החופש הגדול כבר פה, ואין כמעט הורה שלא לוקח חופש בשביל לבלות עם הילדים, להוציא אותם מהמסכים, לנסוע לחו"ל, לבלות באטרקציות שונות או לצאת לטיולים ברחבי הארץ - רק שפעם החופש היה נראה קצת אחרת. אצל עמוס שלו (81), למשל, להורים היה פחות פנאי, ואת החופשים הוא בילה עם חברים: "ההורים שלי באותה התקופה עבדו קשה בחקלאות. לפני שעלינו לארץ הם היו קצת יותר פנויים ובחופשים לקחו אותי לים, אבל מאז שהגיעו לכאן לא היה להם זמן". לדבריו בזמן הפנוי שלו הוא היה משתדל לתת יד בעבודות החקלאות: "כבר מגיל 11-12 הייתי עוזר בקטיף, בסחיבת העגלה, בהבאת החציר ועוד".
שלו מתגורר בדיור המוגן במגדלי הים התיכון בנורדיה בעשור האחרון. הוא יליד דנמרק שגדל בשוודיה ועלה לארץ בגיל שמונה. משפחתו התמקמה במושב בית יצחק באזור השרון, שם גם גידל את שלושת ילדיו, כאשר שניים מהם מתגוררים שם עד היום. ימי החופש הגדול בכפר, הוא מספר, היו מלאי חוויות ילדות בלתי נשכחות: "כל קיץ הייתה לנו קייטנת ספורט שאליה הגיעו ילדים מכל הארץ והם היו נשארים לישון אצלנו בכפר. אני זוכר שהייתה ילדה מירושלים שמצאה חן בעיניי אבל לא כל כך הלך לי איתה".
"אחד הדברים שהכי אהבנו לעשות יחד הוא לשים מוזיקה, לשיר ולרקוד ריקודי עם", הוא מספר, "כשגדלתי גם הצטרפתי לצופים בנתניה והיינו יוצאים כל שנה בחופש הגדול למחנה של שבוע ביער חורשים. עסקנו הרבה במחנאות, ואני בעיקר זוכר את הא"ש לילה. אחד הבילויים הכי אהובים עליי ועל החבר'ה היה הנסיעה לחוף - פעמיים בשבוע היינו מארגנים את משאית ההובלות של הכפר והנהג היה לוקח אותנו לחוף במכמורת, שם בילינו שעות ארוכות. זו הייתה תקופה מדהימה".
לשלו יש כבר עשרה נכדים, כשעפרי בת ה-11 גדלה גם היא, כמו סבא, בבית יצחק. לדבריה, החופש שלה לא שונה ממה שחווה סבא: "אני מבלה הרבה עם חברות שלי, אנחנו קופצות הרבה בטרמפולינה ומשחקות משחקי קופסא כמו רייס ומונופול. אני באיחוד החקלאי ועוד כמה ימים אנחנו יוצאים למחנה קיץ של כמה ימים. במחנה נעשה בעיקר מחנאות ונבנה מבנים עם חבלים, אני כבר יודעת לקשור את כל הקשרים".
עם זאת, עפרי לא נמצאת במסגרת של קייטנה, וחלק גדול מהזמן היא מעסיקה את עצמה: "יש רגעים שקצת משעמם לי בחופש, אבל בדרך כלל אני תוך עשר דקות מוצאת מה לעשות. אני מתכתבת עם חברות בוואטסאפ ואנחנו קובעות להיפגש בבריכה או בבית או שאני רואה תוכניות טלוויזיה שאני אוהבת". בין לבין היא גם מבלה עם המשפחה - "בתחילת החופש הלכנו לטיול משפחות – נסענו לצפון וטיילנו. היה ממש כיף. פעם בשבועיים אני נוסעת לבקר את סבא עמוס וסבתא מרגלית. אנחנו מדברים על השבוע שעבר, משחקים יחד ואוכלים. בנוסף, יש לי שני אחים קטנים ועם אחותי בת החמש אני בונה אוהלים בחצר של הבית ואז אנחנו משחקות יחד ב'משפחה' ואני מלמדת אותה משחקים".
"היינו קוראות אחת לשנייה מלמטה"
לפנינה בן בסט בת ה-81 יש ארבעה ילדים ותשעה נכדים. היא נולדה בארץ וגדלה בתל אביב וכיום היא מתגוררת במגדלי הים התיכון בבת ים. תל אביב של אז, היא אומרת, "הייתה פשוט נהדרת. אני וחברות שלי היינו קוראות אחת לשנייה מלמטה: 'דפנהההה', ודפנה הייתה יודעת שהיא צריכה לצאת למרפסת וכך היינו מתאמות להיפגש, זה לא כמו היום שהילדים מתקשרים או שולחים הודעות. היינו משחקות בחוץ ליד הבית, או בחדרי המדרגות עם החברים בשכונה. כשהחשיך והאימהות שלנו רצו שנחזור הביתה הן גם היו קוראות לנו מבעד לחלון".
"לא היה משעמם אפילו קצת", היא מוסיפה, "היינו גם משחקות בתוך הבית, מציירות ציורים ופותחות משחקי קופסא. בנעוריי למדתי בגימנסיה הרצליה והיינו נפגשים בגינה שברחוב לבונטין, אליה הגיעו נערים ונערות מכל הסביבה והיינו יושבים יחד ומעבירים את הזמן. יחד עם כמה חבר'ה הקמנו חבורת ריקודים סלונים. מישהו הביא תקליטים והיינו שומעים באחד הבתים ורוקדים".
