"אימא שלי נכנסה לדיכאון אחרי לידה, היא לא טיפלה בי אז שלחו אותי לשכנה, שעזרה למשך כחודש לטפל בי. אחרי שהבינו שאימא שלי לא חוזרת לעצמה, העבירו אותי למשפחת אומנה באופקים, שם הייתי עד גיל 18", מספרת רבקה סימנטוב (28) מגבעת זאב, נשואה ואימא לשלושה ילדים בגילאי 6, 3.5, 1.5.
רבקה מספרת שהאם האומנת גידלה אותה באהבה וניסתה לתת מענה לכל צרכיה, אך ברבקה קוננה תמיד תחושה של חוסר שייכות, בין היתר, בשל העובדה שנראתה פיזית מאוד שונה ממשפחת האומנה, ולא פעם הסביבה התייחסה לשוני ביניהם. "לא פעם העבירו לי מסרים שהמשפחה הביולוגית שלי בעייתית, שוני נוסף היה שהמשפחה הביולוגית שלי חזרה בשאלה ומשפחת האומנה הייתה משפחה חרדית, וזה מאוד בלבל אותי, היו לי המון התמודדויות. לפעמים הייתה לי הרגשה שאני תופסת מקום של האחים שלי, הם היו אומרים לאימא שלהם: "את אוהבת אותה יותר ממני?" חשבתי שאולי בסוף יעיפו אותי מפה כי אני הורסת גם להם".
נשארת בקשר עם המשפחה הביולוגית שלך לאורך כל התקופה הזו?
"האימא הביולוגית שלי לא הייתה בתמונה. היו שם אבא, אחיות, סבא וסבתא. ההורים הביולוגיים שלי התגרשו, אימא שלי ברחה ועזבה את הבית עם אחת מאחיותיי, ואבא שלי נשאר עם עוד שלושה ילדים. מגיל 6 התחלתי להילחם על זה שאכיר את אימא שלי, בכל פעם אמרו לי שהיא חולה ולא מרגישה טוב, לא הבנתי למה חלק מהאחיות שלי רואות אותה ואני לא. לא ראיתי אפילו תמונות שלה. לפעמים הייתי לוקחת להן את הטלפון ומחפשת את המספר שלה או תמונה שלה. אמרו לי רק שתהיי גדולה תוכלי לראות אותה, זה עורר בי הרבה כעס, בעיקר על עצמי חשבתי שאולי אני הבעיה, שאולי בגללי נכנסה לדיכאון אחרי לידה, אבל גם לא הבנתי למה ילדה שנולדה אמורה להיות אשמה, אבל אז בגיל 14 פגשתי אותה".
מה השתנה?
"זה היה בזמן עופרת יצוקה, נפל טיל שני בניינים לידי, והיא התקשרה לשאול בפעם הראשונה מה קורה איתי. בהתחלה לא אמרו לי את זה, וכעסתי כשגיליתי בדיעבד שלא אמרו לי. חצי שנה אחרי נפגשנו ברווחה והתחיל קשר לא יציב ומבלבל, יש לה מאניה דפרסיה, והיו חוויות קשות. היום אנחנו כבר לא בקשר, החלטתי שיותר בריא לי פחות להיות איתה בקשר". בגיל 18 רבקה יצאה לסמינר בפנימייה רחוק מהבית, הכירה את בעלה והם החליטו להתחתן. לאחר נישואיה נוצרה התרחקות בינה לבין משפחת האומנה. "הרגשתי שאני לבד ואין לי אף אחד ואני צריכה להתמודד עם הכול".
איך הרגשת כשהפכת לאימא?
"הייתי חודש וחצי בדכדוך. היה לי מאוד קשה בהתחלה, אהבתי מאוד את הילד וראיתי את עצמי בו, הוא הזכיר אותי. וזה העלה בי שאלות, לא הבנתי איך אפשר למסור את התינוק שלך. לא הבנתי איך עשו לי את זה. אין לו אף אחד בעולם הוא חסר ישע והייתי מחבקת אותו ואומרת שיתנו לי את הכוחות בשביל שאהיה שמחה ואוכל לטפל בו. לא עבדתי והייתי בבית כל היום וזה לא עשה לי טוב לנפש. אין לנו קשר עם המשפחה של בעלי, והריחוק ממשפחת אומנה שוב הציף את התחושה שאני לא רצויה בשום מקום. בפעם השלישית שילדתי, נולדה לי בת, וזה בכלל פירק אותי. אמרתי למיילדת מייד לאחר הלידה: "את קולטת שמסרו אותי בגיל שבועיים, איך אפשר"? זה תמיד עולה. כואב לי שהיא פספסה את כל השנים שלי. הקטנה שלי היא ילדה אלרגית ברמה מסכנת חיים, היא צריכה אותנו ותלויה בנו, אם לא ההורים אין לה אף אחד. עלו לי כעסים אבל ניסיתי להבין אותה, ואני מקווה שאף אחד לא יגיע למצב הזה".
