לפני כמה שבועות שם קץ לחייו אלרואי בן שבת ז"ל, נער בן 13 שחווה בריונות מצד כמה נערים בעיר בה הוא גר. אין אחד או אחת שלא נדהמו לגלות מה עבר עליו ואלו השפלות הוא עבר והשאלה שעלתה איך ההורים של אותם נערים מתעללים לא ידעו על כך ואם ידעו למה לא טיפלו בזה?
אף הורה לא רוצה לגלות שהילד שלו הוא הבריון של הכיתה והידיעה הזו קשה להורים בדומה לידיעה שהילד שלהם הוא הקורבן. במרבית הפעמים ההורים הם האחרונים לדעת שהילד שלהם הוא הבריון של הכיתה או זה שעובר התעללות (כי ילדים כמו כל הילדים לא אוהבים לשתף את ההורים שלהם במה שעובר עליהם) וכאשר אותם הורים מגלים זאת עבורם זאת תחושה של אובדן. רוב ההורים יחוו הלם, מבוכה וחוסר אמון לגבי האפשרות שהילד שלהם מציק לאחרים וינסו להגן על הילד שלהם אך הם מודעים לכך שיש בעיה.
מהי בריונות?
מדובר בפעילות אגרסיבית שחוזרת על עצמה ומתבצעת על ידי יחידים בעלי כוח רב יותר מהקורבנות שלהם. בדרך כלל הבריונות תופנה לילדים בעלי מראה שונה, עם קשיים כאלה ואחרים. הבריונות יכולה להתבטא בצורה פיזית או מילולית וגם ברשתות החברתיות (שיימינג).
מהם הגורמים לכך שילד או קבוצה של ילדים יחליטו להתנהג בבריונות כלפי ילד אחר?
האישיות של הילדים מתעצבת לאורך החיים דרך הקשרים שלהם עם הסביבה הקרובה שלהם - הורים, המשפחה המורחבת, חברים וקבוצת השווים. כדי להרגיש טוב יותר מול רגשות שהם מתמודדים איתם כמו כעס, תסכול, חוסר אונים או קנאה הם יהיו אגרסיביים ותוקפנים כדי להגיע לעמדת כוח והשפעה בקבוצת השווים. גם חוסר אמפתיה והבנה איך הצד השני מרגיש מאפשרים את אותה התנהגות בריונית.
גילית שהילד שלך הוא הבריון של הכיתה, מה עושים עכשיו?
- נשימה עמוקה – רגע לעצור ולעכל את מה שנאמר לך, לאסוף את כל המידע והעובדות. לקחת את הזמן כדי לקבל את מה שקרה כך שתוכלו להתמודד עם זה בצורה שקולה ולא אימפולסיבית.
- אל תתנו לעצמכם על הראש - ההרגשה הראשונית היא איזה הורים אנחנו!! איך לא ראינו את זה, איזה הורים רעים אנחנו, במקום להאשים את עצמכם ולהתמקד במה שהיה התמקדו באן ועכשיו במה ואיך לעשות שינוי.
- האינסטינקט הראשוני הוא לכעוס על הילד ולהעניש אותו – במקום זה דברו עם הילד בלי האשמות, דברו על מה שקרה ועל הפתרונות שקיימים כדי לפתור את הבעיה (טיפולים רגשיים/קבוצות לכישורים חברתיים).
- עבודה משותפת מול בית הספר – שיתוף פעולה של כל הגורמים יביא לשינויים ותוצאות בצורה יותר מהירה.
- ראיה חיובית ובלי אצבע מאשימה – נכון כרגע זה נראה גרוע ובא לכם להגיד אתה בריון!! איך יכולת לעשות את זה אבל זה גורם בדיוק לתוצאה ההפוכה, תזכרו זה לא מצב סופי אלא מצב שניתן לשינוי.
- למידה של אמפתיה, לראות את האחר – לא לוותר על הצרכים והרצונות שלכם, ההורים, כדי לספק לילד את הרצונות שלו על חשבונכם. תבדקו את מערכת היחסים שלכם ההורים, האם יש הדדיות או להיפך כוחנית כלפי בן/ת הזוג. שקפו ותמללו את הרגשות שלכם, אם זה במילים והבעות פנים. אפשר גם משחקי תפקידים לדוגמה: הדמיה של כניסה למרחב האישי.
- לא תמיד אנחנו ההורים מבינים ויודעים מה בדיוק צריך וגם אנחנו מוצפים בהמון רגשות לכן כדאי ורצוי לפנות לגורם חיצוני אובייקטיבי שייתן את הכלים המתאימים. טיפול רגשי, קבוצות לכישורים חברתיים, טיפול משפחתי/הדרכת הורים.
הילדים שלנו לומדים מאיתנו. אם זה דרך המילים שיוצאות לנו מהפה, התגובות וההתנהגות שלנו כלפי עצמנו וכלפי אחרים. אנחנו חושבים שזה עובר לידם וזה לא מעניין אותם או שהם לא שמים לב למה שקורה אבל להיפך הוא הנכון, הם שואבים לתוכם כל מילה וכל התנהגות. אנחנו המבוגרים אלה שצריכים וחייבים לתת דוגמה אישית. אנחנו חלק גדול מהפתרון. דוגמה אישית היא המפתח לכך שילדינו יתפתחו להיות ילדים אמפתיים ויצורים חברתיים.
הכותבת היא מאמנת ומטפלת רגשית לילדים, נוער ומשפחות קשב בשילוב ספורט.