יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל' הם ימים שבהם גננות נאלצות להתמודד עם שאלות קשות של ילדים בנושא המוות כמו האם גם אני אמות? האם כל מי שחולה ימות?.
ההתמודדות השנה עם מגפת קורונה מנכיחה את נושא המוות ומעוררת חרדה גבוהה של הילדים והגננות. נראה שהשנה ההתמודדות עם הנושא תהיה קשה יותר בגנים. הילדים והגננות פוגשים באופן אישי את איום המוות, גם אם באופן מרומז, במהלך בידוד ואף במקרים של מחלה ומוות שאירעו במשפחה.
ישנה הסכמה גורפת בקרב אנשי המקצוע שאין להתעלם מנושא המוות, ויש לאפשר לילד לבטא את רגשותיו ומחשבותיו ביחס אליו. עוד מודגש שהמבוגרים צריכים להיות קשובים למה שהילד שואל ולא להשיב לו על סוגיות שלא שאל ולא ביקש לדעת. לעומת זאת, לא תמיד ברור כיצד ממליצים לעסוק בו בגן.
אנשי המקצוע מצביעים על השלב ההתפתחותי של הילד כגורם מרכזי המשפיע על האופן שבו תופס הילד את המוות. בעיקר בכל הנוגע להתפתחות השפה והיכולת לווסת רגשות. לפיכך, חשוב להבחין בין התמודדויות של גננות העובדות עם תינוקות וילדים בשלבי ההתפתחות השונים.
>> למיזם "זיכרון בסלון" בנושא ילדות בשואה לילדים ונוער
לדבר במושגים כלליים ולהיות מוכנים לשאלות
אז מה עושים? בקרב תינוקות עד גיל שנה מומלץ להישאר רק ב"כאן ועכשיו", שזה אומר - לחבק אותם לשמע הצפירה בימי הזיכרון. בקרב פעוטות בגיל שנה עד שלוש, כהכנה לצפירה, מומלץ לערוך פעילויות מותאמות טבעיות לגן הילדים שמרככות את הצפירה ולדעת שהצפירה היא אירוע מסוים וחולף. חשוב לדבר במושגים כלליים ולהיות מוכנים לשאלות של הפעוטות הגדולים יותר. פעוטות מעל גיל שנתיים וחצי הם ורבליים יותר ולפיכך אפשר להתאים להם פעילויות כמו למשל הקראת סיפור (דוגמת "סיפור מהחיים" ועוד). ההמלצה החשובה היא לעקוב אחר כל התגובות וההתנהגויות של הפעוטות ולסייע בהרגעתם לפי הצורך.
בקרב הילדים בגילי טרום-חובה וחובה, יש מקום לשלב פעילות פדגוגית רחבה יותר סביב תוכני ימים אלה. בבחירת הפעילויות המתאימות מומלץ להתייעץ עם הצוותים החינוכיים ולשם כך קיים מגוון רחב של אמצעי הוראה כמו ספרים העשויים להיות לעזר רב (לדוגמה "סבא של ליאור מת" ועוד). אחד העקרונות הרווחים לעיסוק בנושאים אלה בגן הוא שימת דגש על תקומה ואחדות.
לסיכום, כמה המלצות לגננות:
- 1. בשנה מיוחדת זו בצל משבר קורונה, הרגישות למוות גבוהה ולכן מומלץ לגננת להתייעץ לגבי העיסוק בו
- מומלץ למפות את רמת הבשלות השפתית והרגשית של הילדים, ולהכין גם פעילויות מותאמות לקבוצות שונות של ילדי הגן
- מומלץ להיערך מראש להתמודדות עם שאלות של הילדים. חשוב לא להתעלם מהשאלה, לאפשר לילד לבטא את החרדה ולהרגיעה באמצעות תשובות כמו: "בדרך כלל מתים רק כשזקנים מאוד", "לא כל אחד יחלה", "לא כל מי שחולה ימות" וכו'
- המלצה נוספת היא שהגננת תהיה מודעת לסיפור האישי שלה לגבי שני ימי הזיכרון. רגישותה משפיעה על עבודתה ולכן כדאי לה לקיים שיחות עם עמיתות, לשתף ולהתייעץ עימן.
הכותבת היא מדריכה ומרצה בתוכנית התואר הראשון לחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך ובעלת קליניקה פרטית לפסיכותרפיה, טיפול זוגי והדרכת הורים.