אם היינו צריכים עוד הוכחה לטרלול של הרשת החברתית - נדמה שקיבלנו אותה בצורה הכי ברורה שיש. לאחרונה רשת הטיקטוק סוערת בעקבות פוסטים רבים הקוראים להיזהר מיום שני הקרוב (24 באפריל) בו על פי השמועה מתוכנן "להתקיים" - יום האונס ("Rape Day"). לפי אותם פוסטים, באותו יום יהיה "מותר" לתקוף מינית נשים, לתעד את המעשים ולהעלותם לרשת.

"הבנות מפוחדות בבית הספר", אומרת חן אמא לשתי בנות מראשון לציון, "זו לא יוזמה של בני נוער. הרשת מוצפת בפדופילים שמתחזים לבני נוער והקלות מזעזעת". עינב, אמא אחרת נרגשת ומוסיפה: "מזעזע, העולם השתגע". גם כאשר מנסים להרגיע את הרוחות ולומר כי הם לא באמת מצדיקים אונס, הורים רבים חוששים.

כדאי להימנע מבהלה

"גם אם זה פייק, הבן שלי צפה בסרטון טיקטוק שביום הזה מותר לאנוס בנות. גם אם זה פייק, הילדים מהדהדים את הפייק ולכן צריך להסביר", אומר אייל אבא לתלמיד מחולון, "אפילו מנהלת בית ספר יסודי מרמלה שלחה הודעה להורי בית הספר וכתבה 'היום גילינו כי הילדים נחשפו לתופעה מסוכנת בטיקטוק לאתגר יום האונס הבינלאומי ב-24 באפריל. מצרפת את צילום המסך ומבקשת מכל ההורים לשים לב, להגביר נוכחות ולתווך לתלמידים שכל אתגר הכרוך בפגיעה אישית או פגיעה באחר - אסורה בהחלט. במידה ואתם מזהים חששות או חרדות, הנכם מוזמנים להיוועץ עם מחנכת, יועצת או פסיכולוגית בבית הספר".

רן בראון, מייסד מכון "מתבגרים" שמייעץ בנוגע לאתגרים של דור המסכים מבין את מצוקת ההורים אבל חושב שכדאי להימנע מבהלה. "גם כשמפיצים הודעות כאלו להורים כדאי להימנע מלייצר דרמה כי הורים מבוהלים מגיבים על ידי הילדים בבהלה וזה מרחיק את הילדים מהיכולת לתקשר איתנו. זה בסדר ליידע שיש שמועה אבל ההורים צריכים להתמודד מול הילדים בשיקול דעת כי חרדה וכעס לא מייצרים תקשורת ומקטינים את המסר שלנו ואז הילדים אומרים שההורים לא מבינים. אפשר להתייעץ עם הורה אחר או עם בן הזוג ואז לדבר עם הילדים. צריך לשים לב שאנחנו מגיבים להטרלות ולא הופכים אותן למציאות שמישהו באמת יחשוב שיש פה אתגר. אני מגיב בשיקול דעת, אני מנהל שיחה עניינית ומכבדת".

איך למעשה הכול התחיל?

"זה התחיל ב-2021 בשמועה על סרטון שהעלו שישה גברים אמריקאים לטיקטוק שבו הם מכריזים על יום האונס הבינלאומי. אין עדות אחת, כולל טיקטוק, עצמה שהם מהירים בהסרת תכנים. מה שקרה בעקבות הסיפור זה שאנשים מזהירים את הבנות. כל שנה אני מקבל הודעה כזו. זה אותו ניסוח משנה שעברה. אני נגד ההיסטריה כי היא עלולה לגרום למישהו לחשוב שיש באמת יום כזה ויש לגיטמציה. צריך להיזהר ממקום של דרמטיות של הורים  כי זה עוד יוליד אתגר. זה קיים בתודעה".

איך אתה ממליץ לדבר עם הילדים על הנושא הזה?

"להתחיל בטיזר, לספר מה שמעתי ולעשות את זה באגבי, תוך כדי שאני מכין ארוחת צוהריים או תוך כדי נסיעה באוטו. להגיד לילד שמעתי שיש סרטונים על זה, שמעת על זה? מה דעתך? מדברים על זה בשכבה? אני לא מבקש שמות. נראה לך שמישהו יכול להבין שזה באמת אמיתי? דרך שאילת השאלות אני גורם לילד להתבונן ולהסתכל בביקורתיות ואז אני מסכם. זה טריגר, שאילת שאלות לפיתוח חשיבה ביקורתית ויצירת שיחה. שיחות קצרות, אגביות, המטרה שלנו להביע עמדה ברורה של ההורים. לא שאלות רטוריות אלא להראות לילד שאנחנו באותו צד איתו ויש לנו מכנה משותף. לאחר שלב השאלות, בסוף אני מסכם באמירת עמדה ברורה של ההורה. אני לא שופט אבל חשוב לי לומר שזה הטרלה ואונס אסור, מבחינה חוקית ומבחינה מוסרית. כשאני חוזר על העמדה שלי בסופו של דבר היא מחלחלת, וכשהמסר ברור הסיכוי שהילד יחצה את הגבול יורד משמעותית".