עם עשרות אלפי ילדות וילדים מפונים ושגרת מלחמה שעלולה לשנות את המצב בכל רגע, שנת הלימודים שאמורה להיפתח ביום ראשון הקרוב הולכת להיות מאתגרת עבור כל הצדדים, המחנכים, ההורים, וכמובן הילדים. בנוסף, ובמקביל לשביתה האפשרית בתיכונים, במוסדות החינוך נאלצים להתמודד השנה עם מחסור הולך וגובר של אנשי צוות, בהם מנהלים, פסיכולוגים חינוכיים ועובדי ניקיון. בכל המקרים מדובר במחסור שהצטבר לאורך שנים, החריף על רקע הקורונה וגבר עוד יותר בעשרת חודשי המלחמה האחרונים.

כבר כולנו רגילים לדבר על המחסור במורים, על השכר הלא מספק ועל תנאי ההעסקה הלא הוגנים שלהם. במקביל, יש עוד כמה תפקידים, אולי קצת יותר "שקופים" וממש לא פחות חשובים שנאלצים להתמודד עם מערכות ציבוריות בעלות שכר נמוך, שמובילות לפער בין מה שנדרש לתפקוד מיטיב ומקצועי לבין מה שיש בפועל. אחד מהם הם הפסיכולוגים החינוכיים.

על פי נתוני משרד החינוך, רק 70% בלבד מהתקנים של פסיכולוגים חינוכיים מאוישים. "מאוד קשה לאייש את התקנים", מציינת יפעת שדה, פסיכולוגית חינוכית ונציגת פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית. "ובגלל החוסרים, מי שכן עובד צריך לתת מענה למספר גדול של ילדים ויש לזה כמובן מחיר. ראינו עלייה במצוקות אחרי הקורונה שעוד לא באמת הסתיימו, ועכשיו יש עלייה נוספת. אנחנו צופים שלקראת שנת הלימודים הבאה הצרכים עוד יעלו אצל כולם: ילדים, הורים, צוות חינוכי. יש חוסר משמעותי גם במספר התקנים שנקבעו מראש. המפתח כיום עומד על 1 ל-1,000 ילדים (1 ל-500 בגנים ו-1 ל-300 בחינוך מיוחד), זה לא עודכן בעשרות השנים האחרונות ולא משקף את השינויים והעליות בצרכים ובמצוקות, בטח לא אחרי ה-7.10".

בתחילת החודש הגיעו בפורום הארגונים ובהובלת ההסתדרות עם משרד האוצר להבנות ראשוניות לקראת הסכם שכר חדש. "כיום, שכר של פסיכולוג חינוכי עם 10 שנות ותק במערכת עומד על 50 שקלים לשעה. באופן פרטי, הם יכולים למלא קליניקות בקלות. כשיש פער בין 400 שקל לשעה ל-50 לשעה, התוצאה ברורה. אנחנו מקווים שכשההסכם ייחתם זה יביא עוד פסיכולוגים למערכת. כיום הפרדיגמה היא לחלוק חצי חצי, ציבורי בשביל הנשמה ופרטי בשביל המשרה".

שדה עובדת כפסיכולוגית חינוכית ב-100% משרה בכמה מסגרות חינוכיות, ולדבריה, האתגר מעבר לטיפול עצמו, הוא ההתמודדות עם הצורך להכריע כל הזמן במי לטפל. "זה מאוד מורכב. מצד אחד יש המון סיפוק בטיפול כל כך נחוץ בתקופות כאלו. אנחנו רואים את האימפקט המיידי, כמו מורה שאומרת שבזכות ההתערבות שלנו היא יכולה לפתוח שנה או ילד שחוזר לתפקוד אחרי תקופה מאוד קשה. ומצד שני התסכול אדיר, ממש בלתי נסבל. אתה רואה כמה אתה יכול לתת ופשוט לא מצליח. זו מציאות אבסורדית של 'משפטי שלמה' במי לטפל. מציאות כזו פוגעת מאוד בשכבות החלשות. יש כאלו שיקבלו הפנייה לטיפול פרטי וילכו ויש כאלו שלא יכולות ונשארות בלי כלום".

"היעדר ניקיון משפיע ישירות על הילדים"

גזרה נוספת שנאלצת להתמודד בשנים האחרונות עם מחסור מחריף הם עובדי הניקיון. כיום המחסור עומד על כ-45,000 עובדים בכלל המוסדות הציבוריים, כאשר המחסור החמור החל בתקופת הקורונה ומאז הוא רק מעמיק. "החל"ת של הקורונה עודד הרבה בעלי הכנסה נמוכה להישאר בבית, וכשכבר חזרו עברו למשרות אחרות, עם שכר גבוה יותר ופחות קשות פיזית", אומרת עו"ד ורוניקה רוזנברג, מנכ"לית ארגון חברות הניקיון בישראל. "את הזליגה שראינו אז אנחנו רואים גם בחודשים האחרונים בעקבות המלחמה".

