בכל בוקר מסיעה מיכל חיון אסרף מלהבים את ילדיה עומר (7) ואורי (10) לבית הספר, ובדרך הם מאזינים לתוכנית של מאיה וקותי בכאן גימל. אלא שהיום, דברים שנאמרו על ידי קותי במהלך התוכנית פגעו בה ובבנה. לדבריה, במהלך הנסיעה נתן קותי כדוגמה את הילדים האלרגיים, והתלונן על כך שאינו יכול לשלוח את בתו לגן עם טוסט בגלל ילד אלרגי לגבינה. הוא הציע שהגננת תשמור על הילד האלרגי בצד או שפשוט יקצו בכל עיר שני בתי ספר שבהם ירכזו את הילדים האלרגיים.
"מדבריו של קותי, הבן שלי הבין שהוא מעיק על אחרים ומהווה נטל על החברה", מספרת מיכל. "התחלתי להנמיך את הווליום שלא ישמע את הכול, אבל גם רציתי לשמוע לאן השיחה הולכת. ציפיתי שמישהו יעצור אותו, ייקח לו את המיקרופון ויגיד לו שהוא מגזים. אנחנו פוגשים בכל מקום את ההורים האלה, שיותר חשוב להם שהילדה שלהם תאכל טוסט או במבה מאשר שהילדים שלנו יחיו. הוא מדבר כל יום בתוכנית על פרשת השבוע, אבל איפה 'ואהבת לרעך כמוך'?"
מיכל מסבירה כי עומר סובל מאלרגיה מסכנת חיים לחלב ולשומשום. עד כה היו להם כמה אירועים דרמטיים שהצריכו אשפוז בבית חולים, ובשל האלרגיה עליו להצטייד במזרק אפיפן בכל מקום ובכל רגע נתון. "קותי קלקל את כל מה שאנחנו מנסים לתווך לו כל השנים, ואת החוסן המנטלי שאנחנו מנסים לבנות לו. הבן שלי יודע שהוא שונה, שהוא צריך לשמור על עצמו ושכמה מסוכן לו 'כיף' מחבר, ושללונה פארק או לפארק שעשועים הוא יכול להגיע רק עם כפפות. הוא אמור להיות בטיפול חשיפה, וכל הזמן התנגד לזה כי הוא מפחד. אחרי ששמע את דבריו של קותי הוא אמר לי: 'אימא, אז אולי נעשה את הטיפולים?'. האבסורד הוא שדווקא הילדים הם עם חמלה גדולה ורוצים לשמור על החבר שלהם ולא לסכן אותו, אז למה להשחית אותם? הורה כזה כמו קותי מחריב כיתה שלמה".
כאם לילד עם אלרגיה מסכנת חיים, מיכל מספרת על חיי יומיום מורכבים: "אני לא יוצאת מהיישוב עד שהילד לא מסיים את ארוחת הבוקר בבית הספר כדי להיות קרובה לאמבולנס במקרה שנצטרך, ושלא יצטרך לנסוע עם אנשים זרים. בבית הספר ההורים מאוד מכבדים, אבל עברנו שנים קשות. כשהיה בגן פרטי נאלצנו להוציא אותו והוא נשאר בבית עד גיל שלוש כי לא ידעו איך להתמודד איתו".
הקושי של הורים לילדים אלרגיים הוא לא רק מול המערכת אלא בעיקר מול הורי ילדי הגן או בית הספר. "בגן עירייה ובבית הספר יש סייעת והירתמות של הסביבה, אבל אנחנו תמיד צריכים להיות בוועדים ולהיות אחראים על נושא האוכל בכל אירוע. אתה לא רוצה שהילד שלך ירגיש נטל כי אתה בעצמך מרגיש ככה. אתה נחנק כשאתה מבקש עזרה ומתחנן לאנשים זרים שיקפידו על האוכל כדי לא לסכן את הילד שלך. אנחנו עושים הכול כדי להעלות למודעות, אבל בעקבות האמירה הזו של קותי יכול לבוא אליי הורה ולהגיד לי שהילד שלי יאכל בצד. אני לא נלחמת על מותרות, אלה החיים של הילד שלי".
לאחר שהנסיעה הסתיימה החליטה מיכל להעלות פוסט בעמוד של כאן. "זה הרתיח אותי, רציתי שמישהו יכריח אותו להתנצל. הוא מדבר איתי על טוסט ועל זה שהוא רוצה שיפרידו אותם מהחברה? מדובר כאן בנפש ובחיים של הילדים שלנו. הילד שלי יודע שבמבה אוכלים בבית כי ילדה מהשכבה עם אלרגיה לבוטנים, אז למה איש מבוגר לא מבין את זה? במחי יד הוא הורס חוסן של ילד שגם ככה קשה לו, שחווה תסכולים כל יום כשהוא רואה ילדים אחרים שאוכלים את מה שאסור לו ויודע שעליו להיזהר כל הזמן".