הם נולדו מתרומת זרע והעבירו את השנים בתא המשפחתי היחיד שהכירו – בלי לדעת שאי-שם, לא רחוק מהם, חיים אחאים ביולוגיים מאותו התורם, שחולקים איתם 50% מהדנ"א שלהם. בדיקה פשוטה וחיפוש במאגר, פגישה ביניהם – והמושג "משפחה" קצת התרחב. את מיקה ניצן ויוני לוי תפגשו בקרוב על המסך בתוכנית "סליחה על השאלה" בכאן חינוכית. 

"בגיל 13 התחלתי לשאול על הזהות שלי ולחקור אותה", מספרת ניצן (19) מחיפה, המשרתת כלוחמת בכיפת ברזל, בשיחה עם mako. "אני לא מקרה קלאסי של תרומת זרע. אימא שלי הייתה נשואה לגבר שלא היה יכול להביא ילדים לעולם, אז היא הביאה אותי ואת אחי (16) מתרומת זרע. הם התגרשו כשהייתי בת 3. הוא רשום כאבא שלי לכל דבר ועניין, אבל ראיתי שאני לא דומה לו. בשלב שהקשר איתו הצטמצם היא חששה שנגלה את זה בדרך אחרת, וסיפרה לנו איך הגענו לעולם".

"עמוק בפנים ידעתי שאני לא הבת הביולוגית שלו", היא מתארת. "כשהייתי בכיתה ו' או ז' הייתי אומרת שקוראים לי מיקה ניצן. ניצן הוא שם המשפחה של אימא שלי, ובחרתי דווקא בו בלי שאף אחד סיפר לי משהו. כשדיברנו איתו על זה הוא אמר שאנחנו הילדים שלו לכל דבר, גם אם לא באנו ממנו".

תרומת זרע (צילום: אלבום משפחתי)
מיקה ניצן: "הכרתי עולם חדש ושונה" | צילום: אלבום משפחתי

התמונה המשפחתית של אבא-אימא-ילדים הייתה חסרה לך?

"בבתים של חברות שלי היו תמיד אבא ואימא שגרים ביחד וכולם שמחים והכול טוב. רציתי שתהיה גם לי משפחה כזו, חשבתי שאני שונה. לאט-לאט הבנתי שאין באמת דבר כזה 'משפחה מושלמת', ומה שראיתי הוא לא בהכרח נחמד ומושלם. הבנתי גם שהסיפור שלי מעניין ושיש לי משפחה מיוחדת".

איך הסביבה קיבלה את העובדה שאת מתרומת זרע?

"חברות שלי קיבלו את זה בחיבוק חם, וכולן התעניינו, כי זה נושא שלא שומעים עליו בדרך כלל. גם אני שמעתי על זה לראשונה מאימא שלי והכרתי עולם חדש ושונה".

מה הדבר הראשון שרצית לדעת?

"מה אימא שלי יודעת על התורם ואם יש תמונה שלו. היא סיפרה שבארץ אי אפשר לדעת את השם כי ה אנונימי ויש רק פרטים יבשים. קצת התאכזבתי כי הייתי רוצה לדעת, אבל אני לא בטוחה שהייתי רוצה לפגוש אותו. מפחיד ליפול על מישהו משום מקום, אבל הייתי רוצה לראות אם אני דומה לו, או לשמוע על תכונות האופי שלו מאנשים שמכירים אותו ולדעת מה העיסוק שלו. יכול להיות שנתקלתי בו ולא ידעתי. האחות בבית החולים אמרה שהוא חכם מאוד, שהוא תורם זרע מובחר, ובנתונים עליו היה כתוב שהוא סטודנט להנדסת אווירונאוטיקה". 

איך את מתמודדת עם זה שלעולם לא תדעי מי הוא?

"בהתחלה זה היה לי קשה. עם הזמן התחלתי להפנים את זה ולהשלים עם זה. לרדוף אחריו ולנסות להבין איך הוא נראה זה מעייף באיזשהו שלב. לפעמים אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים, וגם זה בסדר".

