התפיסה הרווחת היא שלפינות חי והפעלות באמצעות בעלי חיים יש ערך בלימוד אהבה וכבוד כלפי בעלי חיים, אך המציאות בפועל הפוכה: ההפעלות וחוגי החיות במוסדות החינוך גורמים סבל לבעלי החיים, וכוללים ניצול והחפצה שלהם, ובפינות החי בבתי הספר היסודיים לא ניתנים להם התנאים המינימליים לטיפול.
מופעים עם בעלי חיים אמורים להיעשות לאחר קבלת היתר ממשרד החקלאות, אך מופעים הכוללים חיות בר צריכים לפעול תחת היתרים של רשות הטבע והגנים. עם זאת, המפעילים לא תמיד פועלים על פי תנאי ההיתרים. נוסף לכך, אף שחל איסור לערוך פעילויות חד פעמיות עם בעלי חיים במוסדות חינוך משום שהפעילויות הכוללות בעלי חיים אמורות להיות מתמשכות ובעלות אופי חינוכי, פעילויות חד פעמיות רבות ממשיכות להיות חלק מהיצע הפעילויות של משרד החינוך.
"קיבלנו דיווח מהורים בזמן אמת על פעילות עם בעלי חיים שהתקיימה בקייטנת חנוכה באחד מבתי הספר במרכז שמחפיצה בעלי חיים ומנצלת אותן. למשרד החינוך יש מאגר של תוכניות שמותר להביא לבתי ספר, ובאופן מוזר ולמרות שזה מנוגד לחוזר מנכ"ל משרד החינוך בנושא בעלי חיים, פעילות זו שולבה כחלק מהקייטנה. זו פעילות שמוצגת למשרד החינוך כתוכנית חינוכית, שבה הילדים נחשפים לבעלי חיים ולומדים עליהם, אך בפועל כאמור אין זה כך", אומר עו"ד ארז וול, יועץ משפטי של "תנו לחיות לחיות".
תעשייה שרואה בבעלי חיים אמצעי להשאת רווחים
לדברי עו"ד וול, חלק מהפעילויות הכוללות בעלי חיים מועברות על ידי מפעילים שלא עברו הכשרה מותאמת, שמטלטלים את בעלי חיים, בעוד בחוזר מנכ"ל מצוין בפירוש איסור על ניוד בעלי חיים לצורך פעילויות במוסדות חינוך משום שעצם הניוד גורם להם סבל, למעט ניוד כלבים ובלבד שקיים היתר מיוחד ממשרד החקלאות. "אנחנו יודעים שמפעילים עושים הפעלות בבתי ספר מבלי שהם יכולים לשמור על בעלי החיים מהילדים. כשאתה מביא חיית בר או חמוס לבית ספר כדי שילדים יוכלו ללטף אותם, זה אקט אנטי חינוכי, כי הוא לא מלמד כבוד וחמלה כלפי בעלי חיים אלא ניצול והחפצה שלהם, וכן בדרך לבית הספר הם ממתינים בכלוב. אם ניקח לדוגמה ארנבון שנמצא כל היום בבית ספר - אם אין לו מקום להתחפר בו הוא נמצא במצוקה, כי הטבע שלו הוא להתחפר, והחוק קובע שחייבים לספק לו אמצעי התחפרות, כמו שתוכי לא יכול לטפס או לעופף כשהוא נמצא בכלוב. כל הדוגמאות האלה ועוד רבות הן צער בעלי חיים. זו תוצאה של תעשייה שרואה בבעלי חיים אמצעי להשאת רווחים, ובתעשייה הזו יש תמותה גבוהה של בעלי חיים".
עו"ד וול מספר כי לאורך השנים קיבלו לא מעט פניות מהורים לגבי פעילויות כאלה ואחרות במוסדות החינוך הכוללות בעלי חיים, וזה עדיין קצה הקרחון של מה שקורה בפועל. "אני בטוח שהרבה הורים לא פונים כי הם לא רוצים להסתכסך עם המוסד שבו הילדים שלהם לומדים. לא פעם הם מבקשים שלא נשתמש בחומרים שהעבירו לנו או שלא נפנה לבית ספר כי באופן טבעי הם חוששים מהתנכלות. הטענות של משרד החינוך שיש לפעילויות עם בעלי חיים ערך חינוכי חסרות בסיס, אין אינדיקציה שיש ערך חינוכי לחוגי חיות. החמלה מתפתחת רק כשיש חיה שגדלה בבית".
