לפני קצת יותר מעשור נפגשו קבוצת הורים חרדים, ואני בתוכם, עם שר החינוך דאז שי פירון. הצגנו לו את המצב העגום בחינוך החרדי, שבו להורים חרדים שמעוניינים בחינוך ממלכתי-ציבורי לילדיהם ובלימודי ליב"ה ברמה גבוהה, אין שום אפשרות. פירון השתכנע, ויחד עם היועצים שלו, ומתחת לרדאר, קם החינוך הממלכתי-חרדי. מאז הוא גדל והתפתח, הגיע למאות מוסדות חינוך ועשרות אלפי תלמידים.
ביום חמישי שעבר התרחשה היסטוריה קטנה בחינוך החרדי, כשגורמים מרכזיים בשני תתי-מגזרים משמעותיים בתוך החברה החרדית הודיעו שהם מצטרפים לחינוך הממלכתי-חרדי (הממ"ח). בתת המגזר החסידי הודיעו 20 בתי ספר של חסידויות מרכזיות - בעלז, קרלין, צאנז ובויאן - שחלקם מתנהלים היום בעמותות פרטיות וחלקם ברשת מעיין החינוך התורני, שהסכימו עם משרד החינוך על מעבר לממ"ח. גם שני בתי ספר של הרב אברג'ל בנתיבות, מתת-המגזר הספרדי, יעברו בשנת הלימודים הקרובה ממעיין החינוך התורני לממ"ח. בשני המקרים מדובר בבתי ספר חרדיים שמרניים מהזרם המרכזי שהחליטו להיכנס לחינוך הממלכתי-חרדי, זאת בעקבות מאמצים סיזיפיים ארוכי שנים של הדרג המקצועי במשרד החינוך, ולמרות ההתנגדות המוחלטת של המפלגות החרדיות ושל נציגיהם הפוליטיים במשרד החינוך ובשאר הממשלה.
הסיבות לכך שהמהלכים האלה מתרחשים דווקא עכשיו הן עקרוניות ותקציביות. הגרעין הקשה המתנגד ללימודי הליב"ה הוא הציבור הליטאי, בעוד ההתנגדות לכך מצד החסידים והספרדים פחות משמעותית. חסידות בעלז, לשם הדוגמא, מנהלת מזה כמה שנים מגעים עם אנשי הממ"ח במשרד החינוך. האדמו"ר לא רק מעוניין בהגדלת התקציב, אלא סבור שיש לשדרג את הלימודים כדי שחסידיו יוכלו להתפרנס בכבוד.
בנוסף, התקצוב החסר של מערכת החינוך מקשה מאוד על החברה החרדית. ברשתות החינוך החרדיות - החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני - התקצוב אמור להיות שווה לתקצוב בבתי ספר ממלכתיים רשמיים, אבל בפועל הוא בממוצע 81% מהתקציב המלא, וזאת משום שבתי הספר מחוץ לחינוך הרשמי אינם יכולים להצטרף להסדר אופק חדש.
בתי הספר החרדים שבבעלות עמותות פרטיות אחרות (בהם כמעט כל בתי הספר החסידיים שמעוניינים עכשיו לעבור לממ"ח), מקבלים בפועל בין 24% ל-42% מהתקצוב המלא - תקציב שבקושי מאפשר להם להתקיים. כל זה אומר בפועל: שכר נמוך יותר למורות ולמורים ושירותים פחות טובים לתלמידים.
חלק גדול הסעיפים בהסכמים הקואליציוניים עם המפלגות החרדיות עסקו בהגדלת התקצוב של החינוך החרדי בדרכים שונות, אולם התוכניות האלה קרסו מול מאבק עיקש של החברה האזרחית והדרג המקצועי במשרדי הממשלה, שדרשו להגדיל בתמורה לתקצוב את לימודי הליב"ה והפיקוח. במקביל, החשב הכללי באוצר החל לנקוט צעדים נגד רשתות החינוך המפלגתיות בשל אי סדרים ומנהל תקין, ורשת החינוך העצמאי נמצאת בסכנה שתוכרז כחדלת פירעון עקב חובות כבדים ותביעות שהוגשו נגדה על ידי עובדים לשעבר.
כך יצא שדווקא בממשלה שהייתה צפויה להיות הנוחה ביותר למפלגות החרדיות, המערכת נראית בלתי יציבה, זאת בעוד שעשר שנות קיומו של הממ"ח הוכיחו שמשרד החינוך אומנם מקפיד עם מוסדות הממ"ח על לימודי ליב"ה, פדגוגיה ומקצוענות, אך זה לא מפריע להם לחנך לאורח חיים חרדי ולהמשיך להשקיע בלימודי הקודש. לאור כל זאת, קהילות חרדיות חזקות החליטו שהגיע הזמן לנסות את החינוך הממלכתי-חרדי. זה מהלך שובר שוויון וניתן לצפות שבעקבותיו ייפרץ הסכר ונראה יותר ויותר מוסדות חרדיים שעוברים לממ"ח.
למעבר המתוכנן תהיה השפעה דרמטית על נפח החינוך הממלכתי חרדי מתוך כלל החינוך החרדי. בשנת הלימודים הנוכחית לומדים בממ"ח 4.5% מכלל תלמידי החינוך החרדי בגילי 3 עד כיתה ח'. ההצטרפות של בתי הספר המדוברים תקפיץ את השיעור המדובר ל-7.3%. קצב צמיחה הגדול פי שישה מקצב הצמיחה הקבוע של הממ"ח.
ש"ס ויהדות התורה בהיסטריה, ויעשו הכל כדי לטרפד את המהלך, אבל בכל מקרה ההתפתחות הזו מוכיחה שהממ"ח הוא פתרון גם לחרדים מהזרם המרכזי ואף מהאזורים השמרניים יותר, כפי שאנשי הממ"ח במחוז החרדי, החוקרים ואנשי השטח בחברה האזרחית טוענים כל השנים. לכן, משרד החינוך והאוצר צריכים להתעקש על הכניסה לממ"ח, בלי הצעות חלופיות של קיצורי דרך ופתרונות חלקיים. מה שלא היה מוצע לעולם לילדים שאינם חרדים - לא יכול להיות הפתרון לילדים חרדים.
במקביל, המדינה צריכה להגביר את הפיקוח והאכיפה על מוסדות החינוך החרדיים בבעלות פרטית. אם בתי הספר החרדים יצטרכו לעמוד במה שהם מחויבים לו, ההתנהלות הקיימת תהיה פחות רווחית הן לבתי הספר והן לבעלי העמותות, מה שידחוף אותם למעבר לממ"ח.
והכי חשוב ודחוף – נבחרי הציבור צריכים להסדיר בחקיקה ובתקנות את הזכות של ילדים חרדים לחינוך חרדי-ממלכתי, כך שראשי הרשויות יהיו מחויבים לאפשר באופן מידי כל מעבר בית ספר מבעלות פרטית לממ"ח. זו דרך המלך להבטיח את עתידם של מאות אלפי הילדים החרדים ואת עתידה של החברה הישראלית כולה.