שרון ורוב סטיבס הם אנשים של פרויקטים גדולים, אבל גם הם, הורים לשלושה ילדים מאומצים, לא האמינו שכל המאמץ הרב שלהם לאמץ שמונה ילדים מאוקראינה יסתיים בתקופת בידוד אינטנסיבית כל כך. השניים, מהעיר פנזי, אימצו את שלושת ילדיהם לפני שלוש שנים, והעניין היה כך כך מוצלח, והבית גדול, וכמותו האהבה שבלב, שהחליטו להוסיף למתכון עוד שמונה ילדים, חמישה בנים ושלוש בנות, בני 5 עד 16.
כל זה היה אינטנסיבי להפליא גם בלי מגיפהה עולמית, אלא שכששבו ההורים מאוקראינה עם ילדיהם החדשים, והפכו למשפחה של 13, נכנסו לבידוד מחמיר של 14 ימים, בהתאם להנחיות החדשות שנודעו להם עם נחיתתם. בניגוד לתחושה הראשונית, המבהילה, הבידוד דווקא התגלה כמוצלח ומועיל לכולם, דרך טובה להסתגל בזריזות למעבר משלושה ילדים ל-11.
"בעצם זה לא נורא," מספרת האם לתקשורת. "הלילה הראשון היה מוזר, הפעם הראשונה שעשיתי ארוחת ערב ל-11 ילדים. רוב שאל ואיפה האוכל שלנו? ועניתי לו - עשיתי 11 מנות. והוא ענה: כן, יש 11 ילדים אבל אנחנו 13. נאלצנו לאכול סנדביצ׳ים." המשפחה ממש לא התכוונה לטייל בעולם באמצע מגיפה עם שמונה ילדים חדשים. ילדיהם, אותם אימצו מאותו בית יתומים לפני שלוש שנים לא הפסיקו לדבר על חבריהם שנשארו מאחור, קיוו להפוך אותם לאחיהם הקנדיים, וההורים השתכנעו לאמץ את חלקם, והחלו להניע את הגלגלים.
"בננו קונור הוא בעל לב רגיש מיוחד וחש דברים לעומק," מספר האב האוהב רוב. "מהר מאוד אחרי האימוץ הוא העריך את מה שקרה לו, את שנפל בגורלו, מהר משני הילדים האחרים. קונור רצה שלעוד ילדים מבית היתומים תהיה חוויה כזו. בהתחלה אמרתי באופן נחרץ: לא, וזה סוף הדיון. אמרתי לו: יום אחד תתחתן ותמצא מישהי שפתוחה לאמץ, ותוכל לאמץ כמה ילדים שרק תרצה. הדיון אמנם הסתיים, אבל בתוכי נוצר מאבק פנימי שנמשך כמה חודשים."
ההחלטה, לבסוף, נוצרה, ומשפחת סטיבס עשתה את כל מה שצריך ונסעה לאוקראינה, בחזרה לבית היתומים ממנו הגיעו ילדיה. שם הוחלט לאמץ את סירשה, שינייד, רויסין, מירה, פאלון, איידן ופטריק. הכל היה נפלא ומרגש, חוץ מענייני הקורונה שהתחילו להתעבות ברקע. הגבולות החלו להיסגר ואפילו הטיסה הביתה בוטלה. המשפחה החדשה היתה תקועה באוקראינה, עד התערבות הרשויות הקנדיות. על אף המצב המורכב, הקהילה התגייסה למען המשפחה, וכשחזרו לקנדה חיכו להם מצרכים ליד כניסת ביתם, ובחניה רכב מסחרי גדול בו תוכל לנסוע כל החבורה העליזה ביום מן הימים. "כשראינו את זה בכינו מאושר," מספרת שרון. ולגבי העתיד, מבטיחה האם לעדכן. את כל מעללי המשפחה, בפירוט מקסימלי, ניתן למצוא בבלוג בשם "מסע האימוץ שלנו", שבמובנים רבים רק מתחיל.