יובל מלין, בת 28 מרמת גן, מורה זה ארבע שנים ומחנכת כיתה ה' בבית ספר קורצ'אק ברמת גן, מעידה על עצמה כמחנכת מעורבת מאוד, שאוהבת את הילדים ואת עבודתה.
במהלך ביקור שגרתי אצל הקוסמטיקאית שלה, הבחינה בנעליים קטנות והבינה שהן שייכות לנכדיה של הקוסמטיקאית המתגוררים באוקראינה. "ידעתי יש לה בת שגרה באוקראינה", היא מספרת, "בכל ביקור הקפדתי לשאול מה שלומה ומה שלום הנכדים ואם הם צריכים משהו ומה המצב שם, והיא אמרה שבאודסה אין הפצצות. ביום שני האחרון כשהייתי אצלה וראיתי את הנעליים שאלתי אם הנכדים שלה כאן, כי אני יודעת שהיא חיה רק עם בעלה".
הקוסמטיקאית אישרה שנכדיה, בן 6 ובן 8, הגיעו בעקבות המצב ויגורו אצלה עד שהמצב יירגע, ומכיוון שחג הפסח התקרב, החליטה מלין להזמין את הנכדים לכיתה שהיא מחנכת כדי שיתעודדו, יחוו אווירת שגרה וישתתפו בחגיגות הסדר שנערך בכיתה. לאחר אישור מהמנהלת ומאמם, פנתה מלין לוועד הכיתה ולהורי התלמידים וגייסה אותם להביא גם להם צלחות פסח. "ההורים הציעו שכל ילד יביא חטיף וכך נכין לכל אחד מהם משלוח חטיפים. הרמנו פרויקט בשמונה בערב, וכולם היו שותפים", היא מספרת. וכך, למחרת בבוקר אספה מלין את הילדים מהבית אל בית הספר.
איך הצלחתם לתקשר ללא ידיעת השפה?
"חששתי מכך, אבל הייתה בי תקווה שילדים תמיד יסתדרו עם ילדים ושיהיה טוב. ניסיתי לדבר איתם בידיים. כשהגענו לבית הספר נכנסתי איתם יד ביד, עליתי איתם לכיתה. הילדים קיבלו אותם בחום ובאהבה. אפילו הבאתי שני ילדים מכיתה ג' שיתרגמו לרוסית, כדי שירגישו חלק. שמתי להם 'בוב ספוג' ברוסית עם תרגום בעברית".
שיעור על נתינה, ערבות הדדית וחברות
לאחר שכל הילדים אכלו יחד ארוחת בוקר, התקיים סדר הפסח, והם קיבלו צלחת כדי להרגיש כמו כולם. "הקטן באיזשהו שלב הרגיש שהוא מתגעגע לאמא, ואמר לילדים ברוסית", היא מספרת. "ניסיתי לחשוב איך אפשר לגרום לו להרגיש טוב יותר. לקחתי אותם בהפסקה לפינת החי בבית הספר – מדהים איך בעלי החיים עוזרים להפיג לחצים. הגדול רצה כדורגל, שם שמח והיה מאושר, עודד את הקבוצות והילדים ישבו לידו".
מלין מספרת על תחושת קבלה, הכלה ואכפתיות מצד הילדים בכיתה, ואומרת כי ילדי הכיתה למדו מכך לא מעט. "הפליטים מאוקראינה קיבלו זמן לשכוח מהבלגן וגם חוו תחושה של שייכות, שרואים אותם, שיש מי שרוצה לקבל, וגם ילדי הכיתה קיבלו שיעור על נתינה, על כוחה של קבוצה, על להרים פרויקט, על ערבות הדדית וחברות. הייתי גאה גם בהורים. בסופו של דבר הם לא רצו ללכת הביתה. הם הודו לילדים, והילדים ביקשו שיגיעו אלינו שוב. בסוף היום החזרתי אותם הביתה, אמא שלהם הייתה מאושרת והודתה לי מאוד".
"לדעתי הילדים בכיתה של יובל למדו את השיעור הכי חשוב בחיים", אומרת הדר, מורה לאנגלית בת 32 מאותו בית הספר שסיפרה למערכת "מאקו" על המפגש, "עזרה לחבר, טוב לב ונדיבות. כשהם באו הבנתי עד כמה זה מרגש. מה שנגע בהם זאת האהבה שהם קיבלו. אשמח שכולם יתוודעו למעשה הנפלא הזה של המורה. אני מאוד התרגשתי וגם שאר הצוות בבית הספר".