לקראת חודש החגים אני נוהגת לעשות בחינה עצמית בדברים בהן אני רוצה לעשות בדק בית. השנה אני רוצה לבחון את הנושא של שינוי באמונה: חוזרים בשאלה או חוזרים בתשובה והקשר והקבלה בין הורים, ילדים, אחים ומשפחה.
כשנולד בני הבכור פיתחתי בדמיוני איזה גבר הוא יהיה בעתיד. תכנונים של אמא צעירה בת 19. זה מאוד אנושי שאמא תחלום איזה ילד יהיה לה. חלמתי שהוא ייצא הגבר הכי מוצלח. אבל מה זה בעצם מוצלח? טייס? ספר? רופא? עובד אדמה? אברך בכולל? מורה? מלמד בתלמוד תורה?
החלום ושברו
איך אנחנו מודדים הצלחה? עם הזמן, אחרי בדיקה עצמית, לימוד ושיחות עם חברותיי הבנתי שאת ההצלחות אנחנו קובעים בהתאם לתרבות והסביבה בה אנו גדלים. אימא אחת חולמת על ילד זמר. אבא אחר חולם שהילד שלו יתחתן ויביא ילדים. ישנם זוגות שחולמים שהבת שלהן תצא אשת עסקים או גננת ואין ספור של נתונים או חלומות שקיימים אצל הורים. אלא שכאשר ילד מתבגר הוא מפתח לעצמו רצונות אחרים משל הוריו. טבעי, לא?
לעיתים לפי הכישורים שיש לו, או חלומות שהוא בנה לעצמו או בהשפעת הסביבה. ומנגד ישנם ילדים שיש הלימה בין רצון הוריהם לשאיפות שלהם והם נאמנים להורים שלהם ופחות לעצמם. כאשר ילד גדל ומתחיל לפתח רצונות של עצמו ומתחיל ללמוד או לעסוק בתחומים שהוא רוצה ההורים מתחילים ללמוד על הילד שלהם תוך כדי תנועה.
האם נכשלנו בחינוך?
ה"בעיה" מתחילה כאשר ילד קם ועושה משהו שהוא קיצוני ביחס לחיים שהוריו גידלו אותו, כגון חזרה בתשובה או חזרה בשאלה. כשילד הולך בצד השני של הערכים שעליהם הוא גדל, זה מייצר אצל הרבה הורים תחושה שהם כשלו בחינוך של הילד שלהם.
האמת היא שזה לא אומר שהילד לא בחר בדרך טובה, אלא זה אומר שהחלום של ההורה התנפץ לו בפנים. חלק מההורים עוברים תהליך של טיפול ועושים עבודה פנימית כדי להכיל את השינוי של הילד. אבל לרוב הגדול לוקח זמן רב כדי להבין שלילד מותר לממש את החלום של עצמו ופחות את החלום של הוריו. במשך התקופה הזאת מתרחש ניתוק שיוצר מרחק מסוים בין הכאב של ההורה לצורך והרצון של הילד.
הילד שחלם במקביל לרצונות של הוריו על עולם שונה מבקש להמשיך במסלולו כפי שהוא מאמין. וכאשר הוא רואה את המחסום שההורים יצרו הוא מתנתק. ניתוק מרעשי רקע, ניתוק מכאב רגשי, ניתוק מהסביבה שלא מקבלת את הרצונות האמיתיים שלו.
זה בסדר גמור להרגיש את השוני, להתייחס אליו ולהבין אותו. הדגש נמצא בתהליך ששני הצדדים נדרשים לעשות. קשר דם הוא מעל הכל. אין תחליף למשפחה לקשר משפחתי. שמירה על הקשר המשפחתי חשובה יותר מכל פער של הורה שמרגיש שהוא ניפגע ממעשיו של הילד שלו שהלך לדרך שונה ממה שהוא חינך. זכותו של ילד להתקדם בחייו בדרך שהוא עצמו החליט לעשות. ההורים חייבים ללמוד לקבל את הרצון והבחירה של ילדיהם ולחיות איתו.
אין תחליף לקשר משפחה
לעיתים נדרשת עבודה לא פשוטה כדי לסייע לצדדים להכיר אחד ברצונות השני. אבל התמורה של הקבלה שווה כל הון. אם יש לכם ילד שחזר בשאלה, או ילד שחזר בתשובה. אם יש לך הורים שלא קיבלו את השינוי שלך - תלמדו לנשום עמוק ולעשות הכל כדי להבין איפה הנקודה הכואבת של כל צד. תנסו להכיל את המקום הזה. כולנו בני אנוש שיש להם זכות בחירה חופשית.
כשאני חזרתי בשאלה/בתבונה תוך כדי תנועה בתהליך הגירושין שחוויתי אבדתי גם את אבא שלי שהיה דמות רב ציבורית חשובה בעולם החרדי. הייתי מאוד קשורה לאבא שלי. היה לי חשוב לעשות לו נחת רוח ולקיים דברים שחשובים לו מה שמוביל אותי לחשוב מידי פעם האם היה לי האומץ לעשות את תהליך החזרה בתבונה (חזרה בשאלה) אילו הוא היה עדיין בחיים? אין לי תשובה אמיתית.
ברור לי שהתהליך שלי היה יותר מורכב מולו. לעומת זאת, אמא שלי תמיד נתנה יותר תחושת ליברליות ולכן פחות הטריד אותי מה היא חושבת על התהליך שלי, ואכן היא יותר זרמה עם זה.
בשורה התחתונה לכל אדם יש זכות להחליט אם הוא רוצה להיות דתי או חילוני. חסידי או ליטאי. סטרייט או להט"ב. חוזר בתשובה או בשאלה. זאת זכות בחירה חופשית! בואו נקבל אחד את השני על פי הרצונות והצרכים שלהם. שנה טובה!