מותו של אלרועי בן שבת, נער בן 13 אשר בחר לסיים את חייו לכאורה עקב הצקות רבות שחווה, עדיין מטלטלות הורים רבים בישראל. לפי הנתונים למעלה מאלף ילדים מדי שנה מנסים להתאבד. אם בעבר חשבו כי הגיל הממוצע של נער שמנסה להתאבד הוא מעל גיל 14, בשנים האחרונות הגיל הממוצע ירד גם בארץ וגם ברחבי העולם.
"גיל ההתבגרות מאופיין בשינויים במצב הרוח. עם זאת, שינוי מתמשך במצב הרוח שנראה שמתקיימת בו התדרדרות הוא תמרור אזהרה שיש לשים אליו לב", מדווחים גורמים מקצועיים מארגון אל"י – אגודה להגנת הילד בישראל. חשוב להדגיש כי תשומת לב לסימני מצוקה יכולה בפירוש להציל חיים – אמירות של ייאוש שנכתבות בוואטסאפ לחברים, אמירות בבית הספר, עיסוק בתכנים מורבידיים, שוטטות באתרים באינטרנט שמדברים על שיטות התאבדות. בדרך כלל ילדים ובני נוער מאותתים באופנים שונים את מצב המצוקה שלהם.
לא להתווכח עם התחושות
רותי מאירי, מטפלת CBT בפסיכוטראומה, חושבת כי ניתן לזהות אדם במצוקה. "ניתן לראות זאת בצורת התנהגות בעיקר: התכנסות, הסתגרות, ירידה בתיאבון, בעיות שינה, הרטבה, הימנעות משהייה עם חברים, כל שינוי מעורר מקום לבדיקה ושאלה. גם שאלות לא רגילות כמו מה עושים אם ילד מרגיש שלועגים לו, אמירות המבטאות אי רצון לחיות, שאלות על החיים, מצב רגשי, התפרצויות כעס, מכות, קללות, קושי לשלוט על כעסים בעיקר. אצל ילדים צעירים אם יש מעקב על הוואטסאפ ניתן לראות אמירות פוגעניות. חשוב להגיב מיד כי לדברים האלה יש נטייה לגדול ולהתפתח. אם יש חשש לשלומו של ילד, חשוב לא להשאיר אותו לבד. לא לתת לו להתמודד לבד. למצוא דרכים להוריד תחושת בדידות וחידלון, זה מה שבדרך כלל הם מרגישים. הבעיות העיקריות מהן סובל מי שרוצה להתאבד זו בדידות והרגשה שאף אחד לא ממש איתו, וכן הבנה כי הדברים לא ישתנו ולכן אין טעם לחיים. בדיוק בגלל זה חשוב לתת תחושה שמבינים וכואבים יחד איתו, לא להתווכח עם התחושות".
אילו טיפים היית מציעה להורים שרוצים לעזור לילדיהם?
"הכי חשוב זה להקשיב באמת. לשמוע ולראות מה קורה לילד, לא לתת מיד עצות. להיות ולשהות עם תחושת הכאב, חוסר הצדק, העוול. לברר עם הילד מה הוא היה רוצה, כיצד הוא היה רוצה לנהל זאת. זה נותן לילד תחושה שהוא לא לבד, שמבינים אותו וזה גם נותן לו תחושת שליטה. כדאי לחפש חבר שיש לילד קשר איתו ולחזק אותו, למצוא מקומות שבהם הוא כן מרגיש מועצם ולטפח אותם, כולל תחביבים. חשוב - גם אם ילד אומר שאינו רוצה שהוריו יעשו משהו, יש להתייעץ עם איש מקצוע ולפעול בהתאם. הילד הוא שותף, אך לא מחליט. כדי למנוע עד כמה שאפשר מצוקה של ילדים, חשוב להקפיד על פיתוח תקשורת בריאה מגיל צעיר. ללמד שפה רגשית. להעניק לילד ערוץ פתוח לפנות להוריו בכל מצב, לפתח אצל ילדים יכולת לתת אמון בהורים ובמחנכים במטרה להוריד מעצמו עומס רגשי עד כמה שניתן. על הורים לעקוב אחר הרשתות החברתיות של ילדיהם. ילדים עלולים לפרש חופש ככוח, מה שעלול לפגוע בהם או באחרים ולכן פיקוח של ההורים הוא דבר חשוב מאד".
