שנה מאז ה-7.10, ולא מעט ילדות וילדים נחשפו לאירועים טרגיים וקשים. חלקם חוו אובדנים, יש מי שנחטפו, וחלק גדול מהם נתקלו בסיטואציות קשות שהשפעתן ממשיכה להדהד על רקע קולות המלחמה שלא פוסקים. אותם ילדים וילדות זכאים לליווי וטיפול מרשויות הרווחה, ובצדק. עם זאת, ממחקר של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל על תפקוד מערכת הרווחה בזמן המלחמה עולה כי כמחצית מהילדים היתומים והילדים שחזרו מהשבי נטשו את הטיפול הפסיכולוגי, וזאת אף שקשריהם עם החברה, הקהילה והמשפחה לא השתקמו. עוד קובע המחקר כי מערכת הרווחה לא הייתה ערוכה להתמודד עם האתגרים המורכבים שיצרה המלחמה ועם היקף הצרכים של הנפגעים, משום שבמשך שנים היא סבלה מתת תקצוב וממחסור ניכר במטפלים מיומנים.

על פי המחקר, הסיבות לעזיבת הטיפולים הן מגוונות. לעתים הן הייתה קשורה באי התאמה בין המטפל למטופל או ששיטת הטיפול לא הייתה מותאמת למטופל, לפעמים הציפייה לשינוי מהיר ודרמטי לא התממשה, ובמקרים אחרים לא היה מספיק חיבור בין מה שקורה בחדר הטיפולים לבין ההתרחשויות היום יומיות בסביבת הילד או הילדה המטופלים. טיפול הוא שלב חשוב בשיקום ובצמיחה לקראת ההסתגלות מחדש לשגרה החדשה.

עם זאת, חשוב לציין שהמפגשים בחדר הטיפולים לא מספיקים כיוון שהם רק חלק מתהליך שיקום מורכב וארוך. יש צורך במעטפת יום יומית מערכתית רחבה, אם על ידי משפחה עוטפת, חברים וחברות, ואם על ידי הסביבה החינוכית והקהילתית. זה אומר שכובד המשקל עובר גם למגרש שמחוץ לחדר הטיפולים. הדבר נכון גם במקביל להימשכותו של טיפול, ועוד יותר כאשר הטיפולים נפסקים.

אז כיצד נייצר סביבה תומכת לילדים וילדות שעברו והיו עדים לזוועות שקשה לתאר? לעתים נדמה לנו, בטעות, שאולי עדיף שניתן להם מרחב, שנתרחק מעט ולאט לאט הם כבר ישובו אלינו ולעצמם. אולם ילדים שחוו אירוע קשה וטראומתי זקוקים לכמה אלמנטים שבהם נוכל לסייע להם ביום יום, ולכולנו - משפחות, חברים, קהילות, אנשי חינוך וטיפול - תפקיד פעיל ומשמעותי בתהליך השיקום של ילדים אלו. אז איך נעשה את זה?

חוויית שייכות למשפחה, חברים וקהילה: חשוב לייצר מפגשים ופעילויות שמחזקות את תחושת השייכות. זה אומר לא לנתק אותם ממשפחתם, להשתדל לחבר אותם אקטיבית לחבריהם ולקהילתם בפעילויות שגרה, הנאה ובילוי.

חוויה של השבת השליטה לחייהם: ילדים אלו עברו אובדן שליטה, ועכשיו חשוב יהיה לתת לשליטה לשוב לחייהם. אפשר לייצר זאת על ידי אפשרויות בחירה וקבלת החלטות, אם זה לגבי בחירות לימודיות, חברתיות ואישיות. אפשר למשל להיוועץ בהם אם ירצו לשתף בקבוצת החברים את מה שעברו, במסגרת חינוכית או לא פורמלית.

סיוע בהבניית צמיחה בעקבות הטראומה: היום ידוע ממחקרים שיש אנשים וילדים שחווים צמיחה בעקבות טראומה. אנשים אלו מוצאים משמעות מחודשת בחייהם, מפתחים מערכות יחסים חדשות ובונים לעצמם מערכת ערכים מחדש. האופציה של התפתחות לאפיקים חדשים והצלחה ואושר מהם היא אופציה חשובה, שאפשר לסייע להיבנות ממנה ולתמוך בה. אנחנו רואים ילדים ששבו מהשבי והגיעו לעולם האומנות, המוסיקה ואף הדוגמנות. אין חובה למקד אותם בתחומים הללו כמובן, אך כן מומלץ לסייע להם בהכוונה ובהנגשה לתחביבים שעשויים להפיג, גם אם במעט, את הטראומה.

חשוב לזכור, העובדה שילד או ילדה שעברו חוויה קשה וטראומטית לא אומר שלינארית הם ייכנסו למצב של פוסט טראומה. עם משאבי התמודדות טובים שאנחנו כסביבה תומכת נציע, נאפשר ונטפח, ייתכן שהם יתפתחו ויצליחו לצמוח מתוך הטראומה.

 

הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית מומחית לליווי משפחות במצבי לחץ ואתגר, הפקולטה לפסיכולוגיה באקדמית אחוה