מחקר שנערך לאחרונה בארצות הברית בדק מה קורה כאשר מתחילים את הלימודים בשעה מאוחרת יותר. המחקר מאשש את דעתם של הורים רבים כי ילדים שישנים יותר, מרגישים פחות מותשים במהלך יום הלימודים. מדובר בממצאים שמחזקים את מה שמומחים חושדים זה מכבר - התחלת הלימודים בשעה מוקדמת מדי משפיעה על שנתם של הילדים ועל הערנות שלהם במהלך היום.
לצורך המחקר, שפורסם בכתב העת Sleep, ביקשו החוקרים מכ-28 אלף תלמידים והורים להשלים סקרים אודות זמני התחלת הלימודים והרגלי השינה של הילד בשעות היום. הסקר הראשון הושלם ארבעה חודשים לפני שאחד מבתי הספר בפרבר של דנבר, שינה את שעת תחילת יום הלימודים. הסקר הבא הושלם כחצי שנה לאחר השינוי. בבית הספר התיכון התלמידים התחילו את היום כ-70 דקות מאוחר יותר. בחטיבת הביניים התלמידים עברו ללמוד בין 40 ל-60 דקות מאוחר יותר. בבית הספר היסודי, דווקא הקדימו את שעת ההתחלה ל-60 דקות מוקדם יותר. את הסקר הסופי ערכו כשנה וחצי אחרי ההתחלה, לאור כל השינויים וההתאמות.
התלמידים והוריהם ענו בסקר על שאלות כמו מתי הילדים הולכים לישון? מתי הם התעוררו בימי חול ומתי בסופי שבוע? עד כמה הם ישנו בסופי שבוע? ואיך הם חווים מנוחה במהלך היום? ומה לגבי התוצאות? ילדי בית הספר היסודי לא חוו הבדל גדול בכמות השעות שהם ישנו, לפני ואחרי השינוי. הם אפילו דיווחו כי הם המשיכו ללכת לישון ולהתעורר בערך באותה השעה. תלמידי חטיבת הביניים, לעומת זאת, התעוררו הרבה יותר מאוחר ולדבריהם זה גם עזר להם לחוות פחות עייפות במהלך היום. תלמידי התיכון קיבלו הכי הרבה שעות שינה נוספות, כשהם מדווחים כי הם התעוררו 45 דקות מאוחר יותר וחשים ערניים יותר במהלך היום. גם התשובות של ההורים הצביעו על אותן מגמות.
מתחילים מוקדם יותר - אבל ישנים פחות
"כאשר כל בתי הספר בארץ מכוונים לתחילת לימודים בשעה מסוימת, יש סדר יום קבוע לכל התלמידים בארץ. השעה אינה אבסולוטית, אלא ההתאמה לסדר היום התרבותי" אומר פרופ' חיים שקד, נשיא האקדמית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב, "הסיפור העיקרי בשעת 0 הוא עניין של שעות שינה. ילדים ומתבגרים צריכים מספיק שעות שינה כדי להתפתח בצורה בריאה. מחקרים גילו שכאשר ילדים לומדים מוקדם - הם ישנים פחות. הם לא הולכים לישון מוקדם יותר ולכן זה לא בריא להם. הטענה היא שכאשר הלימודים מתחילים מוקדם, הילדים לא ישנים מספיק. הבעיה מתחילה כשמדברים על ילדים בגיל ההתבגרות, כי ילדים קטנים עוד הולכים לישון מתי שההורים קובעים להם. במדינת ישראל אין שעת 0 (לימודים שמתחילים לפני השעה 8 בבוקר) למעט אישור חריג הניתן בעיקר לבתי ספר דתיים בהם פותחים את הבוקר בתפילה במניין. לאורך השנים הלכה ונאכפה המדיניות הזו ובסופו של דבר מדובר בעניין תרבותי".
פרופ' נירית רייכל, מומחית בהיסטוריה של החינוך בארץ ישראל מהאקדמית גורדון ומכללת כנרת מספרת כי מערכת החינוך העברית המודרנית החלה להתפתח מהמחצית השנייה של המאה ה-19. אז הוקמה בסיוע פילנתרופים בודדים (רוטשילד) או ארגונים (כי"ח, עזרה ליהודי גרמניה, יק"א). המורים העבריים יצקו את התכנים, תוכניות הלימודים וארגונם.
מאחר ולא היה משרד חינוך עותומאני מעורב, חשו המורים צורך להתארגן. ארגון המורים העבריים הראשון היה 'אספות המורים' שפעל בין השנים 1892-1985 ברשות מרדכי לובמן ובהשתתפות דוד יודילביץ, יהודה גרזובסקי ואחרים. הם דנו וקבעו תכנית לימודים ראשונית ודנו במספר שנות הלימוד בבית הספר. תכנית הלימודים עצמה כללה דגש על חשיבות העברית, והתבססה על ידע שהביאו עמם מארצות המוצא שלהם או מקריאה בנושאים פדגוגיים של מאמרים וספרים מאירופה. זו הייתה רק ההתחלה.