בן בסט בילתה גם לדבריה לא מעט עם המשפחה: "לפעמים הלכנו לקולנוע והבילוי המועדף עליי היה לשחק בחול בחוף הים. אלו היו חיים אחרים, חיינו כולנו בצנעה. הבית שלי היה במקרה יותר עשיר אז היה אוכל וביגוד כמה שצריך אבל לא היו אז מכוניות או טלפון ובעיקר בילינו יחד. החברים של הוריי וילדיהם זו הייתה המשפחה שלי. אני מתגעגעת לתקופה הזו שהיינו דופקים בדלת ונפגשים לשחק כולם יחד".
החופש הגדול הזכור לה ביותר היה כשהייתה בת עשר ונסעה עם משפחתה לצרפת: "אחרי מלחמת העולם השנייה נשארו במשפחתו של אבי שלושה אחים מתוך עשרה. אבא שלי היה החלוץ שהגיע ארצה ואחותו ואחיו נשארו בצרפת עם הילדים. אחרי שקמה המדינה נסענו לבקר אותם, המשפחה התאחדה, הלכנו לפגוש את מי שנשאר חי. בזמנו זה היה שיא חיי, נסענו במשך שבעה ימים באונייה. אני זוכרת שלקחו אותי לראות את האייפל, הלובר וגם את גן החיות. זה היה חופש גדול בלתי נשכח".
ארי ארמן, נכדה של בן בסט הוא בן שמונה, ולפי סבתו "הוא נולד עם אופי של בן 40": "ארי מזמין אותי אליהם לאכול חביתה וסלט שהוא מכין לגמרי לבד". את החופש הגדול הוא מבלה במגוון דרכים: "אני מתאמן בגיטרה, לפעמים אפילו עושה הופעות למשפחה. אני גם מאוד אוהב לצייר, לשחק כדורסל, להוציא את הכלב לטיול וכמובן לשחק בטאבלט. לפעמים משעמם לי בחופש, וכשאני משתעמם אני פשוט משתעמם או שמציק לאמא ולאבא". בין כל התחביבים הוא גם מבלה עם חברים: "בעוד כמה ימים יש יום הולדת לחבר שלי ואני הולך לישון אצלו באוהל בחצר יחד עם עוד שלושה חברים. יש לו חצר ענקית בבית פרטי ויהיה ממש כיף". בנוסף, לארי ולאביו יש נוהל יום ראשון – אורזים מחצלת ופירות והולכים ים. במהלך הקיץ הוא גם בילה עם המשפחה בצפון: "ישנו באוהלים במשך שלושה לילות, עשינו מדורה ואכלנו על האש. באחד הימים טיילנו במסלול שכלל הרבה מאוד מפלים ומים. לקחנו גם את הכלבים שלנו והכלב הקטן עלה על האבן, החליק והתגלגל למים".
"אני חושבת שבילדות שלי היה יותר טוב"
מרים שובי תחגוג בעוד חודשיים יום הולדת 80. כיום היא מתגוררת במגדלי הים התיכון בנורדיה, קרוב לילדים ולנכדים שגרים באזור, אך את ילדותה העבירה בנהריה: "עליתי לארץ מעיראק כשהייתי בת תשע. בימי החופש שיחקנו הרבה בחבל, מחבואים, קלאס וחמש אבנים, הייתי הרבה שעות בים וכמובן גם ביקרנו את המשפחה בכל הארץ, כל פעם נסענו למשפחה אחרת", היא נזכרת. "אמא שלי גם מאוד אהבה לטייל ומדי שנה היינו נוסעים לטבריה ומשכירים חדרי נופש".
"ביליתי גם לא מעט אצל השכנות", היא מתארת, "לא היה צורך לקבוע עם חברה, פשוט הייתי דופקת על הדלת. עד היום אני בקשר עם החברים מהשכונה, למרות שכולם גרים בנתניה ואני היחידה שעברה לדיור מוגן, אבל החיים כאן זה כמו חופש גדול בפניי עצמו".
שובי היא הבת היחידה במשפחה של בנים: "שיחקתי הרבה כדורגל וגולות. בימי שישי הייתי עוזרת לאמא וסבתא במטבח ובכביסה, גם כשלא היו מבקשים תמיד עזרתי. היום אני מנסה ללמד את הנכדים שלי שבילדות שלי זה היה מובן מאליו לקחת חלק במטלות. גם כשהם מגיעים לבקר אותי אני מבקשת מהם לבוא בלי הטלפון, יש פער גדול בין אז להיום אבל אין מה לעשות נגד זה. אני חושבת שבילדות שלי היה יותר טוב".
אלון שפי, נכדה של שובי בן ה-11 מנתניה הספיק במהלך הקיץ להשתתף בטלוויזיה בתוכנית של פאולה וליאון יחד עם אחיו גיא בן השבע וסבתא מרים, ולספר על הבילויים המשותפים בחופש: "סבתא מגיעה אלינו כשההורים בעבודה. אנחנו מדברים הרבה על ספורט ומשחקים כדורגל ואפילו מינינו את סבתא לשופטת". בימים אחרים הוא מבלה עם חבריו: "אתמול בא לישון אצלי חבר ובערב נלך לאצטדיון למשחק של מכבי נתניה. לפעמים אנחנו גם הולכים כל החברים לקפוץ בטרמפולינות ורואים בבית בטלוויזיה שידורים של משחקי כדורגל". בסופי השבוע הוא בעיקר עם המשפחה: "אנחנו הולכים הרבה לים ואני משחק כדורגל עם האחים שלי. יש רגעים בחופש גם משעמם לי, כשחברים שלי לא יכולים להיפגש, ואז אני סתם עם הטלפון, משחק בXBOX או רואה טלוויזיה. אין משהו קבוע, בעיקר מעביר את הזמן".