בטור הזה אנסה לשנות את הפרשנות שלכם ולשכנע אתכם שהבכי של הילדים שלכם הוא מתנה מהטבע. לעומת זאת, למניעה של בכי יש השלכות מזיקות בטווח הקצר ובטווח הארוך. אם הבריאות של הילדים שלכם חשובה לכם - זה הקיו שלכם להמשיך לקרוא.
הטבע נתן לנו יכולת לבכות כדי שנשתמש בה
חשבתם פעם למה הטבע נתן לנו את היכולת לבכות? בכי זו יכולת שאנחנו מקבלים מרגע הלידה שלנו. כשתינוק יוצא לעולם, כולם מחכים לשמוע את צליל הבכי שלו כדי לדעת שהכול תקין. אבל היכולת הזו לא נעלמת גם כשאנחנו כבר יודעים לדבר ולא נזקקים לבכי כדרך לתקשורת. בעצם, הבכי מלווה אותנו מהרגע הראשון שלנו ועד סוף חיינו.
שאלתם את עצמכם למה יש לנו צורך לבכות גם כשאנחנו כבר יכולים לדבר ולהביע את עצמנו במילים? הרי הטבע חכם, הוא נותן לנו יכולות כדי שנשתמש בהן כי הן הכרחיות להישרדות שלנו. מחקרים שנעשו על היתרונות הבריאותיים של בכי מראים שבכי מאפשר לנו לשחרר מתח וכאב נפשי. כשאנחנו לא משחררים את המתח והכאב אלא שומרים אותם בפנים, אנחנו פוגעים בבריאות שלנו. ההדחקה, הכליאה של הרגשות בפנים, מובילה לפגיעה במערכת החיסונית שלנו, בבריאות של הלב ובבריאות הנפשית, כולל מתח מוגבר, חרדות ודיכאון. זה אומר שלבכות זה בריא, זו הדרך התקינה של הגוף לשחרר רגשות, לשחרר לחץ ולפרוק במטרה להחזיר את הגוף לאיזון. אז למה קשה לנו עם הבכי של הילדים שלנו?
מנסים להפסיק את הבכי של הילדים שלנו בכל מחיר
קשה לנו לראות, ולשמוע, את הילדים שלנו בוכים. הבכי שלהם הוא טריגר עבור רובנו כי הוא מפעיל אצלנו רגש קדום שהמסר שלו הוא שהילד שלנו נמצא במצוקה. בגלל שזה כואב לנו בלב (ובאוזניים), אנחנו מנסים להפסיק את הבכי בכול הדרכים הלא נכונות. כנראה כי ככה ההורים שלנו הגיבו גם לבכי שלנו.
אנחנו מפרשים בכי ככאב ואנחנו פשוט לא יודעים מה לעשות כדי להקל על הכאב. ואתם יודעים בעצמכם איך מתנהג מישהו שמרגיש חוסר אונים ותסכול: הוא מתעצבן. הכעס והעצבים נובעים מכך שאנחנו מרגישים שאנחנו לא יכול לעזור לילד/ה שלנו. זה קשה לנו מנשוא ולכן ננסה לגרום לה להפסיק בדרכים שאנחנו מכירים: ננסה להציע פתרונות וניתן עצות רציונליות. וכשזה לא יעבוד ונרגיש מתוסכלים, נעבור לאיומים, פרסים, הסחות דעת, אולי גם עונש. הכוונה טובה, אבל הדרך, הו הדרך.
50 גוונים של בכי
בכי הוא תגובה טבעית לקשת רחבה של רגשות: תסכול, אכזבה, צער ועצב וגם הקלה, שמחה גדולה והתרגשות. לאחרונה כולנו ראינו סרטונים מרגשים של אבות שחוזרים מהצבא ומפתיעים את הילדים שלהם. במרבית הפעמים, התגובה הראשונה של הילד שפוגש את אבא שלו הייתה בכי.
בעבודה שלי עם אבות (וגם עם אימהות) תמיד עולה האבחנה בין "בכי מוצדק" לבין "בכי לא מוצדק". מוצדק בעיניי מי? בעיני המבוגרים כמובן. בעיניים השיפוטיות שלנו אנחנו מקטלגים סיבות שמצדיקות את הבכי וסיבות שלא. אבל מי אנחנו שנחליט מה מצדיק תגובה כזו או אחרת? הרי מלכתחילה הסיבות שילדים בוכים הן סיבות כמו: נגמר השוקולד, אמרנו שלא רואים יותר מסך, היום יום שני.
בעיניים המבוגרות שלנו, מדובר בסיבות ש"לא מצדיקות שתגיב/י ככה". אבל ככה זה ילדים. אין להם משכנתא, הם לא מוטרדים מהמצב הבטחוני, אין להם בעיות בזוגיות. מה שמעציב ומכעיס אותם זה דברים אחרים ממה שמעציב ומכעיס אותנו, וטוב שכך. מה שחשוב לזכור זה שגם אם הסיבות שונות, הרגשות שהם חווים הם אותם רגשות כמו של כל אחד ואחת מאתנו: תסכול, אכזבה, קנאה, עלבון, כעס, פחד, לחץ. כולנו מכירים את זה שבמצבי לחץ הגוף מתקשה והשרירים מתכווצים. הבכי מאפשר לשחרר את כל המתח, עוזר לווסת את מערכת העצבים ומחזיר את הגוף למצב מאוזן. בדמעות שיוצאות משתחררים הורמונים של לחץ ומתח. את כל הטוב הזה אתם רוצים למנוע מהילדים שלכם?