באיזה שלב פנית לעמותה?
"אחרי הלידה השנייה היה לי הריון מחוץ לרחם, לאחר שהוציאו את העובר, נפלתי לדכדוך ועצב, האשמתי את עצמי, לא היו לי כוחות נפשיים לטפל בילדים, אבל אמרתי לעצמי שאני לא יכולה לתת לעצמי ליפול, הרגשתי לבד, שאין לי אף אחד, חוץ מבעלי ואני רוצה מקום שאליו אני ארגיש שייכת. הייתה לי עו"סית שמאוד אהבתי אותה. אזרתי אומץ והתקשרתי אליה וסיפרתי לה את כל מה שהיה על ליבי. היא הפנתה אותי לנעמית שלמה, מנהלת התוכנית "אמא קדימה" בעמותת ילדים בסיכוי, ונעמית קיבלה אותי בחום ונתנה לי הרגשה טובה, כאילו שהיא מכניסה אותי למשפחה. נכנסתי לקבוצת תמיכה של אימהות, וקיבלתי עזרה בכל מיני דברים, עזרה כלכלית, רגשית, בפן הזוגי, קורס כתיבה. אני אפילו לא מבקשת והם באים ומציעים לי, יש לי מקום להישען עליו.
חיברו אותי לרינה, שמלווה אותי בשלוש השנים האחרונות. אני מרגישה איתה בנוח בהכול, היא לא שופטת ומקבלת אותי בחום ונותנת לי את כל מה שאני צריכה, אוזן קשבת, טיפים לחיים. הבן שלי אושפז לשבוע והיא מייד הגיעה עם שקית מלאה בשוקולדים, הילד שלי עד היום זוכר את זה. רינה עוזרת לי ולבעלי בקשר הזוגי, מחזקת את האמונה שלי בעצמי, ואת הידיעה שאני שווה. יש לי לא מעט התמודדויות ולא תמיד יש פתרונות, אבל אם לא העמותה היה לי הרבה יותר קשה ומאתגר, והייתי הרבה יותר לבד. יש כאן מישהי בשבילי, זה מחמם את הלב".
אימא קדימה – תוכנית ייעודית עבור אימהות צעירות בוגרות פנימיות
התוכנית "אמא קדימה" של עמותת "ילדים בסיכוי" מעניקה לאימהות צעירות בוגרות פנימיות, מנטורית, אמא מנוסה שתתמוך בהן ותהיה שם בשבילן, אלו צעירות שלא היה להן מודל מיטיב ואימהי וכשהן הופכות לאמא הן לא פעם חוות בדידות, בלבול, חרדות וקושי לתפקד ולהיות שם במאה אחוז. עמותת "ילדים בסיכוי", המסייעת לילדים ובוגרים חסרי עורף משפחתי הגדלים בפנימיות, באמצעות מגוון תוכניות שיקומיות וטיפוליות, הקימה במסגרת "תכנית הבוגרים" את התוכנית "אמא קדימה" - תוכנית ייעודית עבור אימהות צעירות שהינן בוגרות פנימייה ומשפחות אומנה. התוכנית נועדה להעניק להן תמיכה והעצמה אישית ונשית, באופן שיאפשר להן להיות האימהות שהן רוצות ומקוות להיות עבור ילדיהן, ולעצור את ההעברה הבין דורית של קושי ומצוקה. התוכנית כוללת ליווי רגשי-אישי בו האימהות זוכות לאוזן קשבת, תמיכה והכוונה, ליווי מעשי שכולל סיוע ברכישת השכלה, הכוונה מקצועית, מיצוי זכויות בקהילה ועוד. בנוסף, עצם התוכנית יוצרת עבורן קהילה שתעניק להן תחושת שייכות ומקור לתמיכה וייעוץ.
"היא לא הגיעה אליי במקרה, ואני שם כדי לעזור ולתמוך בה"
"בזמן הקורונה קיבלתי הודעות שונות לגבי התנדבויות, ומשהו בעמותת "ילדים בסיכוי" קרא לי, למרות שכיוונתי לילדים וצירפו לי בחורה נשואה, אני מאמינה שזה לא במקרה הגיע אליי", אומרת רינה כליפה (57) בעברה עו"סית וכיום מאמנת אישית בדגש על זוגות ונשים בתחילת דרכן, אם לארבעה ילדים וסבתא לשתי נכדות, המלווה את רבקה מאז שהצטרפה ומהווה דמות משמעותית עבורה.
