מתנאל בושרי, לוחם אש בתחנת הכיבוי בבאר שבע ובעל חברה לצילום אירועים, ירד בצהרי שבת האחרונה עם שני ילדיו הקטנים לשחק בפארק סמוך לביתם. בשלב מסוים עברו במקום כמה חב"דניקים שנוהגים מידי שבת לחלק סוכריות טופי לילדים.
"מרום (הבן הגדול) ניגש אליי שאל אם אני מסכים שיתנו לו סוכריה והסכמתי. אישרתי לו. לא ראיתי בזה שום בעיה", שחזר בושרי.
לדבריו, באותן שניות שבנו בן השמונה וחצי החל לאכול את הסוכריה הוא ישב על ספסל עם הגב למגרש הכדורגל, כשלפתע הרגיש נגיעה בכתפו ושמע רעשים מוזרים. "הסתובבתי ואז את הבן שלי מרום כולו סגול. ראיתי שיוצא לו ריר מהפה. הוא מסתכל עליי ונחנק. הבנתי שאני חייב לפעול מהר מאוד. לקח שנייה להבין מה קרה. בהתחלה חשבתי שהוא חטף מכה ונאנק מבכי".
אבל מהר מאוד בושרי הבין שבנו נחנק מאכילת סוכריית טופי. "שאלתי את מרום מה קרה. אבל הוא לא יכול היה לדבר ולנשום. הוא סימן לי על הפה. זינקתי מהספסל הילד שלי ועשיתי לו שיטת 'היימליך' (שיטה לתמרון פתיחת נתיב אוויר החסום על ידי גוף זר באמצעות הגברת הלחץ בחלל הבטן ובבית החזה). ככה במשך שלוש פעמים. זר עזר לו לקבל מעט אוויר אבל עדיין לא הצליח לנשום באופן מלא. הוא עדיין הזיל ריר והתחיל להתערפל. פתחתי לו את הפה וראיתי את החתיכה תקועה לו בלוע. דחפתי לו את את כל היד ועם האצבע דחפתי לו את כל החתיכה פנימה. זה לא הדבר הכי מקצועי לעשות אבל באותם רגעים הרגשתי שזה הכי נכון".
תוך כמה שניות מרום החל לנשום בעצמו וחייו ניצלו הודות לאביו.
"באותו רגעים גם אני חזרתי לנשום. כנראה הצלתי את חייו. ראיתי בעיניים שלו שהוא חד והרגליים שלי רעדו. לא הצלחתי לעמוד. אלו היו הדקות הכי ארוכות בחיים שלי. למזלי הבת שלי שקד לא הייתה עדה לכל הדרמה כי הלכה לפגוש שלום לחברה שלה. עשיתי הכול בשקט ובקור רוח מטורף", הוסיף בושרי.
הוא סיכם את המקרה בכך שיותר לא ייתכן לבנו לאכול סוכריות טופי וממליץ לכולם לעבור קורס חובשים.