המלחמה מצאה רבים מאיתנו במקומות שונים בעולם, אחרים עזבו לתקופת מה ואחרים נאלצו להתפנות מבתיהם. הורים מצאו עצמם מנסים להעסיק את ילדיהם ברחבי תבל, בלי מסגרות, בלי תוכניות. אנחנו, למשל, היינו בסלוניקי, יוון, ודרך קבוצת ווטסאפ של ישראלים שהגיעו לעיר נתקלנו ביוזמה מחממת לב בשם "שאגת אריה" - בית ספר/קייטנה בהוראה וירטואלית ובהתנדבות לילדים בישראל ולמשפחות שמצאו מקלט מחוץ לישראל בזמנים קשים אלה. השיעורים מועברים לילדים מגיל גן ועד תיכון על ידי מורים מקהילות ישראליות ויהודיות ברחבי העולם במגוון רחב של נושאים.
"הרעיון לשאגת אריה עלה ב-8 באוקטובר", מספרת ניקי זילברשטיין, מייסדת ומנהלת "שאגת אריה", "הבנתי שהמשפחות בארץ יצטרכו תמיכה באופן מיידי, העליתי פוסטים שהפכו ויראליים, דיברתי עם חברות וחברים, מצאתי מתנדבים והתחלנו ללמד ב-9 באוקטובר. כנראה הרבה ישראלים ויהודים מסביב לעולם הרגישו צורך לתמוך, לא רק אני. היום יש לנו יותר מ-65 מורות ומורים, מסינגפור, אוסטרליה, ארגנטינה, ארצות הברית, אירופה, קנדה ועוד".
זילברשטיין היא אשת חינוך בעלת 20 שנות ניסיון בארץ ובארצות הברית (הוראה והכשרת מורים, ניהול פרויקטים של הפקות שלימדו יהדות דרך אמנות) ותעודת הוראה מסמינר הקיבוצים. היא נולדה בניו יורק להורים ישראלים, למדה בבית ספר יהודי מגיל 5 עד 18, עלתה לארץ ב- 2013 אז התגוררה בתל אביב וברעננה, ולאחר מכן עם פרוץ הקורונה עברה לעין כרם ואז לגליל. ביוני האחרון טסה זילברשטיין לניו יורק לבקר את אמה ואחותה, המתגוררות שם, ומאז היא שם.
מה פירוש השם "שאגת אריה"?
"שמו של אבי ז"ל הוא אריה זילברשטיין. הוא שואג מלמעלה ומעורר בי השראה. הסיבה השנייה היא שכשמבקשים מילדים לשאוג כמו אריה יש שנייה שהם מאמינים שהם אריות וזה מדהים, רואים שהם מרגישים חזקים, וכל כך רציתי שנחזק אותם".
השיעורים כאמור מגוונים מאוד, ורפרוף בתוכנית היומית מגלה שפע נושאים - מיסודות הקריאה באנגלית, דרך שיעורי פיתוח קול, בינה מלאכותית, ועד יוגה, אמנות, שעת סיפור ופרויקט חונכות לילדי גן בישראל שהוא שיתוף פעולה עם בוגרי רחוב סומסום. זילברשטיין מספרת כי בשיעורים נכחו כבר יותר מאלף משתתפים, כאלה שחזרו וכאלה שהשתתפו באופן חד פעמי או משתתפים מדי פעם.
איך נוצר התמהיל הזה?
"כל מורה הביא.ה את הנושא שמרגיש הכי נוח, לגיל הכי טבעי, ובשעה הכי נוחה, כמובן לפי שעון ישראל והלו"ז האישי. יש לנו מורים שקמים יותר מוקדם, הולכים לישון יותר מאוחר, עושים פסק זמן באמצע יום העבודה, כולם בהתנדבות מלאה. יש לנו כמה שיעורים קבועים וגם שיעורי פופ-אפ, במגוון נושאים, משיעורים אקדמיים לשיעורי העשרה כמו קראטה, ציור, מוזיקה, אנגלית כשפה שנייה, מיומנויות קריאה בעברית, משחקי מתמטיקה, יוגה ועוד. עשינו גם כמה שיתופי פעולה - עזרנו לרשת ביתי ספר עמית למצוא מורים מחליפים, אנחנו עוזרים למשרד החינוך למצוא הזדמנויות עם בתי ספר בחו"ל, אנחנו תומכים בבתי ספר שרוצים שיעורים מקוונים גם להעשרה וגם לכאלה שמוצאים את עצמם במחסור ללימוד אקדמי, אנחנו עושים פרויקט חונכות עם בוגרי רחוב סומסום, תלמידי תיכון של SAR בניו יורק וילדי גן ישראלים".
כמה זמן תמשיכו בפרויקט?
"אנחנו מנסים להבין את הצרכים. היד כל הזמן על הדופק של ישראל. אנחנו רוצים.ות להמשיך לתמוך אם מרגישים שזה עוזר. וכמובן שזה מתחיל להיות קשה שאין לי פרנסה כי אני בפרויקט במאה אחוז".
איזה תגובות את מקבלת?
"אני שומעת תגובות חמות וסיפורים מרגשים. למשל בכיתה של נעמי כהן, מורה לאנגלית, יש קבוצה של ילדים שמשתתפים באופן קבוע, מאזורים שונים בארץ ובחו"ל. הילדים שלא הכירו לפני התחברו, ועכשיו הם משחקים פורטנייט יחד אחרי השיעור שלה. או שאחת האימהות כתבה לי וסיפרה שבעלה התגייס ובזכות שעת סיפור היתה לה שעה של שקט לסדר את הבית ועד כמה אנחנו מחזקים אותם מרחוק ונותנים לילדים זמן לשכוח מהצרות והדאגות והגעגועים לאבא".