סרטון ויראלי שפרסמו בשבוע האחרון שתי בלוגריות מהמגזר הדתי, עורר סערה ברשת, והעלה לסדר היום את הנושא המושתק של גילוי עריות. התגובות לסרטונים לא איחרו לבוא, ובהן לא מעט נשים שהחליטו לגנות את העלאת הנושא לשיח הציבורי. אלא שהנתונים המדאיגים לגבי פגיעות מיניות בקרב המשפחה במגזר החרדי, חושפים כי מדובר בתופעה רחבה אשר דורשת טיפול או לפחות התייחסות.
מירי פורסט, חסידת חב"ד בת 39 מרחובות, אישה נשואה ואמא לחמישה ילדים, מספרת שנחשפה לראשונה לנושא של גילוי עריות כבר לפני שנים, במסגרת עבודתה כמאמנת קבוצות ריצה לנשים הנקראות "בגוף בריא". פורסט מספרת שהשיח הפתוח עם נשים דתיות בקבוצה, אפשר לה להבין עד כמה התופעה נפוצה בקרב המגזר הדתי, אשר לדבריה נוטה להשתיק את הנושא.
"מדי שבוע אני נפגשת עם נשים שאני מאמנת, רובן דתיות או חרדיות, ואנחנו מדברות על נושאים שלא נהוג לדבר עליהם. התחום של פגיעות מיניות בתוך המשפחה מלווה אותי כבר תקופה. הבנתי שהבעיה האמיתית מתחילה בכך שיש סקרנות טבעית שמתרחשת בין האחים במשפחה. אבל מאחר והנושא הוא טאבו במגזר, אף אחד לא מדבר איתם על זה", היא מספרת.
ביממה האחרונה סרטון שהעלתה פורסט בנושא צבר תאוצה ברשתות החברתיות, ובו היא קוראת לאימהות לבני ישיבות שחוזרים לביתם בתקופת "בין הזמנים", לדבר איתם על הנושא של פורקן מיני בקרב המשפחה. "קחו את הילדים שלכן ותסבירו להם, שזה נכון שהם בבית ושהגוף שלהם צריך לפרוק, אך האחיות שלהם – מחוץ לתחום. אם הם צריכים, שילכו לעשות ספורט. זה מאוד יעזור להם", היא אומרת בסרטון.
אלא שלאחר פרסום הסרטון האמור ברשתות, נשים רבות התרעמו על הדרך שבה בחרה פורסט להתבטא, וביניהן גם הבלוגרית נעמה עמית בת ה-41, יועצת מינית המתמחה בטיפול בנפגעי ובנפגעות מין ופוסט-טראומה. עמית אף החליטה לקחת את הביקורת שלה כלפי הסרטון צעד אחד קדימה – כשהעלתה סרטון ציבורי בפני עצמה, אותו היא מגדירה כ"פרודיה" לסרטון של פורסט. הסרטון שפרסמה עמית, פונה לאותם בני ישיבות שהזכירה פורסט, אך מבקש מהם בפירוש לא לאנוס את אחותם. לדבריה: "לא מתחככים בה (באחות) בלילה, לא משתמשים בה לצרכים אישיים. זרע לבטלה זה טבעי, וזה בריא שיש זקפה – אבל פשוט תתרחק מאחותך".
עמית מסבירה, כפי שטענה גם פורסט, כי "בין הזמנים" זו אכן תקופה שבה בני ישיבות חוזרים לחופשה ממושכת בביתם, ולכן במקרים של גילוי עריות, הפגיעה לדבריה הופכת לרוב לתכופה יותר. "זה קורה", היא אומרת, "אני לא המצאתי את זה. וצריך לטפל בזה – כי הפגיעה היא מאוד רחבה".
"אני רוצה שהילדים שלי יגדלו לעולם אחר – עולם מוגן"
פורסט טוענת כי היא שלמה עם החלטתה לפרסם את הסרטון שצילמה, והיא גם לא מתרגשת מהתגובות השליליות שהגיעו. לדבריה, דווקא מאחר והנושא כל-כך הושתק ואיננו מדובר, פעמים רבות מתרחשים במשפחה "דברים לא טובים". לדבריה, "זה לא קורה מרוע או מסטייה בהכרח, אלא מבורות ומהיעדר השיח. לא מדברים אצלנו בכלל על מיניות או על מוגנות, על מרחב אישי או אפילו על שמות של האיברים האינטימיים. ואז, מה שקורה הוא שבגיל ההתבגרות ההתפתחות המינית מתרחשת – והנערים פשוט לא יודעים מה לעשות עם זה. המקסימום שאומרים להם בישיבה הוא שאסור לאונן, וגם לזה לא קוראים 'לאונן', אלא 'זרע לבטלה'. אז אותם הנערים פשוט מתעסקים כל היום בשאלה – איך למנוע מעצמם סיפוק או פורקן מיני? לכן, המסר שלי בסרטון היה קודם כל, שאותם הנערים יידעו שאחותם לא בתחום".
