"הם נולדו בישראל, אז למה הם נחשבים לשונים?"

"הם נולדו בישראל והם שואלים מה שונה בהם לעומת ילדים עם אזרחות ישראלית? הדימוי העצמי שלהם נמוך כי קשה להם לקרוא ולכתוב בעברית, והם חושבים שהם נחשבים פחות חכמים מילדים לבנים. למרות שיש בשכונה ילדים עם אזרחות ישראלית, הם לא מצליחים ליצור איתם קשר, והקשרים החברתיים שלהם מוגבלים לקהילת חסרי האזרחות", מספרת לטמסקל, אם לשלושה, בני 7, 8 ו-11 מתל אביב .

מאות מבקשי מקלט הגישו היום (שלישי) עתירה לבית המשפט המחוזי נגד ההפרדה שמבצעת עיריית תל אביב בין ילדי זרים לבין ילדי ישראלים בבתי הספר בעיר. בתל אביב כיום יש כ-60 גנים, 4 בתי ספר יסודיים ועוד מוסדות חינוך מיוחד בהם יש רק מבקשי מקלט. למעלה מ- 90 אחוזים ממבקשי המקלט נמצאים בהפרדה. העתירה מבקשת לבטל את ההפרדה ולקבוע מדיניות רישום בה ילדי מבקשי מקלט ישולבו במוסדות חינוך בכל רחבי העיר. שלא תהיה הפרדה ומבקשי מקלט ילמדו ביחד עם ילדים ישראלים.

"הילדים שלי שובצו תמיד במסגרות חינוך נפרדות. זה מקשה עליהם מאוד מבחינה לימודית, חברתית ורגשית", אומרת לטמסקל. "הילדים שלי שואלים אותי כל הזמן למה הם מופרדים משאר הילדים במדינה. מאוד כואב לי הלב לראות את ההשפעה של ההפרדה על הילדים שלי. הם מדברים על כך שנולדו בישראל, ושאינם מבינים את פשר ההפרדה בינם לבין ילדים לבנים, ילדים שיש להם אזרחות . לפני כמה זמן הגיעו אנשים לכניסה לבית הספר שילדיי לומדים בוף וריססו שם גז פלפל. אני חושבת שההפרדה ממש מסכנת את הילדים שלנו, והופכת אותם למטרה קלה לתקיפה על רקע גזעני."

גם לילה, אם לבן שמונה וחצי, מכירה מקרוב את הגזענות הזו. "בני הבכור, לומד בכתה ג' בבית-ספר. הוא עסוק במשמעויות של הפרדתו מילדים בעלי אזרחות, תוהה לגבי הזהות שלו והחיים שלו במדינה. הוא מבין שלמרות שהוא נולד וגדל פה כמו כל ילד ישראלי, הוא לא רצוי פה ולא שייך, ואני רואה שזה מטריד אותו. כשאנחנו הולכים ברחוב לפעמים הוא מצביע על משהו ושואל אותי אם זה "רק לישראלים" ואם לו אסור בגלל שהמשפחה שלו מאפריקה".

נסמכים על עתירה שהוגשה בשנות ה-50

לאחר מספר הליכים בערים אחרות כמו למשל נתניה, אילת, ופתח תקווה, בהם הכריע בית המשפט כי קיים איסור על מוסדות חינוך נפרדים למבקשי מקלט, ואחר פניות מרובות לעיריית אביב, 325 ילדי מבקשי מקלט עתרו היום (שלישי) לבית המשפט המחוזי נגד מדיניות ההפרדה במערכת החינוך העירונית בתל אביב-יפו.

את העתירה המנהלית הגישו עו"ד טל חסין מהאגודה לזכויות האזרח ועו"ד הרן רייכמן מהקליניקה למשפט ומדיניות חינוך בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה בשם הילדים, ובשם הארגונים א.ס.ף, האגודה לזכויות האזרח, ספריית גן לוינסקי, חברי מועצת העיר וביניהם הגב' שולה קשת וקרוב ל-100 תושבי תל אביב ילידי ישראל כנגד עיריית תל אביב ומשרד החינוך בכדי לקיים מדיניות אינטגרציה בעיר.

