המתנות שילדים רוצים נמצאות בחנויות הצעצועים. הם ישמחו לבובה וכדור, משחק הרכבה או מכונית ענקית. את כל אלה, קרוב לוודאי, הם יזנחו אחרי שימוש קצר ועיניהם יהיו נשואות כבר למשחק החדש הבא. בשיטת 365 המתנות שפיתחה דורית קרייזר, מדריכת הורים, יועצת שינה ופסיכותרפיסטית, הילדים מקבלים כל יום מתנות שהם צריכים כדי לגדול בבריאות פיזית ונפשית. בגרות שפויה נבנית בינקות ובאחריות ההורים להעניק לילדים את המצע הנכון כדי לגדול. ילדים לא גדלים לבד. צריך לגדל אותם. על פי השיטה, הילדים מקבלים את המתנות שהם צריכים כדי לגדול בריאים בגוף ובנפש ולאו דווקא את מה שהם רוצים.
הילדים צריכים הבנה, קבלה ולמידה, ולא ביקורת על כל צעד שלא נמצא בהלימה עם תפיסת ההורה. על פי השיטה כל טעות או כישלון הופכת להזדמנות ללמידה, לשיח ולהעצמה, במקום לכעס ולעונש. העטיפה הגדולה של המתנות האלה (והרי כולנו יודעים שגם העטיפה היא חשובה) היא ההורה המווסת שעומד מול הילד שנמצא כרגע במצב של חוסר אונים: קערת הקורנפלקס נשפכה לו על תכולתה. במקום הורה שמגיב מהמקום הילדי, הלא מווסת, עומד הורה שיודע לעצור בטרם תעבור, ומחפש מהר את המתנה או המתנות ומעניק אותן לילד, לחיים. אין סיטואציה עם ילדים, בעייתית ככל שתהיה, שאין בה לפחות מתנה אחת. ברוב המקרים יש מבצע: אחד פלוס אחד ובמקרים רבים יש כפל מבצעים.
להפוך אירועים מאתגרים למתנות לחיים
גידול ילדים בגישת המתנות מבוסס על הפיכת אירועים מאתגרים בחיי הילדים למתנות לחיים. במקום לומר לילדים: די! מספיק! אסור! ההורים לומדים לתווך את התנהגות הילדים להזדמנות ללמידה של מיומנות, ויסות רגשי, כישורים חברתיים ועוד. למשל, כשילד שופך את קערת הקורנפלקס עם החלב. במקרה ה"טוב", חלק מההורים יגידו לילד: "לא נורא, כלום לא קרה" (למרות שקרה). במקרה הפחות טוב : ההורים יכעסו על הילד "שלא נזהר" ויהיה בכי ותסכול ואווירה כאוטית שעלולה ללוות את הילד לאורך כל היום.
בשיטת 365 המתנות, במקרה של שפיכת הקורנפלקס על הרצפה, ההורים יגידו: "אוי.. חבל שהקורנפלקס נפל. "אתה רוצה עזרה בניקיון הרצפה?", במקום הורה שמגיב מהמקום הילדי, הלא מווסת עומד הורה שיודע לעצור בטרם תעבור, ומחפש מהר את המתנה או המתנות ומעניק אותן לילד, לחיים. אם נישאר רגע בדוגמת הקורנפלקס שנשפך , ההורים יעזרו (לבקשת הילד או לא יעזרו כי הוא יבחר לנקות בכוחות עצמו), וימשיכו "לנצל" את האירוע למתן מתנה נוספת: הם ינהלו שיחה עם הילד על האירוע באופן מעצים ולא מאשים. למשל, הם יוכלו לומר לילד: " מה נוכל ללמוד ממה שקרה?", "אולי כדאי לשים את הקערה על השולחן ורק אז למזוג את הקורנפלקס?", "אולי כדאי להחזיק את הקערה בשתי ידיים, בפעם הבאה?"
המתנות מאירוע שכזה הן:
- לימוד טכניקה של מזיגת קורנפלקס במקום יציב.
- לימוד שבחיים יכולות לקרות לנו סיטואציות לא רצויות ולמרות אי הנעימות שבדבר, כדאי במקום להתרגז ולכעוס פשוט, לחשוב מה עושים מכאן.
- אם קרה אירוע מסוים וזה "בגללך", אז מה שצריך הוא ללמוד מהטעות, לקחת אחריות ולנקות בעצמך. ואם אתה מרגיש שאתה זקוק לעזרה אז תבקש. ברוב המקרים כשתבקש עזרה יתנו לך אותה בשמחה. אנשים בסך הכל אוהבים לעזור.(המתנות פה הן לימוד לקחת אחריות על מעשה, גם אם זה קרה ללא כוונה רעה, וגם ללמד לבקש עזרה בעת הצורך).
- הילד לומד שמכל סיטואציה אפשר ללמוד דברים. בזכות העובדה שההורה פינה את הכעס להבנה ועזרה – הילד לומד לא להאשים, לא לפתח מכל דבר רגשות אשמה, אלא הוא לומד שמכל סיטואציה בעייתית אפשר ללמוד לשפר הלאה. רק מכישלון או מטעות אפשר ללמוד, לגדול ולהשתפר.