איך לפי דעתך ניתן לטפל בחרם?
"חרם זו בעיה חברתית וחינוכית, הכי נכון לטפל בזה במערכת החינוך. חשוב למנוע מצבים כאלה על ידי פיתוח תחושת אמפתיה אצל ילדים כמה שיותר מוקדם. יחד עם זאת לפתח הבנה של התנהגות מותאמת ושאינה מותאמת. ללמד ילדים שאם הם חשים שישנה התנהגות לא מותאמת - שייפנו למבוגר. בין אם זה כלפיהם או כלפי ילד אחר. יש ילדים שרואים עוול ומספרים בבית. חשוב שהורים ששומעים משהו לא ישתקו אלא יפנו למערכת החינוכית".
"לראות את הילדים בקושי רגשי זה מצב בלתי נסבל"
"לראות את ילדינו בקושי רגשי זהו מצב בלתי נסבל עבורנו ההורים ואולם הקושי הזה מתגבר מול מתבגר שאינו שש להכניס אותנו לתוך עולמו הפרטי", אומרת נטלי קינן, עובדת סוציאלית קלינית שמתמחה בטיפול במתבגרים.
אז איך נדע אם הילד שלנו במצוקה? סובל מחרם או בידוד חברתי?
"ייתכן ונראה קושי או חוסר רצון ללכת לבית הספר, נראה היעדר תקשורת חברתית במפגשים חברתיים, פלאפון שקט ללא הודעות או שיחות והסתגרות בחדר. ייתכן שנראה גם התפרצויות זעם או תנודות במצב הרוח, קשיים בשינה, קושי להירדם בלילה אשר גורר עייפות במהלך היום. בקרב בנים, כהכללה, האתגר אף מורכב יותר היות שלעתים קרובות נראה הסתגרות, התבודדות ובושה והם ימעיטו, אם בכלל, לשתף. לעומת זאת, בנות נוטות להרגיש בנוח יותר לשתף בתכנים שעלולים להציג אותן כ'חלשות' או פגיעות. את השונות הזו ניתן לייחס להבניות חברתיות ותפקידים מגדריים".
נוכל למנוע את המקרה הבא?
"האחריות נמצאת בעיקר על כתפיהם של המבוגרים האחראיים. הורים, שימו לב לילדיכם, האם הם טובים לאחרים? האם הם משתמשים ברשתות החברתיות באופן ראוי והולם? האם הם מגלים חמלה ורגישות כלפי האחר? תשאלו אותם! על הסביבה החברתית בכיתה, בשכבה. האם יש ילד בודד? האם יש ילד שלא מדברים איתו? תנו לילדיכם כלים ומוטיבציה להושיט יד לילדים הללו, היפכו אותם לסוכני שינוי. היו אתם סוכני שינוי, שמשו כמודלינג עבור ילדיכם, ביום יום, ביחס שלכם כלפי האחר ובשיח על האחר בבית. שיח אמפתי יעודד את ילדיכם להסתכלות אמפתית על אחרים".
הם נמצאים שעות רבות בבית הספר, איך נדאג להם שם?
"בתי הספר גם הם חייבים לקחת אחריות על הנעשה בתוך כותלי בית הספר וגם מחוצה לו, בין אם בהסברה ודברור הנושא הן מול התלמידים והן מול ההורים, ובין אם בטיפול משמעותי בכל מקרה שמגיעה לפתחם: שיחות עם הורי התלמיד המוחרם, עם הורי התלמידים המחרימים, כמו גם העלאת הנושא לסדר היום. אסור לתת למקרים שכאלו להפוך לעניין שבשגרה. חשוב לזכור, התנהגות ילדינו אינה מתנהלת בתוך ואקום ולא נוכל לפתור את המצב על ידי סימון ילדים כטובים או רעים. התנהגותם בסך הכול מהדהדת ומחקה את עולם המבוגרים (טוקבקים ותגובות לפוסטים בפייסבוק הם דוגמא אחת קטנה לכך) רק שלבני נוער עוד נעדרים הכלים להתמודד עם המתקפות הללו היות שהם עוד בשלב כל כך רגיש של בניית זהות, ערך עצמי וביטחון עצמי. בכך המצוקה אליה הם עלולים להיכנס יכולה להיות בלתי נסבלת עד מסוכנת ממש. תהיו ערניים, תהיו מעורבים, תהיו טובים, זה מציל חיים".