בישראל חיים היום כ-30,227 מבקשי מקלט ממדינות אפריקה, רובם מאריתריאה ומסודן השוהים בישראל כמעט 15 שנים תחת מדיניות ממשלתית של הגנה קבוצתית. כ-10,000 מהם מתגוררים בתל אביב-יפו, רובם המוחלט בשכונות דרום תל אביב. מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודן חיים בישראל כדין, אוחזים ברישיונות ישיבה, והם אינם בני הרחקה. רובם המכריע של הילדים אשר בהם עוסקת עתירה נולדו בישראל.

העתירה נתמכת במחאה שהתרחשה מעבר לים, בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת, אז יצאו לרחובות מפגינים אפרו-אמריקנים ומפגינים לבנים, ומחו על מדיניות ההפרדה בין תלמידים שחורים ללבנים שהתקיימה אז במערכת החינוך בארצות הברית.

שנים ספורות לאחר מכן, בשנת 1954, קבע בית המשפט העליון האמריקאי, בפסק הדין המכונן Brown V. Board of Education of Topeka, כי הפרדה בחינוך על רקע גזעי אינה חוקתית, ועיגן את העיקרון כי נפרד אינו שווה.

כמעט שבעים שנה חלפו, ובעיר תל אביב-יפו פועלים בתי ספר וגני ילדים נפרדים לילדי מבקשי מקלט, רובם המכריע יוצאי מדינות אפריקה. בעתירה זו מתבקש בית המשפט לשוב ולעגן את עקרונות פסק הדין האמור: עצם ההפרדה בחינוך היא מפלה; נפרד אינו שווה גם אם הקבוצות השונות זוכות לתקצוב ולמשאבים דומים.

"הם מבינים רק כוח"

בעתירה מופיע גם תיאורה של ד"ר חגית גור זיו אשר סטודנטיות שלה ליוו גנים נפרדים. "מתצפיות שביצעו סטודנטיות שלי, ומביקורים שלי בגני ילדים ייעודיים רק לילדי הקהילה הזרה עולה, כי גזענות גלויה וסמויה של חלק מהצוות החינוכי כלפי ילדים מבקשי מקלט והוריהם. חלק גדול מן הגננות מייחסות את שפתם הדלה ואת הישגיהם הנמוכים לפוטנציאל של הילדים, לא לסביבה שבה גדלו. בהתאם, הציפיות שלהן מן הילדים נמוכות, החומר המוגש להם מצומצם, והשפה שמדברים איתם דלה. הסטודנטיות נוכחו אף שמופעלים כלפיהם אמצעי משמעת קשים וקשוחים, מתוך תפיסות שגויות כי "הם מבינים רק כוח", כך אמרה לי אחת הגננות. גננת אחרת אמרה "זה מהבית, הם כאלה". סטודנטיות נוספות טענו כי: "חלק מאנשי הצוות מגיעים עם סטריאוטיפים כלפי הילדים. הילדים מסומנים כילדים "משתוללים", אלימים וכו'. תיוג זה קיים על אף שפעמים רבות המשמעת עימה מגיעים ילדי מבקש המקלט מהבית, והכבוד שלהם למבוגרים גדולים יותר מאלה של ילדים ישראלים. ההסתכלות המכלילה מובילה לכך שבעיות משמעת של 2-3 ילדים, המקובלות כמעט בכל גן, מובילות לסימון של כלל הקבוצה, אישוש הסטריאוטיפים והתנהגות בהתאם. הדבר מוביל לכך כי נשות צוות מרשות לעצמן לעיתים התנהגויות שלא היו מרשות לעצמן בגנים עם ילדים ישראלים - צעקות למשל. זהו גורם משמעתי פוגעני, התנהגות בוטה ואף אלימה כנגד ילדי מבקשי מקלט הנובעת מהעדרם של הורים "חזקים" ישראלים, המודעים ומסוגלים לעמוד על זכויות ילדיהם."

