מקרי הטביעה המרובים בשבוע האחרון החזירו את הילה (שם בדוי), לטראומה שחוותה רק לפני חודש. זה היה אמור להיות יום כיף שלה עם חברותיה והילדים בבריכה.
כולם הגיעו לבריכה בשעות הבוקר המוקדמות. "הכנתי תיקים, אוכל, שתייה, שלוקים, אבטיח, נשנושים. רציתי שיהיה לנו הכול בכיף", היא מספרת. היום כמעט הסתיים כזיכרון מתוק, עד שברגע אחד הכל השתנה.
"ב-16:30 והתחלתי לארגן את הילדים למקלחות והביתה. פתאום רועי, הבן שלי בן הארבע, נעלם לי. הסתכלתי לצדדים, מחפשת אבל לא רואה אותו. פתאום הבן הגדול צועק לי מכיוון הבריכה הגדולה: 'אמא רועי בלי מצופים בולע מים'".
גם היום הילה מזועזעת כשהיא מספרת על מה שהתרחש. "אני לא מאחלת לאף אחד לראות מחזה כזה. הילד צף מול העיניים של האנשים אבל אף אחד לא ניסה לעזור לו. אנשים יושבים במדרגות, הוא במדרגה השלישית, טובע, והמציל יושב בכיסא שלו בטלפון".
הילה מיהרה להוציא את רועי מהמים. למזלה, היא הוכשרה כחובשת במגן דוד אדום, וידעה בדיוק מה לעשות. "הילד הקיא ומתאושש. מקיא שוב ואני מחליטה להזמין אמבולנס. המציל אפילו לא טרח להגיע לשאול אם הכל בסדר. ברור לי שאני אמורה להיות אחראית על הילד אבל עדיין ציפיתי שאם יש מציל שיעזור לי להציל את הבן שלי".
אחרי הטביעה רועי בילה יומיים בבית החולים. כיום הוא חזרה לשגרה, אבל הילה עדיין מנסה אם עשתה משהו לא תקין.
"אני לא חושבת שיכלתי לעשות אחרת, אולי לא הייתי צריכה להוציא את מצופים שלו מוקדם, אבל אני באמת לא חושבת שיכולתי למנוע את זה. תמיד אומרים לי זה לא יקרה – עד שזה קורה חס וחלילה, צריך לשים לב, לא להוציא מצופים עד האוטו במידה ויש כמה ילדים להוציא מצופים רק באוטו".
"לא האמנתי שהבן שלי ישרוד"
גם חנה (שם בדוי) מירושלים, רק ביקשה לעשות יום כיף עם בנה. אפילו בלי לצאת מהבית. "היה יום מושלם, מזג אוויר טוב, והחלטתי שנמשיך לעשות בבית את הכיף שהתחלנו בגינת המשחקים. שמתי כ-30 סנטימטר מים בתוך בריכת הג'קוזי אצלנו בבית ואמרתי לבני הגדול בן ה-11 לשמור על אחיו בן ה-10 חודשים. בסך הכל הלכתי להחליף בגדים, להתרענן קצת".
התינוק היה לבוש בבגד ים עם גלגל ים בתוך בריכת ג'קוזי עגולה בבית. חנה מספרת ששמעה צעקות, אך חשבה שמדובר במשחק. "ירדתי למטה מהר וראיתי שבני הגדול הוציא את אחיו הקטן מהמים. הוא ניסה לבצע תהליך החייאה לפי איך שהוא ראה בסרטים. אחר כך הסתבר לי שהוא רצה לשתות ועזב את התינוק לבד, שרצה לתפוס משחק עם הידיים, ואז ככל הנראה בעט והתהפך במים".
על פי ההערכה של חנה, בנה הקטן שהה כמעט ארבע דקות מתחת למים. "הוא חרחר ונהיה אפור עם נימי דם בולטים בכל הפנים. הרופא הסביר לי אחר כך שכשלא מגיע חמצן למוח זה נוצר. תאים במוח מתפתחים עד גיל חצי שנה ואני רק התפללתי שהילד שלי ישרוד. מרוב לחץ לא זכרתי אפילו מה מספר הטלפון של האמבולנס".
חנה יצאה לרחוב והחלה לקרוא לעזרה. אחד השכנים הזמין אמבולנס. "לא האמנתי שהבן שלי ישרוד. הוא איבד הכרה ולא נשם. הוא פרכס. האישונים לא הגיבו ובבית החולים אמרו לי שיש פגיעה רב מערכתית. הוא בסכנת חיים מיידית ושאם יצליח להישאר בחיים מדובר בפגיעה מאוד קשה פגיעה מוחית. היינו שבוע במחלקת טיפול נמרץ ואחר כך העירו אותו. זה היה נס".
חנה מספרת שבבית החולים לא האמינו שילד שעבר אירוע כזה יכול בכלל לצאת מבית החולים. בפועל, נראה שבנה יצא מהאירוע בלי פגיעות גופניות מהותיות. "אנחנו אומרים שהשמיים גדולים ושהשם הציל אותו".
"חשוב לי לומר שאפילו מתחת לאף שלך עם השגחה מים זה דבר מסוכן וצריך לשים לב. עברנו תקופה לא קלה כי אפילו הגיעה משטרה לחקור אותנו ולכי תסבירי לילד בן שהוא 11 מרגיש אחראי ואשם שהוא לא אשם. יש ניסים בעולם".