"כשאתה מביא חיית בר או חמוס לבית ספר כדי שילדים יוכלו ללטף אותם, זה אקט אנטי חינוכי, כי הוא לא מלמד כבוד וחמלה כלפי בעלי חיים אלא ניצול והחפצה שלהם"
עו"ד ארז וול, "תנו לחיות לחיות"
המאבק בגרימת צער לבעלי חיים בעקבות פעילויות במוסדות החינוך הוא מאבק ותיק. חוזר המנכ"ל בנושא קובע כי אין להפעיל תוכניות שבהן מגיעים מפעילים עם בעלי חיים אל תוך המוסד החינוכי משום ש"הובלת בעליי חיים לפעילות מחוץ למקום גידולם הרגיל גורמת להם סבל רב, והובלה של עופות וזוחלים אף כרוכה בסכנה לבריאותם", וגם קובע תנאים נוקשים להפעלת פינות חי ("מרחבים זואולוגיים") במוסדות החינוך. אך בפועל – חוגי החיות במוסדות החינוך משגשגים, ופינות חי פועלות כמעט ללא פיקוח או ידע מקצועי. לרכז פינות החי אין יכולת לפקח ולתת ליווי מקצועי למאות הרבות של פינות החי, ולמוסדות החינוך אין תקנים ומשאבים לתחזק מקומות אלה באופן ראוי.
משרד החינוך ער לקשיים הללו, דיונים בנושא התקיימו בעבר בוועדת המשנה לצער בעלי חיים בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ולאחרונה גם בוועדה המייעצת לתחום צער בעלי חיים במשרד החקלאות, וגם בהם נחשפו מחדלים קשים והיעדר פיקוח והיכרות עם הנושא מצד הגורמים השונים האמונים עליו.
הוועדה המייעצת לתחום בעלי חיים במשרד החקלאות – הכוללת נציגי משרדי ממשלה, ארגונים למען בעלי חיים ווטרינרים – המליצה, לאחר הישיבות בנושא, ובהתאם לעמדת מפמ"ר חקלאות במשרד החינוך שהוצגה בדיונים, על איסור ניודם של בעלי חיים (למעט כלבים, במקרים ובמגבלות מסוימים), ועל הפסקת הקמת מרחבים זואולוגיים מחוץ למסגרות החינוך החקלאי, החינוך הסביבתי והחינוך המיוחד.
במכתב שנשלח לשר החינוך ביולי 2023 על ידי עמותת תנו לחיות לחיות הועלה שוב הנושא, ועלתה הבקשה להפיץ בהקדם את חוזר המנכ"ל המתוקן, ועד לתיקונו לפרסם הוראה זמנית דחופה שתאסור על הקמת מרחבים זואולוגיים חדשים, וכן תאסור על קיום חוגי חיות במוסדות החינוך.
לטענת עו"ד וול, לא נתקבלה כל תגובה לבקשה זו ולמכתבים נוספים שנשלחו, למעט תשובה בודדת בעבר שבה נאמר לארגון שמשרד החינוך לא מתכוון לפעול בהתאם להמלצות הוועדה המייעצת.
הכוונה טובה – על חשבון החלשים
"אנחנו לרוב חושבים על הצד האנושי – מה הוא יכול להרוויח, גם עכשיו בזמן מלחמה, כשחשבו איך יהיה נכון לאוורר ולהרגיע ילדים מפונים מהעוטף ומהצפון שנמצאים בבתי המלון, והחלו יוזמות של אנשים שמגיעים עם בעלי חיים בכלובים - אפרוחים וזוחלים מכל המינים או כלבים, ממש כמו פינות חי ניידות, כי בעלי חיים נתפסים כמשאב שעושה טוב לילדים. אבל כשעשרות ילדים באים ללטף את החיות, זה מלחיץ אותן", אומרת גל חכים אשר, פסיכולוגית חינוכית מומחית, ראש התוכנית לטיפול רגשי בנוכחות בעלי חיים, המכללה האקדמית אורנים, ומנהלת שותפה במכון "אדם וחיה".
