"אנחנו שומעים רק בכי וצרחות ולא מבינים מה קורה"

"תגידו בבקשה לבת שרמו**ה שזה לא נגמר יש עוד שלא תדאג". כך נכתב בשבוע שעבר בקבוצת וואטסאפ אותה פתחה תלמידה בבית ספר באיזור המרכז, בו לומדת אגם אסייג בת ה-12. כמה ימים לאחר מכן היא מימשה את ההבטחה' והכתה אותה עד זום דם. אסייג הובהלה לבית החולים כשהיא סובלת מזעזוע מוח.

"אגם עוברת התעללות בבית הספר", טוענת האם, מורן אסייג. "זה התחיל במריבות מילוליות בין אגם לבין מספר בנות ,כשהעומדת בראשם דאגה לארגן חרם, תוך שהיא כותבת בקבוצת ווטסאפ מילים קשות ומאיימת על בנות אחרות שלא התקרבו לילדה שלי".

כשגילו הוריה של אגם על המקרה וקבוצת הוואטסאפ, הם מיהרו לבית הספר על מנת לדרוש תשובות מההנהלה, לאחר שיידעו את מחנכת הכיתה וזו הבטיחה להם שהנושא בטיפול. " המתנו שעתיים מחוץ לבית הספר לאחר שהובטח לנו שהמנהלת תתפנה מישיבותיה. כעבור שעתיים, כשהבנו שאף אחד לא מתכוון לצאת אלינו ויתרנו", היא מספרת.

באותו ערב, לדברי אסייג, צלצלה מנהלת בית הספר והבטיחה לה כי היא רואה בחומרה את המקרה' וכי הילדה שאיימה על אגם תושעה. "היא סיפרה לנו שהיא כינסה את הצוות, והבטיחה לי שאגם בטוחה ושהיא יכולה כמובן להגיע לבית הספר. מבחינתי ברגע שהיא יצרה איתי קשר, חשבתי שהיא מוגנת ובטוחה ואני יכולה לשלוח אותה".

למחרת האם שלחה את ביתה לבית הספר, וחיכתה להודעה שמגיעה כל בוקר, בה אגם מדווחת שהיא הגיעה והכל בסדר איתה. "בשעה 8:30 אגם שלחה לי הודעה שהיא הגיעה לבית הספר. בעלי חזר אליה בהודעה, שאם קורא משהו שתעדכן אותנו. כשראה שהיא לא מגיבה, הוא התקשר אליה לבדוק אם הכול בסדר ופתאום אנחנו שומעים צרחות ברקע".

"בעלי התחיל לצרוח בטלפון: 'מה קרה? מה קרה ?' ואף אחד לא עונה", שחזרה האם. "אנחנו שומעים רק בכי וצרחות ולא מבינים מה קורה". האב המשיך להתעקש עד שמישהו ענה לטלפון ואמר לו שלא צריך לדאוג כי הצוות איתה. "נסענו מיד לבית הספר, כשהלב שלנו דופק בחוזקה, כי אין לנו מושג מה קורה עם הילדה".

בדרך יצרה אסייג קשר עם היועצת שטענה כי הצוות עם אגם ושאין צורך להגיע לבית הספר." ביקשתי לדעת למה הילדה צורחת. היא עונה לי שילדה אחרת נתנה לה סטירה, אבל אני לא מבינה למה הילדה  ממשיכהלצרוח ברקע. ניתקתי את הטלפון ובאתי לבית הספר".

כשההורים המבוהלים הגיעו לשערי בית הספר, הם קלטו את בתם מרחוק אבל אף אחד לא הסכים לפתוח להם את השערים. "באיזה שלב כבר התחלנו לבעוט בשער והמזכירה הזמינה לנו משטרה. כאשר נכנסנו לבית הספר, בליווי השוטרים, הם בהתחלה חשבו כי מדובר בהורים מכים. רק אחרי שהבינו שהילדה הותקפה בבית הספר, הורשינו להתקרב אליה וגיליתי את הזוועות. היא הייתה עם פנס בעין, זאת ממש לא היתה סטירה. כשביקשתי לדבר עם המנהלת, המזכירה אמרה לי שהמנהלת עסוקה והיא לא נמצאת". השוטרים המליצו שהאם תיגש עם הילדה למיון ובמקביל, שיגישו תלונה במשטרה נגד התוקפת.

זה לא המקרה היחיד שקרה עם אותה ילדה", טוענת אסייג. "הורים רבים התריעו והתלוננו על הילדה התוקפת כבר תקופה ארוכה.  לא היה ילד אחד שלא סבל ממנה. איפה הצוות, איפה בית הספר, איפה משרד החינוך?"

"כל התנהלות הצוות החינוכי הייתה כושלת, הדבר היה יכול להימנע אם היו משעים את הילדה התוקפת. יום קודם המנהלת דיברה איתנו, אם הייתי יודעת שהבת שלי בסכנה לא הייתי שולחת אותה. הילדה התוקפת הייתה בבית הספר וקיבלה עונש לשבת עם סייעת בספריה. אני רוצה תשובות, למה לעזאזל לא נתנו לבת שלי להתקשר אלי? מה חשבו שיקרה? שהיא לא תקבל טיפול רפואי?  הילדה שלי הוכתה ליד אנשי צוות ולא היה מי שיגן עליה. למה לא עדכנו אותי, למה לא פתחו לי את השער? הלב שלי כואב ואני יודעת שבתי הופקרה בבית הספר. היא רצתה את הוריה. אגם ביקשה עזרה", אמרה בכאב.

"יש לה מזל שאנחנו הורים שלה, ואנחנו משפחה עוטפת. יש הרבה אנשים שדואגים לה", היא מסכמת. "הילדה תקפה אותה ברמה הכי אכזרית שקיימת. היא בעטה בה בכל איבר בגוף, זה היה יכול להיגמר אחרת. יכולתי לקרוא את השם של הבת שלי בתוך מודעת אבל בעיתון. הפעם  זה נגמר בזעזוע מוח, ועם צלקת נפשית שעדיין מדממת וכואבת".

סייע בהכנת הכתבה: שמעון איפרגן