף כולו במים, ויש בו אופנועים, מעט רכבים ואפס פקקים וצפצופים. הצפצופים היחידים שאנחנו שומעים פה, בעיקר בערבים, הם של ציפור מעצבנת שלא שמעתי את קולה בשום מקום אחר בעולם.
שלושת הילדים שלנו לומדים במסגרות שמתחילות בשעה תשע, מה שגרם ללחץ של הבוקר לרדת כמעט לאפס. מצד שני יש בכך גם חסרון מסוים, במיוחד למי שעובד מרחוק ורוצה להספיק לעשות עוד דברים במהלך היום. המסגרות מסתיימות בסביבות שלוש (מוקדם מדי!) והן לא פועלות בשבת וגם בראשון שזה חסרון. יש גם לא מעט חופשות לאורך השנה וזה זמן טוב לצאת ולטייל בתאילנד המדהימה ומחוצה לה.
מספר המסגרות באי עדיין מצומצם ולא תמיד יש מקום היכן שרוצים. המצב החמיר בשנה האחרונה בשל הגעה של משפחות רבות לטווח ארוך בעיקר מישראל ומרוסיה. יש היום רשימות המתנה לחלק מהמסגרות ובמקביל נרקמות תוכניות לפתיחת מסגרות חדשות. המסגרות מפוזרות באי, מה שדורש מההורים להסיע ולהחזיר את הילדים מדי בוקר וצוהריים. אין כיום הסעות מסודרות אלא יותר יוזמות של הורים עם נהגים מקומיים שלא תמיד צולחות. הטרטור הגדול מתחיל כשהילדים מפוזרים במסגרות ברחבי האי ולא לומדים באותו מקום. סיבוב של פיזור/ איסוף יכול לקחת מעל ארבעים דקות.
הילדים באי לא עצמאיים, בשל המרחקים הגדולים מהבית לחוגים, לפעילויות ולחברים, ואנחנו מסיעים אותם לכל מקום. גם אם יש מקום קרוב לבית אין מדרכות באי ובחלק מהמקומות לא כדאי לקחת סיכון ולתת לילדים לצעוד בשולי הכבישים.
במסגרות אין יותר מדי דרישות, אם בכלל, שלא כמו בארץ. אני זוכרת את ריבוי הדרישות, הבקשות ואת קבוצות הווטסאפ העמוסות במידע ובמטלות לילדים ולהורים. למי שמגיע מהחינוך הממלכתי הרגיל ישנה הזדמנות באי לחוות מסגרות שמתקיימות בחלק מהיום בחוץ ויש בהן יותר שיעורי אומנות, עבודת אדמה ולא עוד ישיבה ממושכת בכיתה סגורה כמו בארץ.
לצד היתרונות אחד החסרונות הגדולים הוא תחלופה גבוהה של ילדים. יש משפחות שמגיעות למספר חודשים בודדים בלבד, יש שהגיעו למספר שבועות ועשו אחורה פנה לישראל או למקום אחר ויש הרבה מעברים של הילדים בין המסגרות עצמן. זה משפיע על הילדים שחווים פרידות רבות מחברים ולא תמיד פשוט להתמודד עם זה ובצדק. המסגרות מספקות ארוחות בוקר וצהרים וזה יתרון גדול כי אין שום ההתעסקות עם הכנת כריכים וחיתוכי פירות וירקות על הבוקר.
החיים למשפחות עם ילדים קטנים יותר פשוטים וקלים בהרבה מובנים מהארץ. אין שום התעסקות עם ערמות כביסה אינסופיות וכולם כמעט משתמשים בשירותי המכבסות בעלות של כ-5 שקלים לקילו. הבגדים חוזרים מקופלים, ריחניים ומסודרים. שירותי הניקיון זולים בעשרות אחוזים מישראל (בין 10 ל-20 שקלים לשעת ניקיון) ובדיוק כך גם שירותי הבייביסיטר. האוכל במסעדות יותר זול מהארץ, טעים מאוד ומגוון. רב המסעדות המערביות זולות בכ-50% ואף יותר. המסעדות התאילנדיות המקומיות זולות באחוזים עוד יותר גבוהים. זה נוח, מפתה וזמין והמון משפחות לא מבשלות בבית ונוהגות לאכול בחוץ (בדיוק כמו המקומיים).
