ימים ספורים לפני יום כיפור והרשת מתחילה להתמלא בפוסטים של אנשים המשתפים סליחות וחרטות מעברם. אחת מהם היא חנה פנחסי, ששיתפה בפוסט מרגש כי כשהייתה מורה לספרות בשנות ה-90 הכשילה את תלמידתה, והדבר מלווה אותה עד היום. "עשיתי מעשה נורא בשנות ה-90 ולבי עדיין נוקף. אני כותבת כי אני מחפשת את התלמידה שפשעתי כלפיה", היא כתבה.

"הייתי מורה לספרות בתיכון 'המסורתי' כשהיה בשוק, ב'בית-אליאנס'. הייתה לי 'מגמה' עם אוסף תלמידות נפלאות שתלו בי את עיניהן. הייתי צעירה וטיפשה, והייתה בי יוהרה ונמשכתי אל התלמידות שהיו רהוטות כמוני, עם קצב מהיר. אפילו לא הייתי מודעת לזה", היא כתבה בגילוי לב.

פנחסי, ילידת ירושלים, השלימה מאז דוקטורט וכיום היא עמיתת מחקר במרכז קוגוד למחשבה יהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן. המעשה עליו היא מתחרטת, קרה במסגרת בחינת בגרות בעל פה שערכה לתלמידותיה: "חלק מהבגרות נערכה בעל-פה, עם בוחנת שהיא מורה מבית ספר אחר כשאני יושבת בכיתה. (או אולי זה היה בבחינת ה'מגן', הזיכרון מתעתע בי). ביום המבחן, הגיע תורה של אחת התלמידות הנבונות והשקדניות שהקצב שלה היה איטי יותר. היא קראה שיר שלמדנו (של טריינין, אני זוכרת בדיוק) וטעתה בקריאה ובפרשנות שלו.אני הכשלתי אותה במבחן".

בדיעבד, היא הבינה שזו הייתה טעות. "זו הייתה קריאה רחוקה אבל אפשרית ובכלל זו ספרות, ואני ידעתי שהיא הייתה שם לאורך השנה בכל מאודה והגיע לה ציון טוב מפני שהיא למדה ברצינות, באהבה, בקשב ובהתמדה", היא כתבה והמשיכה, "היא ידעה המון, וזו הייתה טעות אנושית ומובנת שההתרגשות והמתח מהמבחן יצרו. היא הייתה ראויה לחיזוק גדול ולטיפוח (מה זה בכלל ציונים, לכל הרוחות!) לא נתתי לה. אני זוכרת שאמא שלה התקשרה אלי, שמעתי את הדמעות והקשחתי את ליבי בתואנה 'מקצועית'. וזה היה רוע צרוף והתנשאות וטיפשות".

לאחר כמעט 30 שנה, היא החליטה לחפש אותה באמצעות הפייסבוק. "אני חושבת עליה כל השנים אלה ורוצה לבקש את סליחתה, ומתביישת ששכחתי את שמה. אני רוצה שתדע שהיא הייתה מצוינת ואני קלקלתי. גרמתי עוול מיותר מאד בגיל שברירי כל כך. אין בכוחי להחזיר את הכאב אבל אני רוצה לבקש סליחה. גם אם חלפו עשורים, אני עדיין מלאה באשמה ובושה ומתפללת שיש לה חיים טובים. רשת חברתית, תעזרי לי למצוא אותה? אפשר גם בפרטי".

הפוסט נהפך מהר מאוד לוויראלי עם מעל אלף לייקים, מאות תגובות ועשרות שיתופים בתקווה למצוא את אותה התלמידה. בין היתר, גם מורים הצטרפו לתחושותיה. "שתי מחשבות שלקחתי אליי ושהתעוררו בי בקריאת דבריך - אחת בכובעי כתלמיד, מפשפש ברשימת הסליחות (הלא ארוכה במיוחד) שהייתי מצפה לקבל ממורים שהיו לי לאורך השנים. מבלי להצדיק את אותם מורים, הפוסט שלך גרם לי לגשת אל הרשימה הזו ממקום סלחני ומפויס יותר", כתב אחד הגולשים והוסיף, "בכובעי כמורה עצרתי לחשוב ולהרהר - האם ובכמה רשימות כאלו של תלמידיי אני מופיע? האם יש היכנשהו תלמידים הממתינים לבקשת סליחה ממני? כמה כאלה ישנם? איך אצמצם את הרשימה (לשעבר ולעתיד לבוא)?".

מורים נוספים הגיבו גם כן. "כל הכבוד לך. אני עצמי נמצא כעת בהסבת אקדמאים להוראה, ונשבעתי שלא אעשה לאחרים את מה שעשתה לי מורה למתמטיקה בתיכון שהפליאה בציוני 30 ומשהו, 20 ומשהו. זה היה כל כך מכבה ולא חינוכי", הגיב גולש אחד ואחרת הוסיפה, "את אמיצה, ואת שולחת אותי לחפש ולחקור ולחשוב על תלמידות שפשעתי ושחטאתי ושעוויתי כנגדן. מנסה להיזכר".

מורה נוספת שיתפה: "קרה לי משהו דומה. משהו שקרה מזמן, עשרות שנים, והעניין הוא שלא זכרתי בכלל ולא הייתי מודעת. וממש לאחרונה פנתה אלי הנפגעת ושיתפה אותי. הייתי כל כך בשוק- מאיך זה יכול להיות. זה שינה לי את כל התפיסה שלי של איך הייתי אז. כי לפי מי שהייתי, כפי שאני זוכרת, זה לא יכול היה לקרות. והנה קרה".

הפוסט העלה זיכרונות גם בקרב תלמידים לשעבר. "כבר כמה שעות הפוסט הזה מעסיק אותי. יותר מעשור אחרי התיכון אני מופתע לראות בעצמי שוב ושוב צלקות פתוחות על אמירות משתקות ומסרסות של מורים. עד היום אני חושב שהייתי שמח להכרה כלשהי מצידם במה שעשו לי - רק אחד מהם התנצל, וכל כך הייתי מחוזק מזה - לכן מה שכתבת נראה לי דבר גדול, למרות האיחור", כתב אחד מהם ואחרת שיתפה: "לבקש סליחה זאת גדולה, אני מעריכה מאוד את כוונותיך. לי בעצמי הייתה חוויה ביסודי עם מורה לחשבון שהשפילה אותי מול כל הכיתה (להבדיל אלפי הבדלות), זה חדר לנפשי, והדהד באוזניי לאורך כל שנותיי בבית ספר. דעי לך שאת עושה מעשה אמיץ ואצילי. מאחלת לך שתמצאי אותה ותסגרו מעגל".