השפעה חשובה על התפתחות המערכת, הייתה לארגון השני - אגודת המורים שהפך עם השנים להסתדרות המורים (ארגון הקיים עד היום). הארגון נוסד בזיכרון יעקב ב-1903 והיה אף זה שקבע את מספר השנים בהם ילמדו בבית הספר היסודי, את תכנית הלימודים, את מספר השעות שילמדו ואת שעת תחילת הלימודים. ההסתדרות קיבלה על עצמה סמכויות כשל משרד חינוך וזה גם היה מקובל על הארגונים הפילנטרופיים. ההחלטה על שעת תחילת הלימודים נקבעה לשעה שמונה, כפי שהיה מקובל באירופה באותם זמנים וגם התאים לתחילת יום העבודה של המבוגרים.
בתקופת המנדט בתי הספר העבריים העדיפו לא להיות 'ממלכתיים' ובכך הקטינו את התמיכה הכספית שניתנה ממשרד החינוך הבריטי, זאת כדי למנוע התערבות בתוכנית הלימודים. בתי הספר המשיכו באופן עצמאי את התפתחותם. גם בתי הספר הערבים - ממלכתיים שהקימו הבריטים - התחילו את הלימודים בשעה שמונה, כפי שהיה מקובל בבתי הספר במושבות השל הממלכה.
"מקריאת סיפורי מקרה של תלמידים שלמדו במשמרת השנייה", מספרת רייכל, "הם היו אחרי פעילות ביתית והתקשו להתרכז. ובאשר למחקר - בעידן בו התלמיד במרכז, קשה להסכים עם ההכללה, אבל ידוע שיש 'אנשי בוקר' ו'אנשי ערב'. סביר להניח שבהתאם לכך תהיה התאמתם לשעות פתיחת יום הלימודים".
"לא הבנתי למה בחרו בקפסולות ולא במשמרות כמו פעם"
ואכן, מסתבר שגם בראשית המדינה, שעות הלימוד היו שונות. נגה מרון (93) דיירת בדיור מוגן אחוזת צהלה, החלה ללמד ביום הראשון למערכת החינוך בישראל ב-1 בספטמבר 1948. "בשנים הראשונות להקמת המדינה, בשל גל העלייה הענק של שנות ה-50, היו מלמדים בשתי משמרות", היא מספרת ונזכרת, "המשמרת הראשונה הייתה בין השעות 8 ל-12 והמשמרת השנייה הייתה בצוהריים, בין השעות 12 לארבע אחר הצוהריים. בכיתות היו למעלה מחמישים תלמידים בכל כיתה, כיוון שלא היו מספיק מבנים להמוני הילדים שהגיעו מהתפוצות".
"מניסיוני להתחיל את יום הלימודים בשעה מאוחרת לא מתאים לילדים שרגילים לרוב לקום מוקדם", היא מוסיפה, "בשעות הוצהריים, כשהילדים כבר אחרי שעות של משחק, השעה 12 מתאימה יותר למנוחה ולא ללמידה. עם זאת, בשנה האחרונה, כשחילקו את הכיתות לקפסולות לא הבנתי מדוע בחרו במודל זה במקום במודל הקודם של משמרות כמו פעם".
נראה כי מרון צודקת. יאנה עברי, אמא לשניים (10 ו-13) מחיפה מסכימה. "אני יכולה להגיד שהבן שלי בכיתה ז' צריך לצאת מהבית ברבע לשבע כדי להספיק להגיע בשמונה", היא אומרת, "אני מניחה שהוא לא מגיע הכי ערני לשיעור הראשון. בכיתות הנמוכות זו בעיה כי יש הורים שמתחילים לעבוד מוקדם, אבל מלבד הסיבה הזאת - כדאי לדחות את שעת ההתחלה. זה גם ישפר את האווירה בבית, כי הבוקר לא יהיה לחוץ. אני מבינה את הלחץ של הורי הכיתות הנמוכות לשים את הילדים מוקדם במסגרות ולנסוע לעבודה. אך החל מכיתה ה' בהחלט אפשר לדחות את שעת התחלת הלימודים".
"בכל מקרה, בשני המקרים גם המורים יבואו יותר רעננים, אחרי מספיק קפה ועם יותר סבלנות לילדים". היא מסכמת ומדגישה ששינוי שעת הלימוד לדעתה מתאים בעיקר לכיתות הגבוהות, "מדובר בעיקר בתלמידי חטיבות ותיכונים. זה קהל אשר במילא הולך לישון מאוחר והם לרוב צריכים לנסוע לבית ספר מרחק לא מבוטל, מה שיוצר חסך בשעות שינה כך שהם מגיעים לשעה ראשונה כשהם עוד ישנים לגמרי, לא מרוכזים ועצבניים . עדיף לתת עוד שעת שינה, לקום כמו שצריך ולהגיע במצב טוב לבית ספר".