בשעה שבעולם מתכנסים לחגוג את יום הגיימינג הבינלאומי, חשוב להדגיש שגיימינג הוא כלי משמעותי ועוצמתי המגלגל יותר כספים מכל ספורט אחר בעולם בפער ניכר. לצד האספקטים החיוביים שלו כצורה של בידור, אינטרקציה חברתית, בניית מיומנויות, ואף כאמצעי חינוכי, אנו עדים כיום לעלייה בתסמינים התמכרותיים בישראל ובעולם, המתבטאים בפגיעה בבריאות הגופנית, הנפשית והחברתית של נערים ונערות. למעשה, התמכרות זו אף נכנסה לנספח של ספר האבחנות הפסיכיאטרי ה-DSM5 וכן לאינדקס האבחוני של ארגון הבריאות הבינלאומי (gaming disorder). ישראל היא אחת המדינות המובילות בשעות שימוש במסכים של ילדים ונוער, עם נתונים מ-2023 המדברים על מעל שמונה שעות מסך ביום בממוצע.
המשחקים כיום עם יותר סכנה להתמכרות כי הם מהווים גירוי חזק מאוד, ומעניקים חוויה של ריגוש הפועל על אזורי התגמול במוח ממש כמו חומרים ממכרים. להבדיל ממשחקי עבר שבהם המטרה הייתה לנצח, המשחקים כיום נבנים במטרה אחת: לגרום לשחקן להמשיך לשחק. במקביל, המשחקים נותנים מענה על צרכים בסיסיים כמו הצורך בקהילה, בקשר, במשמעות, או הצורך בבריחה וניתוק מקשיי החיים, הסטרס ומצוקות רגשיות. בתוך המשחקים יש מנגנונים מובנים שתוכננו והונדסו כדי לגרום לשחקן להמשיך לשחק או לחזור למשחק, ולהשאיר אותו כמה שיותר זמן מעורב במשחק. הזמינות של משחקים אלה עולה כאשר יותר ויותר אנשים משחקים גם בטלפונים הניידים.
חשוב לדעת כי התמכרות למשחקים יכולה לגרום למגוון השלכות שליליות:
פיזית: משחקים ממושכים יכולים לגרום לבעיות גופניות עקב ירידה בתנועה ובפעילות גופנית, להפרעות בשינה לתזונה לקויה, וחוסר בוויטמין D עקב היעדר חשיפה לשמש.
נפשית: שעות משחק ממושכות נמצאו קשורות לקשיים נפשיים כמו חרדה, דיכאון, קשיי קשב וריכוז וערך עצמי נמוך. בנוסף, הדבר עשוי לגרום לקושי בוויסות רגשות, בדחיית סיפוקים, בהתמודדות עם כעס, כאב ותסכול.
תפקוד: הישאבות לעולם הווירטואלי עלולה לפגוע במחויבויות של האדם לעולם החיצון כגון עבודה ולימודים.
חברתי: במיוחד אצל נערים ונערות עם חרדה חברתית, התמכרות לגיימינג עלולה להוביל להעדפת קשרים וירטואליים והתרחקות של האדם מהמשפחה, מחברים וממערכות יחסים אינטימיות.
מה הם הסימנים שחשוב לשים לב אליהם?
משך זמן המשחק: בעיקר כשזה מגיע על חשבון משימות וצרכים משמעותיים אחרים.
התעסקות יתר: בעיקר כשהם אינם על המסך - האם הם עדיין עסוקים במחשבות ותכנונים לגבי הפעם הבאה שישחקו?
פגיעה בתפקוד: האם הנער.ה מזניחים היגיינה אישית (שהייתה לפני), ותפקודים כמו עבודה, לימודים, ומערכות יחסים חשובות כמו משפחה, חברים ובני/בנות זוג.
תסמיני גמילה: האם הפסקה מהמשחק מעוררות אצל האדם סטרס ואי שקט או מצוקה ודיכאון.
הסתרה: האם הם מנסים להתנהל בהסתרה ובחשאיות, כולל לשקר כמה זמן וכסף הם משקיעים במשחקים.
מה אפשר לעשות?
תקשורת פתוחה: היעזרו בתקשורת פתוחה מול הילדים, רצוי מגיל צעיר, וקדמו סביבה תומכת. המסך הוא לא אויב. שחקו עם הילדים שלכם ותנו להם ללמד אתכם במה הם משחקים, מה שיסייע להם להיות הרבה יותר פתוחים אתכם.
הצבת גבולות: קבעו גבולות ברורים לגבי זמני המשחק. כאשר עושים זאת בגיל צעיר זה יכול לסייע לילדים לפתח הרגלים מותאמים וביקורת עצמית בנושא גם כשהם גדלים.
הבנה: נסו להבין האם יש סיבות נוספות המובילות את הילדים לשימוש יתר בגיימינג. אם הם מתמודדים עם חרדה חברתית, בעיות בבית הספר או קשיים נפשיים אחרים.
עודדו את הילדים לעסוק בפעילויות נוספות: מפגשים חברתיים, תחביבים נוספים או אירועים משפחתיים.
בדומה להתמכרויות אחרת, הניסיון להכחיד את ההתמכרות על ידי פגיעה בצרכן אינו יעיל. במקום זאת נסו לייצר סביבה תומכת ומכילה המעודדת שיח ושיתוף, הכירו את עולמם, היו קשובים לצרכים ולקשיים, והשתדלו להתייחס לגיימינג תוך הבנה שהוא כלי משמעותי שאינו תחליף לשאר הצרכים והקשרים האנושיים, אך הוא תוספת של ממד חדש ומרתק לחיינו.