גם אתם שומעים כל הזמן: "אני לא יכול לאכול את זה"

אכילה סלקטיבית יכולה להוביל לתת-משקל חמור, עיכוב בגדילה, כאשר במקרים הקיצוניים, ילדים עם הפרעת אכילה זו מסוגלים לאכול רק מאכל אחד או שניים בלבד. מחקר חדש מאוניברסיטת קארדיף בבריטניה שנערך על ילדים עם "הפרעת אכילה נמנעת ומגבילה" (Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder) הראה כי חלק גדול מהם חווים פחד אמיתי מאכילה, ולא סתם "לא אוהבים" מאכלים מסוימים. האכילה הסלקטיבית משפיעה על חיי היומיום של הילדים. ילדים אלו עלולים להתקשות באכילה בבית הספר או בפעילויות חברתיות, מה שעלול להוביל, במקרים קיצוניים, לבידוד חברתי.

בטיפולים השונים בהפרעה זו ברחבי העולם נחשפים הילדים בהדרגה למגוון רחב של מאכלים, ובצורה מבוקרת ובטוחה. הטיפולים משלבים גישות פסיכולוגיות יחד עם התערבויות תזונתיות. למשל, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מותאם, המשלב טכניקות להפחתת החרדה. הטיפולים מועברים באווירה תומכת ומרגיעה, וכוללים הסברים מקצועיים על התהליכים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים הקשורים לאכילה. במהלך הטיפול ניתנים הסברים בשילוב הדגמות על תחושות גופניות הקשורות לאכילה, כמו תחושת רעב ושובע. בנוסף, יש יישום מעשי של טכניקות הרגעה ואסטרטגיות התמודדות עם חרדה סביב אוכל.

אחת הטעויות של לא מעט הורים היא לנסות לכפות אכילה או להציע פרסים על אכילת מאכלים חדשים. הגישה הזו עלולה להגביר את החרדה ולהחמיר את הסימפטומים. אין לזלזל בקושי האמיתי שחווים ילדים בעקבות אכילה סלקטיבית מגבילה. נכון, יש ילדים שיאכלו את האוכל המבוקש אך ורק בשביל הפרס - אך זה לא יפתור את הבעיה הבסיסית ועלול אף להחמיר אותה. אם כך, אין צורך ללחוץ על הילד או לנסות לאלץ אותו לאכול דברים מסוימים.

כיום, מתחילים לשלב תוכניות חינוך תזונתי מותאמות לילדים המתמודדים עם אכילה סלקטיבית, שמציעות גישה עדינה וחווייתית להיכרות עם אוכל חדש, תוך התחשבות ברגישויות הייחודיות של ילדים אלה. בשיעורים אלו הילדים נחשפים למגוון מאכלים בסביבה בטוחה. הפעילויות כוללות משחקי חושים עם מזון, למידה על מרכיבי המזון והשפעתם על הגוף, וניסויים פשוטים הקשורים לאוכל - כל זאת ללא לחץ לאכול. המטרה היא ליצור חוויות חיוביות סביב מזון ולבנות בסיס ידע שיכול לעזור בהתמודדות עם האכילה הסלקטיבית.

איך להתמודד עם אכילה סלקטיבית בדרכים יצירתיות?

גישה חושית: פיתוח פעילויות המערבות את כל החושים בהקשר של אוכל. למשל, "סדנאות טעימה" או "מסע חושי" דרך מרקמים וריחות שונים. גישות אלו מאפשרות לילדים להתקרב למזון בדרכים לא מאיימות, ללא הציפייה המיידית לאכילה.

סביבה תומכת: יצירת אווירה רגועה ומקבלת סביב האוכל. כאשר בני המשפחה מדגימים גישה חיובית ולא לחוצה לארוחות, זה יכול לסייע בהפחתת החרדה שחווים הילדים.

סיפורים: שילוב סיפורים על גיבורי-על שמקבלים כוחות מיוחדים מירקות ופירות. למשל, "קפטן גזר" או "דלעת וומן". ספרו את הסיפורים בזמן הארוחה, מה שייצר עניין לילדים.

העצמה: עידוד הילדים להיות מעורבים בתכנון הארוחות ובחירת המזון, ככל האפשר. זה יכול לתת להם תחושת שליטה ולהפחית את החרדה סביב האוכל.