לפני כשנתיים, לאחר בדיקת הדנ"א שעברה, נרשמה ניצן לאתר FamilytreeDNA, המאפשר לאתר קרובי משפחה. "בחופש הגדול של כיתה י"ב קיבלתי פתאום הודעה שיש לי התאמה. נכנסתי לראות והיה כתוב שם: חצי אח/אחות ואת השם של יוני לוי. מייד אימא שלי כתבה לאימא שלו מייל, וחמש דקות אחרי כן קיבלנו ממנה שיחת טלפון. זה היה מטורף. אני ויוני דיברנו והחלפנו טלפונים. הוא סיפר לי שמצא עוד חצי אחות, וקישר בינינו. אני הכרתי עוד שניים מאותו אתר. פתחנו קבוצה, בדקנו שכולם בעניין, ולפני שנה עשינו פגישה. היה מסקרן לפגוש אותם ולמצוא דברים זהים שמשותפים לנו: כולנו אוהבים ספורט וים, קצת דומים בתווי הפנים, לא אוהבים לאכול דברים דומים. למרות העובדה שלא גדלתי איתם, יש לי משפחה לכל דבר, ואני שמחה שמצאתי אותם. האמת היא שכל אחד מהאחאים שמצאנו בינתיים דומה בעיקר לאימא שלו, אבל יש בינינו דמיון".

היית רוצה להכיר עוד אחאים שלך?

"כן. זה מסקרן אותי, אולי אחד מהם דומה לתורם. תמיד חלמתי שתהיה לי אחות, והחלום שלי התגשם – קיבלתי עכשיו שתיים". 

יוני לוי (צילום: יובל בירגר)
יוני לוי: "הרגשתי כמו שגריר של הנושא הזה" | צילום: יובל בירגר

"הדמות של תורם הזרע מלווה אותי בדמיון"

יוני לוי (18.5) מקריית אונו ידע מגיל צעיר שהוא מתרומת זרע. "כבר בגיל 3 שאלתי למה אין לי אבא", הוא מספר. "אימא לא ממש ענתה לי אלא אמרה מה כן יש לי – משפחה וחברים – ועם הזמן נוספו עוד פרטים והיא דיברה על ההחלטה ועל התהליך שעברה. עד החטיבה לא הכרתי עוד ילדים מתרומת זרע, וככל שגדלתי הכרתי משפחות מכל הסוגים".

לדברי לוי, היו לא מעט פעמים שבהן הוא הרגיש מעט שונה. "זה היה פחות בסגנון של 'למה לי אין' אלא יותר 'למה לאחרים יש'. זה עלה במהלך החיים בסיטואציות כמו יום המשפחה או טיולים שנתיים. ביסודי היו המון אירועים עם כל ההורים, בעבודת השורשים אנשים ממש השקיעו ועשו מחקר, ואני בכוונה עשיתי את זה קטן וצמוד לכללים. ככל שחלף הזמן זה נהיה יותר נורמלי".

איך הסביבה הגיבה?

"מהרגע הראשון פתחתי את זה חופשי, הרגשתי כמו שגריר של זה. הסביבה תמיד התעניינה, היום זה הרבה יותר מוכר וידוע".

לוי מספר שכבר בשלב מוקדם מאוד בחייו הבין שלעולם לא יידע מי התורם. "יש דמות שיצרתי בראש שאפשר לפנות אליה ושהיא משתנה עם הזמן. כיף לברוח לדמיון ולחשוב מי הוא ומה הוא. בתיכון הייתי גרוע במתמטיקה, ושבועיים לפני הבגרות נזכרתי שלתורם יש תואר שני בהנדסת חלל – וזה נתן לי דרייב ללמוד, כי אם הוא יכול, אז גם אני". 

"פעם ממש רציתי לפגוש אותו", מוסיף לוי, "היום כשיש לי כמה אחאים זה תלוי בהם, אבל עקרונית כן. מעניין אותי מה הוא עשה בחיים, במה הוא מתעניין, למצוא נקודות דמיון בינינו. לדעת איך הוא נראה. אומרים שאני דומה לאימא שלי אבל שנינו לא מרגישים ככה. שמעתי שהתורם קיבל ביקורות מצוינות, שהוא הזרע הכי פופולרי והכי חתיך".

מה המקום של האחאים כיום בחייך?

"הם כמו חברים, אין לי למי להשוות כי אני לא מכיר את התחושה של אח או אחות. אם יש עוד, הייתי רוצה להכיר אותם. אני גם חושב על האופציה שיכולה להיות אחות ולא אדע מי זו. שמעתי פעם על גבר ואישה באיסלנד שהתחתנו ותכננו להביא ילד – ואז גילו שהם חצי אחים. לכן חשוב לי מאוד לבדוק את זה לפני מערכת יחסים רצינית". 

היית מעדיף להכיר אותם כשהיית ילד?

"לאימהות שמביאות ילדים מתרומת זרע הייתי ממליץ כבר מההתחלה ליצור מעגלים עם האימהות של הילדים האחרים. האפשרות שיש גורם משותף שיכול לחבר אנשים בכל הארץ היא ממש מיוחדת".