סרטון שהעלה השחקן וחובב הזמר העברי והשפה העברית אסף אשתר הציף מחדש את אחת התעלומות שמלוות את ילדים בחג פורים, ובעצם בכל ימות השנה: איך קרה שלשיר "אני פורים" ולשיר "השפן הקטן" יש את אותו הלחן?
הפתרון לכך פשוט. את השיר "אני פורים" כתב סופר הילדים הידוע וחתן פרס ישראל לוין קיפניס, והלחין נחום נרדי. השיר הושר לראשונה בשנת 1934, על ידי רעייתו של נרדי ברכה צפירה, ומשם התפשט כאש בשדה קוצים לגני הילדים בישראל. בפורים של אותה השנה, בנימין כספי, מורה בבית הספר אחד העם בפתח תקווה, ביקש לעודד את תלמידי כיתה א' להתחפש לבעלי החיים. איך עושים את זה? קל, כספי המורה הנמרץ חיבר לכל ילד שיר על חיה אחרת לפי התחפושת שלו בלחץ של השיר הפופולרי החדש "אני פורים".
השיר המקורי כלל לא פחות משישה בתים, שעסקו בשפן, פרפר, דוב, צפרדע, חסידה וקוף. אלא ששאר הבתים נשכחו במהרה, ואילו "השפן הקטן", כמו השיר שעליו התבסס הפך גם הוא ללהיט בגני הילדים בארץ, וזכה כמעט מיד לגרסאות מומחזות, כפי שהעיד קיפניס המופתע.
אשתר, שפרט לקריירת המשחק שלו ממשיך לרוץ עם המופע הזמר "כל המילים השמחות" (ההופעות הבאות בקריית טבעון ובירושלים), מסכים שאין פלא שדווקא הבית על השפן הפך לשיר ששורד גם 90 שנה לאחר שנכתב. "קודם כל, הוא התכוון כנראה לארנבון, לא לשפן", אומר אשתר. "לא הרבה ראו שפנים בחיים שלהם, אבל ארנבונים מוצאים כמעט בכל פינת ליטוף".
"השפן הקטן", הגרסה המלאה. מתוך אוסף אליהו הכהן בספריה הלאומית
כך או כך, בניגוד לבתים האחרים שעסקו בחיות, ואין בהם התרחשות מיוחד (הַפַּרְפַּר/ בַּגַּן עָבַר/ עַל כָּל צִיץ פּוֹרֵחַ/ כָּךְ כָּךְ כָּךְ/ הוּא פָּרַח/ וְהָיָה שָׂמֵחַ), בבית של השפן יש עלילה. "זה ממש סיפור. זה בעל חיים שהתרשל והוא משלם את המחיר", אומר אשתר. "בניגוד לבתים האחרים, יש פה התחלה, אמצע וסוף. הוא שכח לסגור את הדלת והוא הצטנן. ואז הוא הופך למסכן ומקבל נזלת בלילה. החשש מהיבדקות במחלה ממשיך להיות רלוונטי עד היום".
אגב, חוקר הזמר העברי אליהו הכהן, כתב שבמשך שנים לא היה ברור כלל מי כתב את השיר, ולא הייתה הוכחה חותכת שהשיר אכן נכתב על ידי כספי. ד"ר עדינה בראל, חוקרת ספרות ועיתונות ילדים, ייחסה למשל את חיבור השיר לחוג חובבי שפנים בבית הספר החקלאי היהודי בלודמיר שבפלך ווהלין. העדות החותכת התקבלה כאשר ידידה גולומב, ילידת פתח תקווה, סיפרה את סיפור כתיבת ה"שפן הקטן" לכהן, ואף ידעה לצטט מהזיכרון את הבתים הנוספים שלא התפרסמו והיו ידועים בעיקר לחוקרים.