בעתירה ניתן לראות כי ילדי מבקשי מקלט אשר למדו בשילוב מגיעים למקומות מדהימים. למשל באריק אשר הגיע בגפו לארץ בגיל 13 מסודאן, למד בפנימייה אינטגרטיבית עד כיתה י׳, עבר ללמוד בגימנסיה הרצליה ולומד כיום לתואר שני באוניברסיטת חיפה בחוג לדיפלומטיה.

"לצד תלמידים מהמגזר הכללי למדתי עברית בצורה טובה. דבר זה התאפשר בעיקר הודות לחבריי ללימודים, ולאינטראקציה היום יומית בינינו" הוא מספר. "ברגע שאתה שוהה לצד אדם שיודע עברית כשפת אם, גם אם בהתחלה אתה לא מדבר - אתה קולט המון. הילדים הישראלים הביעו בנו עניין וביקשו להכיר וללמוד איתנו. היינו משחקים כדורגל והולכים לחוגים ביחד, וכך במהלך תקופה קצרה רמת העברית ששלי השתנתה ללא היכר. גם בשאר מקצועות הלימוד השהייה ליד ישראלים הרימה את רמת הלימודים שלנו. כאשר הגעתי לבית הספר, מקצועות כמו כימיה, מתמטיקה ופיזיקה היו זרים לי לחלוטין. ביקשתי מחבריי הישראלים ללימודים שיסייעו לי בהבנת החומר והם ששו לעשות זאת. הדבר היווה גורם מרכזי בפיתוח כישורי הלמידה שלי והבנת החומר במלואו".

תגובת הארגונים ספריית גן לוינסקי וא.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל:

"ילדי מבקשי המקלט נולדו בישראל והולכים לחיות פה כל חייהם. מערכת החינוך פתחה את דלתה בפניהם ואסור שהדלת הזו תוביל לכיתות מופרדות, אפליה בחינוך והדרה. רק שילוב והכלה מלאים של ילדי מבקשי המקלט במוסדות החינוך שבהם לומדים ילדי אזרחים ישראלים יצמצמו את הפערים ויאירו את עתידם של הילדים החיים בקרבנו. עיריית תל אביב-יפו היא עירייה חזקה שיכולה וצריכה למצוא דרך לשלב את הילדים כך שמערכת החינוך העירונית כולה, ולא רק האיזורים המוחלשים ביותר בעיר, תישא באחריות לאתגר הזה."

תגובת עורכי הדין רייכמן וחסין:

"כל סטודנט למשפטים שנה א' לומד את העיקרון המוטמע בפרשת בראון – לא ניתן להפריד אוכלוסיות על רקע מוצא, מעמד או צבע. עצוב ומדהים לראות כי כלל בסיסי זה אינו מופנם על ידי עיריית תל אביב ומשרד החינוך. גביית התצהירים והשיחות עם העותרים מבקשי המקלט העלו שוב ואת ההשפלה הכרוכה במדיניות הפרדה זו , השפלה אותה חשים ילדים כבר בגיל הגן. אנו תקווה כי הרשויות יתעשתו במהרה ואם לא בית המשפט ינחה אותם לפעול באופן המכבד חברה דמוקרטית"

תגובת עיריית תל אביב-יפו:

טרם התקבלה בעירייה עתירה מנהלית בעניין זה. לכשתתקבל, היא תיבחן והעירייה תגיב לה בבית המשפט כנדרש. מכל מקום, העירייה דוחה כל טענה להפרדה, לכאורה, בשים לב לכך ששיבוץ כלל ילדי העיר מבוצע על פי אזורי הרישום וזאת בהתאם לדין החל והקובע ולהנחיות משרד החינוך.

תגובת משרד החינוך:

העתירה טרם התקבלה במשרד. לכשתתקבל - המשרד ימסור את תגובתו בבית המשפט, כמקובל.