"הבכי של הבת שלי הוא מניפולציה"
הורים לפעמים מאשימים את הילדים שהם משתמשים בבכי כדי לגרום להורה לשנות את דעתו. הם שיפוטיים כלפי הבכי ואומרים שהוא "מניפולציה", כלומר לא אותנטי. ואם זו הפרשנות של ההורה, קשה לו מאד להיות אמפתי לבכי הזה. תזכרו שילדים הם מאד נבונים ואפקטיביים. אם בעבר הבכי "הפעיל" את ההורה וגרם לו לשנות את דעתו, הילד מבין שזה מה שעובד. כלומר, הבכי של הילד הוא לא הבעיה, אלא חוסר היכולת של המבוגר להתמודד עם התסכול של הילד. ברגע שמבינים את זה ומפסיקים לכעוס על הילד הבוכה (או המתבכיין) ובמקום זה נותנים אמפתיה לרגש מבלי לשנות את החלטתנו – הכול משתנה. וחלק מרכזי מזה הוא הקבלה של הבכי.
אז למה הילד שלי בוכה במקום פשוט להסביר לי מה הוא צריך? שואלים אותי ההורים. לא תמיד הוא יכול להסביר באותו הרגע, אני עונה. כשהרגשות מציפים, כלומר כשהחלק האמוציונלי של המוח מופעל, החלק ההגיוני סגור. בתור מבוגרים אנחנו מנסים להבין רציונלית ולתת פתרונות, אבל הילד שמוצף רגשית כרגע פשוט לא מסוגל לזה. לכן, אם תתעלמו מהסיבה ותתמקדו ברגש, יהיה לכם הרבה יותר קל להבין ולקבל (מוזמנים לקרוא איך להתמודד עם רגשות של ילדים – כאן).
פיפי מהעיניים
כשהייתם קטנים ובכיתם, ההורים שלכם אמרו לכם שיש לכם "פיפי מהעיניים"? אם כן, זה כנראה לא היה עם משמעות חיובית אלא דרך של ההורים שלכם או מבוגרים אחרים להפסיק את הבכי שלכם. בואו נשתמש בדימוי הזה במשמעות הנכונה והבריאה שלו: בכי הוא באמת סוג של פיפי מהעיניים במובן הזה שזו הפרשה של הגוף. ולכן, כמו שלא נגיד לילד שלנו להפסיק לעשות פיפי אלא להתאפק, ככה לא נגיד לו להפסיק לבכות. ואם נמשיך עם הדימוי של הפרשות הגוף, גם עצירות היא מצב מאד לא נעים ויש כל מיני שיטות לשחרר את התקיעות. מה שתקוע יהיה חייב לצאת מתישהו, הוא לא ייעלם מעצמו. באותו אופן, רגשות שתקועים בפנים לא הולכים לשום מקום וגם הם יצטרכו לצאת מתישהו, בין אם נרצה או לא.
לסיכום: קמפיין לעידוד הבכי
צליל הבכי בלידה מסמן שהכול בסדר. אבל כנראה שזה המקום האחרון גם שבו בכי הוא סימן חיובי. מכאן ואילך, בכי יקושר אצלנו למשהו לא טוב שחייבים להפסיק בכל דרך. היום אנחנו כבר יודעים את הנזקים שיש להדחקה של רגשות ולכן הגיע הזמן לשבור את שרשרת הדורות שהתייחסה לבכי כאל חולשה ופשוט להתייחס לבכי כמו מה שהוא: ביטוי לרגש. כמו שלא נפסיק את הצחוק של הילדים שלנו, ככה לא נפסיק גם את הבכי. כדי שזה יקרה, נדרש קמפיין לעידוד הבכי. אם יש קופירייטרים שקוראים את הטור הזה עכשיו, הפנייה היא אליכם. רבות מדובר על הבריאות הנפשית שלנו ושל הילדים שלנו ומה יכול לעזור לנו. בואו נתחיל בלאפשר לעצמנו ולילדים את הפעולה הכי טבעית: לבכות.
אז בפעם הבאה שהילד או הילדה שלכם בוכים, תזכירו לעצמכם שהם משתמשים ביכולת המולדת של הגוף לשחרר מתח ולחץ. גם אם הבכי קשה לכם (שזה מובן ואנושי), תזכירו לעצמכם שבכי זה טוב ובריא ומשחרר. ויש לי גם סוד קטן לסיום: במשפחות שבהן הילדים יודעים שאפשר לבכות חופשי, הם בוכים הרבה פחות.
הכותבת הקימה את "המרכז לאבהות משמעותית". המרכז מתמחה בהדרכת אבות והדרכת הורים לילדים צעירים. לפרטים על המרכז – לחצו כאן.