67 ימים שדניאלה גלבוע, תצפיתנית בת 19 המשרתת במוצב נחל עוז, מוחזקת בשבי החמאס בעזה. גלבוע נחטפה בשבת השחורה ונמצאת עדיין בשבי עם 136 חטופים נוספים. אמה, אורלי, ששמרה עד היום על שתיקה, קראה הבוקר לשחרר את הנשים שנותרו מאחור ובהקדם והתריעה מהסכנה שנשקפת להן.

"כל כך הרבה ימים שאנחנו לא ישנים, לא עובדים. החיים שלנו נעצרו", תיארה אורלי, "אני מנסה להחזיק את עצמי מעל המים, זאת ההרגשה. כל יום אנחנו מקווים שתהיה עסקה נוספת והילדים יחזרו. לפני שבוע וחצי, כשהתחילו הפעימות, הייתי ממש אופטימית. כל יום החזקתי את עצמי, חשבתי שעוד רגע זה קורה. ביום שישי ב-07:00 בבוקר הבנו שזה התפוצץ לנו בפנים. נכנסתי שוב לתחתית. מאתמול אני שוב אופטימית קצת, שאולי אוטוטו נראה איזה משהו חדש שקורה. אני מחזיקה אצבעות שזה באמת יקרה".

"שמענו מחטופים שהיו איתה שהיא בסדר, במידת האפשר. יש לנו סימן חיים מלפני שבוע וחצי פחות או יותר, סימן חיים אחרון. זה טוב, זה חשוב. עם זאת, אני אמא ואישה ומבינה בדיוק את המשמעויות של אישה או בחורה צעירה שנמצאת בשבי. אלה מחשבות מאוד מטרידות. באופן אישי אני ממעטת להתראיין, אבל בעקבות אותן עדויות החלטתי שאני קמה וצועקת את צעקת הנשים הצעירות שנמצאות שם. אני קוראת לכל מי שיש לו יד במשא ומתן להחזיר את הבנות הצעירות שנשארו בשבי. הן ילדות, בנות 18-19. אם הן לא היו בבסיס באותו יום, הן היו משתחררות במסגרת עסקת הילדים בכלל. צריכים לשים את הדגש על הבנות האלה, כרגע הן בסיכון הגבוה ביותר".

מה את יודעת על נסיבות חטיפתה?
"בבוקר אותה שבת שמענו אזעקות ונכנסנו לממ"ד. שלחתי לדניאלה הודעה, כי ידעתי שאם פה יש בלגן אז כנראה שגם שם קורה משהו. היא ענתה לי אחרי כמה דקות, כתבה שהם שומעים בומים ופיצוצים. בהתחלה לא ממש התייחסתי, הגבתי כמו אמא לחיילת שנמצאת ממש על קו הגבול. אחרי כמה דקות היא שלחה לי הודעה שיש חדירה ו'תתפללו עלינו'. פה נפל לי האסימון וניסיתי ליצור איתה קשר, גם בהודעות וגם בטלפון. היא לא ענתה לי כבר. די מהר הקמנו קבוצת הורים לחיילים שנמצאים שם בבסיס. כל השבת היינו בחוסר ודאות, ניסינו ליצור קשר עם המפקדים, לא הצלחנו להבין מה קורה. רק בערב, כשהבנתי שהאזור נמצא די בשליטה ולא שמעתי שום דבר מהבת שלי, חשבתי על הגרוע מכל. זו ההרגשה שהייתה לנו עד ליום ראשון בערב, אז גילינו את סרטון החטיפה. רואים את הראש שלה מבצבץ. ככה הבנו, לשמחתנו, עד כמה שזה נשמע הזוי להגיד, שהיא חטופה ולא הרוגה. מאותו רגע אנחנו במרדף וניסיון לעשות כל מה שאפשר כדי להחזיר אותה".

תסבירי את הבחירה לגזור על עצמך שתיקה ולחזור לדבר כעת.
"היו לי כל מיני חששות בדרך, כמו לשים אותה בפרונט יותר מדי. דניאלה זמרת-יוצרת, יש לה שירים. חשבנו אפילו לפרסם אותם, להפוך אותה לכוכבת עוד לפני שהיא חוזרת, ואין לי ספק שזה היה קורה, אבל החלטנו שזה פחות נכון לשים אותה בפרונט, מה גם שהיא במעמד קצת יותר רגיש. החלטנו שאנחנו לא מתראיינים. זו רכבת הרים".