לפני כשנה וחצי פנתה אם, תושבת העיר תל אביב, למרכז ההורות העירוני והביעה קושי בהתמודדות עם הרגלי הצריכה של ילדיה בכל הנוגע למסכים וטלפונים חכמים. האם ניסתה להניע תהליכים, ללא הצלחה. כיום, לא מעט הורים נאלצים להיכנע ולאפשר לילדים בגיל צעיר מאד להצטייד בסמאטרפון, בעיקר משום שבני כיתתם משתמשים בהם, כך שזה הפך לנורמה - וילד ללא סמארטפון פשוט נשאר מחוץ למשחק. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על נזקים משמעותיים, רגשיים וחברתיים, הנובעים משימוש מוקדם בטלפונים חכמים, ועל הרווח הנקי בהתפתחות הילדים עם דחיית החשיפה.
השימוש בטאבלטים ממשיך לעלות בקרב ילדים בגילי הגן. עד היום, שימוש במכשירים ניידים נקשר לחוסר ויסות רגשי של הילד, עם זאת, מעט מחקרים הצליחו להראות כיוון ברור של קשר בין שימוש בטאבלטים לילדים ופיתוח מיומנויות של ויסות עצמי. במחקר שפורסם החודש במגזין הרפואי JAMA עלה כי שימוש בטאבלטים לילדים בגיל 3.5 שנים נקשר ליותר ביטויים של כעס ותסכול בהמשך, ושימוש בטאבלטים בגיל הרך עשוי להזין מעגל קסמים בכל הנוגע לויסות הרגשי.
"ככל שמתחילים בגיל יותר צעיר, יהיה קשה יותר להיגמל"
במחקר השתתפו 315 ילדים בגילי גן מקנדה, כאשר עקבו אחריהם לאורך השנים והעריכו את ביטויי הכעס והתסכול שלהם. לדברי ד"ר מורן שפלר, מומחית לרפואה דחופה ילדים ומנהלת רפואית של מכבי קידס, עלה כי יש יחס דו כיווני - ילדים שהשתמשו בטאבלט חוו יותר תסכול, ומצד שני חוויה של תסכול הובילה את הילדים להשתמש יותר בטאבלט. "כשהורים ואנשי חינוך משתמשים במסך כאמצעי להרגיע את הילדים הם מחמיצים הזדמנויות לנהל רגשות שליליים, ולא לומדים מיומנויות חשובות. הילדים נמצאים פחות באינטראקציה אנושית עם חברים והורים ומחמיצים הזדמנות ללמוד ולתרגל אינטראקציות חברתיות. בנוסף, השימוש משבש את מערכת התגמול והמוטיבציה במוח".
ד"ר שפלר מוסיפה כי למסכים כידוע יש גם השפעה על שינה, התפתחות המוח והפרעת גדילה, פרמטרים קריטיים לכלל בני האדם, ובמיוחד בגילי הילדות. "חשיפה לאור הכחול מפריעה למלטונין ומזיקה לשינה, לגדילה ולהתפתחות המוח, בעיקר באזורי המוח שקשורים בתהליכים שאחראיים על קשב וריכוז. ככל שמתחילים בגיל יותר צעיר זה מייצר התמכרות כמו כל התמכרות אחרת, ויותר קשה להיגמל ממנה. משנת 2010 ועד היום אני רואה במרפאה שלי יותר ויותר ילדים צעירים מחוברים למסך, הורים שמים סטנדים לסמארטפון שמחובר לעגלה, זה לא היה בעבר. הפעוטות מחכים בחדר המתנה עם סמארטפון ואז קשה להם להתנתק מהמסך ולתקשר".
בשנת 1978 ערך ד"ר פרוניק ניסוי של פנים קפואות. במסגרתו הצביע על החשיבות הגבוהה של הבעות פנים באינטראקציה בין הורה לילד. כשהאם הייתה נינוחה, חייכה והגיבה לילדה, הילדה הראתה שביעות רצון גבוהה, ואילו כשהאם הייתה עם ארשת של פנים קפואות, הילדה נעשתה מתוסכלת ועצבנית. "כשאנחנו מסתכלים על הסמארטפון הפרצוף שלנו נראה אותו דבר, הפנים שלנו קפואות וזה מה שהילדים שלנו רואים לאורך היום", אומרת ד"ר שפלר, "רק לחשוב איזו אינטראקציה והדדיות נמנעת כאן ומה אנחנו מחסירים מהילדים שלנו, זה לא היה כשאנחנו גדלנו".
אז כיצד ההורים יוכלו לפעול על מנת למזער את הנזקים של שימוש גובר במסכים בקרב ילדים צעירים? לדברי ד"ר שפלר, על ההורים בעיקר להבין שמסך זה לא תחליף למוצץ. "אי אפשר לתת להם מסך כדי להרגיע אותם, צריך להשתדל שזה יהיה פחות הבייביסיטר. עדיף להביא בייביסיטר - ילדה שתעסיק את הילדים, זה יהיה הרבה יותר טוב מלתת מסך שמולו הוא לא מתקשר. רצוי להמעיט שעות מסך, ולהשתדל לא לעשות התניה - אם תהיה טוב או רע תקבל מסך, לא לכוון לאזור של תגמול עונש. כמו כן, משום שבסוף מסכים זה עניין חברתי כדאי להגיע עם החברים והקהילה למצב שבו כולם מנסים יחד להגביל שימוש בסמארטפונים. קהילות שמונעות שימוש בשלבים מוקדמים נותנות מתנה לילדים. לדחות את השימוש עד כמה שאפשר וגם את ההצטרפות לרשתות החברתיות, לשלוט במכשיר מרחוק, וגם לצאת מהבית. אנחנו רוצים להגן עליהם כל הזמן ממה שקורה בחוץ, ובסוף אנחנו חושפים אותם לסוטים שנמצאים בכף היד שלהם".