"פגשתי את רבקה, בחורה מקסימה, שהגיעה עם הרבה חוסר ביטחון וחיפשה מעין אימא, מישהי שתתן לה תמיכה במקומות שקשה לה והיא לא יודעת מה לעשות עם הילדים, בזוגיות. בתהליך הליווי עודדתי לראות את המקומות החזקים בתוכה, היכולות שלה. כשנפגשנו היא עבדה בסופר והייתה בהריון, אחרי הלידה לא רצתה לחזור לעבודות מזדמנות והתחלנו לחשוב מה היא אוהבת לעשות, ואיך היא יכולה לשלב את האהבה שלה במקור פרנסה. היא התחילה את התהליך של הבדיקה בקורס של כתיבה, וראתה שזה פחות מתאים לה, ולאחרונה למדה להיות די ג'יי, והיא ממש מתחילה את הדרך".
לדברי רינה, עמותת "ילדים בסיכוי" סייעה לרבקה בדרכים רבות ושונות: העניקה לה קורס בתיאוריה, מימון שיעורי נהיגה, קורס בכתיבה, וכמובן הליווי הצמוד של רינה. "רבקה באופן שוטף בקשר עם העמותה והם מאוד מעורבים בחייה.
"רבקה עברה תהליך באמונה בעצמה, הבינה שהיא יכולה לעשות משהו אחר, ללמוד דברים, להתחבר למקומות שהיא אוהבת, כי היא לא הייתה מרוצה ממצבה והייתה בתחושה שלא הצליחה אף פעם. היום היא מתחילה דרך עצמאית כדיג'יי ואני שם כדי לעזור לה ולתמוך בה, גם כעצמאית בשיווק העסק, וגם באימהות – בהבנת המשמעות שלה במשפחה, ובזוגיות - כשמתעוררים עניינים בזוגיות, אני מאפשרת להם לראות דברים שקשה להם לראות לבד זה עוזר לה ומרגיע את הרעש שנוצר. העשייה המקצועית שלי היא אימון זוגות, ואימון אישי לנשים. את הכלים האלה אני מביאה לרבקה", אומרת רינה ומציינת שהן נפגשות אחת לשבועיים, בבתי קפה או בבתים שלהן, בין לבין משוחחות בטלפון. "אני דמות שהיא יכולה לפנות אליה בכל עניין שיש לה בו חוסר ביטחון או קושי. דמות האם שלה הדמות של האם שגדלה אצלה היא במחלוקת, עודדתי אותה להיות בקשרים טובים עם המשפחה הביולוגית שלה, והיום היא יותר בקשר עם האחיות שלה ועם אביה. יש לנו קשר טוב ואני שמחה להיות שם בשבילה. כל החיים אני מתנדבת, התברכתי וקיבלתי משהו בחיים האלה וזו הדרך שלי להגיד תודה על מה שיש לי".
"אנחנו מעניקים לאימהות הצעירות מעטפת של מענים מתוך הצרכים שזיהינו ומההיכרות והקשר איתן", מסכמת נעמית שלמה, מנהלת התוכנית "אמא קדימה" בעמותת ילדים בסיכוי, "המענה הראשון והמשמעותי ביותר הוא הקשר האישי-רגשי. כל אמא שמלווה אצלנו יודעת שיש מישהי לצידה שתתקשר ותשאל אותה אם הכל בסדר ושהיא תמיד יכולות לפנות אליה. לחלקן יש מתנדבות צמודות הפוגשות אותן באופן שוטף. מהר מאוד הן הופכות עבורן למשמעותיות מאוד. לכל אחת יש כתובת ברורה בעמותה לכל דבר ועניין, לא רק לנושאים הקשורים בהורות. מעבר להעצמה הורית ומיומנויות הוריות, אנו מחזקות אותן באמצעות סדנאות של העצמה אישית, כדי לאפשר להן לתת מקום לעצמן".
היום (21.6) מצוין "יום השמש" של עמותת ילדים בסיכוי שמבקשים להעלות את המודעות לבוגרי פנימיות שיוצאם לעולם לבדם. כל אחד ואחת מאיתנו יכול לעשות משהו קטן וטוב. להתנדב, ללוות צעיר או ילד שגדל בפנימייה, בתוכנות חונכות, ולתרום למען המשך קיומן של התוכניות השיקומיות והטיפוליות שכל כך חשובות לילדים והצעירים שמזלם לא שפר עליהם והם נולדו למציאות חיים של קושי וכאב. לתרומה לעמותת ילדים בסיכוי לחצו כאן.