- חושבים ביחד עם הילד על רעיונות יצירתיים למניעת הבעיה בפעמים הבאות או התמודדות יעילה במקרה שהסיטואציה תחזור על עצמה: נפתחת דלת לשיחה על פתרונות שונים.
בעבר נהגנו להיות הורים סמכותיים הדואגים להציב גבולות. השאיפה בגישת המתנות היא ליצור בבית ובחיים אוירה של שלום. האוירה היא האויר שאנו נושמים בבית. איך נעשה זאת?
ניקח סיטואציות מאתגרות או אפילו כאלה שגורמות לנו להתעצבן ממש. למשל הילדים רבים ביניהם בקולי קולות ואף משתמשים באלימות מסוימת. כדי לא להסלים את האוירה ולקבל את "המתנה" מהסיטואציה הזאת, נצטרך לקחת שאיפה עמוקה, נשיפה איטית ואז לגשת לילדים ולהסביר שזה ממש בסדר לריב (על צעצוע/ על הטלויזיה/על המקום בספה וכו'), ורק חשוב ללמוד איך לריב נכון בלי להשתמש ב"כלי" האלימות, אשר בבית שלנו הוא אינו מקובל. וגם בבקשה, המריבה לא צריכה להפריע לשאר בני הבית. אתם יכולים לבחור פינה /חדר שבו תריבו ותסדרו את העניינים ביניכם. אם תצטרכו עזרה – תוכלו לקרוא לנו וננסה לעזור.
שלושת העקרונות של שיטת המתנות
הרעיון כאן, שמותר (ואף חשוב) לאפשר לילדים לכעוס ולריב. זה אנושי, זה קורה לכולנו. מה שחשוב שהכעס יהיה מווסת. אם אנחנו ניגשים לסיטואציה לא מווסתים, מלאי כעס בלי להבין באמת! מה היה בין הילדים אז אנחנו עושים להם עוול. אנחנו נוקטים צד (בלי באמת להבין את הדינמיקה שהתרחשה כשלא היינו שם), הילד המתבכיין עלול לפתח אופי קורבני, הילד הנאשם עלול לחוש לא אהוב או אהוב על תנאי (רק כשאני עושה מה שההורים רוצים יש לי מקום במשפחה). נכון, זה לא קל (בלשון המעטה) לפגוש סיטואציה "מרגיזה" שבה הילדים לא עושים מה שאנו רוצים והם "לא עונים" על הציפיות שלנו. אנחנו מגיעים עם המטענים שלנו מהעבודה, מהזוגיות מהחיים ובואו.....אין לנו כוח להתחיל לחפש "מתנות" באירועים מתריסים. האלטרנטיבה, היא להשאיר את הבית באווירה לא טובה (במקרה הטוב) ובמקרה הפחות טוב, לגדל ילדים באווירה כאוטית. המחיר שכל בני המשפחה עלולים לשלם הוא גבוה עד מופקע.
שלושת העקרונות להתחיל לתרגל את גישת המתנות:
- תרגול מיינדפולנס חמש דקות ביום כדי ללמד את המוח "לעצור בטרם תעבור"- לעצור את הכעס המיידי ולעבור למצב רגיעה והבנת הסיטואציה ממקום חיובי
- לחשוב מה אנחנו רוצים ללמד את הילדים ממה שקרה
- לדבר על הרעיון מהסיטואציה.
למשל: הילדה חטפה לאח שלה את השלט לטלוויזיה. איך נתנהל?
- שואפים אויר באיטיות ונושפים את האויר באיטיות
- חושבים איך אנחנו רוצים לפעול : האם לאפשר להם להסתדר בכוחות עצמם או שבוער לנו להתערב
- אם החלטנו לתת להם להסתדר בכוחות עצמם אז יופי. להמתין מהצד ולראות שהם מצאו פתרון ו"הכל טוב". אם החלטנו להתערב אז עדיף התערבות בגישת המתנות ואז: מחליטים מה אנחנו רוצים ללמד את הילדים: אם נרצה ללמד אותם לחלוק אז נסביר להם את הסיטואציה: יש טלוויזיה אחת לכולנו. פעם אחת אח אחד מחליט מה לראות, ובפעם הבאה נזכור שהבא בתור מחליט. או שתנסו לבחור משהו ששניכם מגלים בו עניין. את הטלוויזיה אי אפשר לחתוך לשני חלקים אבל כן אפשר ללמוד ליהנות ממנה בשניים. הדרך להגיע להסכמות היא בדרך של דיאלוג, שיתוף פעולה ולא על ידי אלימות. אלימות אופיינית לאויבים, ואתם בני משפחה וצריכים ללמוד לחיות אחד עם השני גם כשזה לעיתים פחות נוח.
השיטה כאן, חשוב לציין, נובעת מהמתנות הנובעות מהאירועים ולא "מה עושים במקרה כזה או אחר" (למרות שההורים ידעו מה לעשות בכל מקרה). לומדים לחפש ולהסתכל מה המתנה בהתקף זעם של הילד או הילדה ואיך נעניק להם את המתנה המתנות מהסיטואציה ולא לחפש מיד רק איך מתגברים או מטפלים בהתקף של הזועם או הזועמת.
הכותבת היא מדריכת הורים, פסיכותרפיסטית, יועצת שינה ומחברת הספר: ששש בלילה ישנים/הוצאת כנרת זמורה.