רוזנברג מציינת שמיד לאחר תחילת המלחמה היו מוסדות שנמנעו מלהעסיק ערבים-ישראלים ואף היו כאלו שהצהירו על כך באופן מפורש. אך עם הזמן וככל שהצורך גבר ודחק, העובדים חזרו לעבוד. "לפני המלחמה ניסינו להסדיר העסקה של עובדים פלסטינאיים, מאז ה-7.10 זה ירד מהפרק. כעת אנחנו מנסים להסדיר אישורים לעובדים זרים. זה בתהליך רק שגם מה שככל הנראה יאושר זה לא מספיק. חייבים למצוא פתרונות מקבילים נוספים. למשל, לתת מענקים כמו שעשו בענפים אחרים, בחקלאות ובניין, אפשר גם להגדיר את ענף הניקיון כעבודה מועדפת, וכמובן להעלות את השכר. בקורונה כולנו למדנו את הקשר הברור בין ניקיון לבריאות, והיעדר ניקיון משפיע ישירות על הילדים בבתי הספר. החיידקים והווירוסים עלולים להתגבר, ואנחנו גם יודעים שיש ילדים שמתאפקים מללכת לשירותים אם הם לא נקיים".

"המחסור במנהלים הוא מחסור שקוף"

תפקיד נוסף שמתמודד עם שחיקה הם של אלו העומדים בראש, מנהלות ומנהלי בתי הספר. במקרה הזה קשה לדעת במדויק מהם החוסרים כי תמיד יהיו מנהל או מנהלת לבית הספר. לדברי אביגיל סאמין, מנהלת בית ספר באריאל ויו"ר משותפת בארגון מנהלי בתי הספר "מנהיגים", זו בדיוק הבעיה. "המחסור במנהלים הוא מחסור שקוף. זה לא כמו שיש מחסור במורה ואז ההשלכה ברורה, אין שיעור. בהקשר של מנהל, השאלה היא לא אם יהיה מנהל אלא 'מי'. מנהל בית ספר הוא הגורם הכי משמעותי בהובלת המוסד, והאנשים הטובים במערכת לא תמיד מוכנים לקחת על עצמם את התפקיד".

לדברי סאמין, מאות תקנים של ניהול נותרים ריקים עד הרגע הכמעט אחרון, ולמכרזים נכנסים כאלו שלא מספיק מוכשרים לתפקיד. "אנחנו יודעים על לא מעט מקרים שבסוף חודש אוגוסט מתפשרים על כאלו עם הכשרה לא מספקת או עם פערים אחרים של התאמה".

סאמין מציינת שהשנה יש הרבה מנהלים שהחליטו, אחרי השנה הקשה האחרונה שבאה אחרי כמה שנים של קורונה, לעזוב את התפקיד באופן זמני למנוחה או באופן קבוע. "בשנה הזאת בתי הספר היו מקום מאוד חשוב לילדים גם מבחינה נפשית ורגשית. בשביל זה צריך מנהיגים נחושים שיהיה להם את הכוח לנווט את הספינה ולהוביל את האנשים שמאחוריהם".

למה זה קורה? למה אנשים לא ממהרים לקחת את התפקיד?
"המערכת בנויה בצורה לא טובה. קודם כל, מחליטים כאן יותר מדי דברים מעל הראש של המנהל. על פי נתוני ה-OCD, מנהל בארץ מקבל רק 17% מכלל ההחלטות. בנוסף, מנהלים בארץ לא מוגנים. המנהל נמצא בין מגוון אינטרסים: משרד החינוך, ההורים, המורים והילדים - ואף אחד לא מגן עליו. יש מנהלים שעושים רעש ומשלמים מחיר כדי לייצר שקט במערכת, מפטרים אותם, מוצאים להם משרה במקום אחר או פשוט מעבירים אותם ממקום למקום - מה שנקרא פיטורים שקטים".

ארגון "מנהיגים" קם לפני 6 שנים, כיום חברים בו כ-2,000 מנהלים והוא פועל כדי לחזק את המעמד, המוגנות והשכר של המנהלות והמנהלים בארץ. במסגרת מו"מ עם משרד החינוך הוסכם לאחרונה על תוספת של 12% בשכר המנהלים, מהלך שעדיין בספק בשל התערבותו של רן ארז, יו"ר ארגון המורים. "תנאי העסקה הם גורם מכריע באי הפופולריות של התפקיד", אומרת סאמין. "השנה לא היה לי אפילו יום חופש אחד. בשנה רגילה עוד יש לי שבועיים, השנה בגלל המלחמה אפילו זה לא היה. ואף אחד לא משלם למנהלים על העבודה בקיץ. בסוף יוצא שבחישוב לשעה מנהל מקבל את השכר הכי נמוך בבית הספר שלו. כשאני אומרת למורים 'כדאי לכם להיות מנהלים זה תפקיד משמעותי', הם אומרים לי: "למה לי, תראי אותך עובדת כל היום ומה את מקבלת?'".