"בפינת חי או פינת ליטוף הילד רוצה ללטף אז הוא לוקח את החיה שעושה לו נעים וטוב, הוא לא נדרש למאמץ טבעי שצריך להיות במערכת יחסים תקינה - לבדוק אם הצד השני רוצה או לא, האם הוא מפחד. המחיר שהחיה משלמת סמוי מהעין"
פסיכולוגית גל חכים אשר, מכון "אדם וחיה"
כ-500 פינות חי פזורות בבתי ספר יסודיים בכל רחבי הארץ, בהם בתי ספר לחינוך מיוחד, ברובם אלה חדרים פשוטים עם חיות בכלובים קטנים. במרבית המקרים הדמות האחראית על פינת החי היא המורה למדעים משום שהתקנים מוגבלים. בחופשות מפזרים את בעלי החיים בין הבתים, ומי מהם ששורד חוזר לבית הספר. "פינות חי במסגרות חינוכיות הוקמו בכוונה טובה – לייצר עבור ילדים הפוגה מלחצי החיים, הצרה היא שזה בא על חשבון מישהו חלש יותר. בפינת חי או בפינת ליטוף הילד רוצה ללטף אז הוא לוקח את החיה שעושה לו נעים וטוב, הוא לא נדרש למאמץ טבעי שצריך להיות במערכת יחסים תקינה - לבדוק אם הצד השני רוצה או לא, האם הוא מפחד. לגבי שומרי הסף של החיות - כל עוד לא רואים התעללות בחיה, אם לא מכים אותה או זורקים אותה, אז הכול בסדר. אבל המחיר שהיא משלמת סמוי מהעין. הילד חושב שהארנבון מתמסר לו אבל בינתיים מנגנון ההגנה של הארנבון הוא לקפוא במקום כשהוא בלחץ. אין שום דבר חינוכי בללטף חיה כלואה שאין לה לאן ללכת, אין כאן למידה של חמלה או ראיית האחר".
המודל השני של פעילויות הכוללות בעלי חיים במוסדות החינוך היא של גופים כגון קרן קרב השולחת מפעילים המניידים בין בתי הספר בעלי חיים ממינים רבים: מכרסמים, עופות, זוחלים. לא פעם מגיעה חיה בודדה המופרדת מהלהקה או מהמשפחה שלה כמו אפרוח ללא האם, והניוד עצמו פוגע בחיה וגורם לצער בעלי חיים. "אני לא חיה בפנטזיה שנשחרר את כולם לטבע", אומרת חכים, "אבל זהו תחום פרוץ. אנשים עובדים כמה חודשים כסייע טיפולי בעזרת בעלי חיים ועושים פעילויות, ברוב המקרים הם לא אנשי חינוך מעמיקים, כלל לא מבינים תקשורת של בעלי חיים, הרבה מהם לא עובדים עם בעלי החיים האישיים שלהם ולא מכירים לעומק את החיות. אין בתחום הזה הכשרה מקצועית וגם לא סטנדרטים".
חוות הצלה ותוכניות מקוונות על תקשורת נכונה עם בעלי חיים
קיימות לא מעט דרכים נכונות לשילוב בעלי חיים במערכת החינוך, דרכים שיכולות לעצב ולתרום רבות להתפתחות הילד, בהיבטים שונים: יכולת קבלת האחר והשונה, אמפתיה ועוד, וניתן לקיים את התנאי שהפעילויות יהיו חינוכיות ולא יפגעו כלל בבעלי החיים.
מודל אחד הוא תוכנית מקוונת שפותחה עם מט"ח שמעבירים מורים ובה ילדים לומדים באמצעות סרטונים ומשחקים על תקשורת נכונה עם בעלי חיים. מודל נוסף הוא חוות הצלה בחוות חינוכיות. כיום פרושות 57 חוות חינוכיות ברחבי הארץ, מסבירה חכים, שאליהן מגיעים מדי שבוע ילדים מבתי ספר שונים לפעילות חינוכית. אחת מהן היא תוכנית הדגל בחווה החינוכית של עיריית רמת גן. "מנהלת אגף החינוך בעירייה הבינה שפינת חי זה מודל לקוי והרימה את הכפפה. הקימו שם חוות הצלה חינוכית בשם 'טבע הקשר', שבה הילדים פוגשים פעמיים בשבוע חיות נכות המטופלות בשטח של 15 דונם. אם בעבר הילדים באו לפינת חי וזרקו חסה, עכשיו הם שומעים את הסיפורים של החיות וזוכים ללטף ולגעת באופן שמתאים לשני הצדדים. לחיה יש מספיק לאן ללכת ואם היא רוצה היא באה לילדים, אין כאן כפייה או ניצול של החיה החלשה. מודל כזה פועל גם בדרום הארץ בניצנה, בקרב אוכלוסייה בדואית שלא רואה חמלה כלפי חיות באופן טבעי אבל נעשית שם מהפכה. הייתי רוצה שיעצרו את פינות החי ובמקום זה נוביל חוות הצלה חינוכיות בתוך חוות חקלאיות, זה לא יהיה בתוך בית ספר יסודי אבל ילדים יוכלו לפגוש את החיות באופן עקבי, צריך לשנות כאן את התפיסה".