אחד השיקולים המרכזיים שלנו לעבור לקופנגן היה הימצאותה של קהילה ישראלית באי. אנחנו מאוד משפחתיים והיה לנו חשוב להגיע למקום שנרגיש בו בבית. הקהילה מונה היום מעל שלוש מאות משפחות והיא ממשיכה לצמוח. אנחנו מתגוררים ברחוב שקט ושליו שרב הבתים בו מאוישים ע"י משפחות ישראליות מקסימות. יש לנו קבוצת ווטסאפ שכונתית משותפת ואם אנחנו נתקעים בלי משהו תמיד יש ממי לקחת. אנחנו נמצאים בקשר שוטף, מדברים מחלון אל חלון והילדים יוצאים ונכנסים באופן חופשי לבתים הסמוכים. זה מרגיש כמו קיבוץ קטן, משפחתי וחם.
עוד לפני שהגענו לאי בדקנו את נושא העבודה מרחוק. לשמחתנו האי מספק את כל התנאים הנדרשים ויותר מזה. האינטרנט מהיר ויש שפע של בתי קפה המיועדים לנוודים דיגיטליים. החיסרון היחיד של מי שעובד מול ישראל (כמונו) הוא הפרשי השעות. עד לא מזמן תאילנד הקדימה את ישראל בחמש שעות וזה היה קשוח. כעת עם שינוי השעון בארץ זה הצטמצם לארבע וזה משמעותי.
מכת כינים
יתרון נוסף וגדול של האי הוא שתמיד יש פה עניין. אינסוף חופים צלולים ויפים, סאפים, אופנועי ים, הופעות חיות, סטנד אפים, מגוון חוגי ספורט וסדנאות, קיר טיפוס, קדרות, דיאטות לניקוי רעלים, טנטרה, חוגי בישול, ריברסינג, אומנויות ,טקסי קקאו, סאונות, אמבטיות קרח, אגרוף תאילנדי, מעגלי שירה והרשימה עוד ארוכה. כל אחד יכול למצוא פה את עצמו ויש הזדמנות להתנסות בדברים חדשים שלא קיימים בארץ. חלק מהפעילויות הן ללא עלות ומה שכן, לרב, בעלות נמוכה יותר ממה שאנחנו מכירים בארץ.
לכל המכורים שאוהבים לשוטט בקניונים ובמרכזי הקניות יהיה קשה מאוד באי. הקניות מתבצעות אונליין ולא כל החברות מגיעות לכאן. יש פה מספר חנויות בודדות של יד ראשונה ושנייה בסגנון מאוד מסוים שלא כל אחד מתחבר.
במרחק של חצי שעה בסירה מהירה אפשר לקפוץ לקניון של האי השכן קוסומוי ולעשות שם שופינג. החיים על האי לימדו אותנו שאפשר גם בלי קניונים וככל שעובר הזמן חסרונם פחות מורגש. הקניות השוטפות של מזון נעשות במספר סופרים גדולים באי והמחירים זהים פחות או יותר לארץ. לרב זול יותר לאכול בחוץ מאשר בבית.
אחת המכות המאתגרות באי, מבחינתי, היא מכת הכינים. אני ושלושת הילדים מעולם לא נדבקנו בכינים כל כך הרבה פעמים בתקופת זמן של פחות משנה (ואם אתם תוהים לגבי בעלי אז הוא קרח). אנחנו משתמשים בתכשירים מישראל, מורחים שמנים למניעה ואחרי זמן קצר זה שוב מגיע. כנראה שרק כשנשוב לארץ נוכל להפטר מהן באופן סופי. בינתיים אנחנו נלחמים בהן בכל הכוח ולא מוותרים.
מבחינת מגורים מחירי השכירות היו יותר נמוכים מהארץ ולאחרונה פחות בשל הביקושים הגבוהים. מספר משפחות שהגיעו לאחרונה לגור באי נאלצו לעבור לאי השכן, קוסמוי, משום שלא מצאו בית פנוי. אין באי תשלומי מים וארנונה והחשמל יותר זול מהארץ. החדשות הטובות, למי שמתכנן להגיע, הן שהאי נמצא בתנופת בנייה מטורפת כך שההיצע יעלה וזה רק עניין של זמן.
לפני כמעט שנה עלינו על טיסת לילה לתאילנד שהביאה אותנו לאחד המקומות הכי קסומים על הכדור – קופנגן. קשה מאוד להעביר את חווית המגורים המיוחדת באי דרך מילים, תמונות וסרטונים. אפשר להרגיש זאת באמת רק כשגרים פה לאורך זמן.
הכותבת היא יועצת קריירה ומקימת קבוצת הפייסבוק "תאילנד – מסע משפחתי".