"אנחנו כאילו שומרים על הילדים"
"לאחר הפנייה של האם הבנו שצריך לפעול עכשיו, ואי אפשר לחכות כמה שנים", מספרת שירן מרדלר, מנהלת פרויקטים במרכז ההורות של עיריית תל אביב-יפו. כדי לבחון מהו הטיפול הנכון והאחראי ביותר לנושא, מרכז ההורות החל לקיים שולחנות עגולים עם הורים מבתי ספר שונים בעיר ואנשי מקצוע מעולם החינוך, הטיפול וההורות וכך למד לעומק את הנושא. ההורים חלקו במפגשים אלו כי הם מתקשים לשים גבולות לשעות המסך, ולא יודעים כיצד לתמוך בילדיהם כאשר הם חווים בריונות ברשת. "אנחנו יודעים היום שהורים נותנים לילדיהם סמארטפונים בכיתה ג', כשהילד מתחיל לחצות כביש לבד. המחשבה היא שכך להורה יש שליטה. אבל אם יש לילד טלפון חכם, גם הילד וגם ההורה פחות בשליטה, כי הקשב של הילד לא בכביש אלא בטלפון. אנחנו כאילו שומרים על הילדים", אומרת מרדלר.
בנוסף לסיכונים הבטיחותיים הכרוכים בהפרעת הקשב שנוצרת לילדים בהליכה במרחב הציבורי ובכבישים עם סמארטפונים, לא מעט סיכונים נמצאים בשימוש במכשיר עצמו, מתכנים מיניים ואלימים שילדים לא יכולים לסנן ועד בריונות ברשת, לצד בדידות וניוון מיומנויות חברתיות.
אך כדי להוביל שינוי אמיתי, יש צורך באג'נדה משותפת של הנהגת בית הספר והנהגת הורים. "הבנו שלהורה לבד מאוד קשה לעשות את השינוי והוא צריך איתו קהילה, שיהיה רצון משותף של הורים נוספים מבית הספר, כך זה מסייע להורה בהתמודדות עם התנגדויות של ילדים לנושא". בית ספר "ביכורים" בתל אביב למשל נקי לגמרי ממכשירים ניידים, ומה שמייחד אותו הוא קהילה חזקה. "הבנו שכדי שמהלך יצליח צריכה להיות קהילה שלמהכדי לשמור על הילדים עוד קצת".
המטרה שעמדה לנגד עיניהם הייתה דחיית גיל הסמארטפונים לילדים, פיתוח תשתית ויצירת מהלכים דיגיטליים כדי לתת כלים וידע איך להשתמש בהם נכון. "כשיש הורים שכבר נתנו, הם צריכים לדעת איך משתמשים נכון ואיך שומרים עליהם מתכנים לא ראויים. ברגע שהורה נותן קשה לקחת את זה בחזרה. גם ההורים התרגלו לזה שהילד כל הזמן בוואצאפ וקשה להם ללכת אחורה".
צוות מרכז ההורות נפגש עם מומחים בתחום המסכים, והחליט להוביל פיילוט יחד עם "מהפכת הקשב", שמציעה תכנית הוליסטית לבניית מערכת יחסים בריאה יותר עם הטכנולוגיה, וכתוצאה מכך גם דחיית גיל קבלת הטלפון החכם. התוכנית בנויה על שלושה קהלי יעד: הורים, צוותים חינוכיים ותלמידים ,כשכל קהל כזה עובר תהליך מקביל של הרצאות וסדנאות, ובכתיבת אמנה - נורמות חדשות בקהילה. בינואר יצא לדרך הפיילוט שכלל תשעה בתי ספר בעיר.
"הייתה היענות גדולה", מספרת מרדלר, "העברנו שאלונים ומדדנו כמה הורים עונים על השאלון כדי להבין כמה הורים רוצים באמת את השינוי. האמנה כללה סעיפים כמו: במפגשים חברתיים מצומצמים יעודדו חוויות חברתיות ולא דיגיטליות, בשנות בית הספר היסודי לא ייעשה שימוש באפליקציות חברתיות, אין שימוש בסמארטפון במהלך פעילות בצופים, ימי הולדת ובית מארח, קבוצות וואצאפ ייפתחו רק לאחר שלכל תלמידי הכיתה יש טלפון חכם וכולם שותפים בה וכו'. נדרש להגיע להסכמה של 70 אחוז מההורים בכל סעיף". לדברי מרדלר,
בתחילת שנה"ל יקוימו סקרים בין 17 בתי ספר, ואליהם יצטרפו 15 בתי ספר נוספים לתוכנית, שנבנתה כעת באופן מדויק יותר. לתשעת בתי הספר שסיימו את הפיילוט תהיה תוכנית המשך. "גם הצוות החינוכי יחד עם מנהל בית הספר כתב אמנה שבין היתר עוסקת בשאלות כמו אם למורה מותר לכתוב בשבת בבוקר, מתי עונים להורים, מה שעות העבודה שלנו וכו' כדי לייצר איזשהו מהלך שמגדיר את שעות התפקיד והעבודה".