"הבת שלי לא תסבול בגלל הצרכים של הבן שלך", הוא אמר בנחרצות בתגובה להסבר שלי מדוע מיקומו של הגן יעבור למבנה סמוך לגן הנוכחי – בשל הנגשתו לצרכים של בני בעל לקות הראייה. הסתכלתי עליו המומה. "סליחה?" שאלתי, מקווה בסתר לבי שלא שמעתי טוב. "כן, כן, מה ששמעת, הבת שלי לא תסבול ותעבור למבנה אחר בגלל הבעיות של הבן שלך!"
כבר כמעט ארבע שנים שאני אמא לילד עם לקות ראייה. זה אומר להגיע לפגישות ולכתוב מכתבים ולהביא המון אישורים רפואיים כדי שיסכימו להנגיש את הגן לבן שלך. אלו מלחמות מול העירייה, זה אומר להתפלל שעד ה-1.9 ימצאו לבן שלך סייעת ראויה שתלווה אותו בגן. זה אומר להיות בחרדה תמידית שהוא לא ייפול בחצר ושהוא יראה את החילזון שהגננת תביא למפגש. זה אומר לשמוע אמא שנכנסת לגן ומתלוננת "למה לא פותחים את הווילונות כדי שייכנס אור השמש", ושוב להתנצל ולהסביר שחלק מהלקות של הבן שלך זה סנוור. זה להיות בעל כורחך יועצת הסברה על הלקות של הבן שלך, זה להתחנן לאנשים בהופעות שייתנו לו לשבת בשורה הראשונה, זה לדבר בקול גבוה כשנמצאים בפארק המשחקים כדי שהוא תמיד יצליח למצוא אותך, זה לבלוע את הגוש הזה בגרון כששואלים אותך שאלות שגורמות לך לאי-נוחות.
אמירות מסוג זה פוגשות אותי לא מעט. ואף שכבר שמעתי דברים גרועים יותר, כל פעם מחדש מילים כאלה מותירות אותי המומה. אולי אני נאיבית, אולי אני תמימה, אבל אני פשוט לא מצליחה להבין איך יכול להיות שהשנה היא 2022 ועדיין יש אנשים שלא מבינים ש"השונה" נמצא בתוכנו ושצריך לתת לכל אדם מקום בעולם הזה.
המשפטים האלו מחדדים אצלי את ההבנה שאני לא אוכל לשנות אנשים, אולם בתור מחנכת לילדים צעירים (א'–ב') אני אוכל לשאוף לעצב את זהותם ואת אופיים. "אני מאחלת לך שדרך המקרה של בני תדע ללמד את הבת שלך שיעור בקבלת האחר", אמרתי, וכך הלכתי עם המשפט הזה בעצמי.
כמחנכת אני מאחלת לכך שאצליח להעביר לתלמידיי את המסר שלכל אדם ואדם יש מקום בעולם והתפקיד של כל אחד ואחת מאיתנו הוא קצת לוותר, קצת להתגמש וקצת לחלוק כדי שלאחר יהיה פה טוב, כי רק ככה כולנו נוכל לחיות בעולם בשמחה וביחד. כשיגיע הרגע שייכנס לפתח כיתתנו ילד או ילדה עם צרכים מיוחדים – לקות ראייה, לקות שמיעה, לקות תקשורת, אלרגיה מסכנת חיים או כל דבר אחר – אני מקווה לזכות לראות את תלמידיי ניגשים לאותו ילד בתבונה, באהבה ובידיעה שכל אדם נברא בצלם, ולכן לכל אדם הזכות להיות שווה בן שווים. בתקווה שיגדל פה דור מקבל, אוהב ומכיל.
ולך, בני היקר, אני מבטיחה שאני אעשה כל שביכולתי לעצב את הדור הצעיר להיות כזה, כי יש לך מקום בעולם הזה כמו לכולם, כמו לכולן.