גם עמית מספרת שקיבלה לא מעט תגובות זועמות מגולשים ברשת על סרטון התגובה שפרסמה, אבל נראה שגם היא לא מתרגשת מהעניין. "אני רגילה שסרטונים שלי יוצאים מהקשרם, ושאנשים מבינים רק מה שהם רוצים. אבל בסוף, 85% מהפגיעות המיניות במדינה לא מגיעות לדיווח, ובמגזר החרדי יש הרבה השתקה". עמית מסבירה שקשרי השתיקה הם כה עמוקים, עד שבמקרים מסוימים, ילדות שנפגעו מינית מצד אחיהן, אוזרות אומץ ומספרות לאימן – אך האם מצידה מסרבת להאמין. "לא פעם אימהות בעצמן בהכחשה, או שהן בעצמן פגועות מינית", היא אומרת.
עמית מטפלת בנושאים הרגישים של פגיעה מינית גם בקרב האוכלוסייה החרדית, ולדבריה החינוך במגזר עובד לא פעם בשיטה של הפחדות. "בסמינרים למשל, אומרים לבנות שהן אלה שאשמות – ואוסרים עליהן לפתות גברים. אז נשים רבות חיות בתחושה של אשמה, כאילו הן פתייניות או מתלבשות לא צנוע. לכן, אם אח שלהן פוגע בהן מינית, הן לא פעם מאשימות את עצמן. הנשים הללו חושבות שהן הבעיה – וזה המיינסטרים".
עמית טוענת שיש עוד דרך ארוכה לעבור בנושא, בפרט כשלא קיימת הסדרה של לימודים למיניות בריאה או חינוך למוגנות במגזר הדתי. "צריך ללמד לא רק ילדים, אלא גם את ההורים, שהם צריכים לקחת אחריות על הילדים שלהם. שילמדו אותם, שישבו איתם לשיחה – ולא רק בגיל 20-18, אלא כבר בגיל שנה או אפילו שלוש".
מציאות אכזרית
על פי נתוני איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית לשנת 2018, נראה כי מאפייני הפגיעה בילדים ובילדות בגילי 12-0 עמד על 22.8% מקרי גילוי עריות מצד הורה, 14.7% מקרי גילוי עריות מצד אח או אחות, ו-24.9% מקרי גילוי עריות מצד קרוב משפחה אחר. בנוסף, בבחינת מידת ההיכרות של הילד או הילדה הנפגעים עם התוקף, נמצא שב-67% מהמקרים הפוגע הוא בן משפחה, ורק ב-5% מהמקרים הפוגע הוא זר. יש לציין כי נכון לנתונים מאותה השנה, כ-80% מהפונות ומהפונים שנפגעו עד גיל 12, פנו לראשונה לסיוע רק אחרי עשור או יותר מהמקרה.
בנוסף, מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה אשר פורסם בשנת 2021 ועסק במבנה הפוליטי והמנהלי של הרשויות המקומיות החרדיות, שפך אור מחודש על תחום הרווחה והפגיעות המיניות בקרב החברה החרדית. המחקר מצא כי נכון לשנת 2020, מכל אלף ילדים ברשות חרדית, נמצאו 3.29 ילדים שמטופלים במחלקה לשירותים חברתיים עקב פגיעה מינית, לעומת 1.98 ברשויות יהודיות לא חרדיות ו-0.69 ברשויות ערביות. כמו כן, בשנת 2020 היו בכלל הרשויות החרדיות 730 מטופלים עקב פגיעה מינית.
עורך המחקר האמור, החוקר אריאל פינקלשטיין, ציין בעבר כי נתונים אלה אינם מעידים ששיעור הפגיעות המיניות בקרב החברה החרדית גבוה יותר מבשאר האוכלוסייה. זאת, מכיוון שלדבריו, הנתונים משקפים גם את האמון של קבוצות שונות בחברה בגורמי הרווחה. יחד עם זאת, לדברי פינקלשטיין, זה ברור שבכל הקבוצות, שיעור הנפגעים מינית גבוה פי כמה וכמה מהנתונים שמצויים בידי הרווחה.