פורנו זה סרט. סרט עם במאי, שחקנים, מאפרים וימי צילום ארוכים של 12 שעות. אבל יותר מהכל, זה סרט במובן של "לא אמיתי". על המסך יציגו לנו רק את מה שנראה טוב במצלמה: אף פעם לא נראה בפורנו מבוכה, או את הרגע הזה שצריכים ללכת לשירותים. אף פעם לא נראה זיעה, שיערה בפה, מכנס שהסתבך או שריר שנתפס. למרות שאלה דברים שקורים כל הזמן לזוגות, בפורנו הם נשארים על רצפת חדר העריכה.
הבעיה היא שרבים מבני הנוער מתייחסים לפורנו בתור סרטוני הדרכה כי אין להם מקור אחר. גם אם הם יודעים שזה לא בדיוק סרט תיעודי של נשיונל ג'יאוגרפיק, זה מספיק קרוב וזה מה שיש. אבל אין להם דרך לדעת מה אמיתי ומה לא, מה מיותר בצילום ומה חסר. התוצאה היא שפורנו יוצר אצלם אמונות שגויות לגבי מה קורה ביחסי מין: כמה זמן הם נמשכים? איך הם נשמעים? מה הן התנוחות שבאמת אפשר להשתמש בהן, ואיך מתייחסים לפרטנרים? מה שמוגזם וקיצוני מצטלם טוב, והאינטנסיביות בסרטונים, עם הנעיצות החזקות ומשיכות השיער, גורמות להם לחשוב שכואב זה סקסי.
>> נער, מחשב ונייר טואלט - כמה פעמים ביום זה יותר מדי?
מה שיורד בעריכה (ובהתאם, מהמחשבות של בני הנוער) זה איך יחסי מין באמת מרגישים. בפורנו אין צורך בתקשורת בין בני הזוג כי השחקנים כבר מכירים את התסריט; מדובר במרכיבים כמו אינטימיות וצחוק ושאלות כמו "נעים לך?", "להמשיך?" או "להפסיק?". עצם החוויה של צפייה בפורנו היא חוויה של אדם אחד, לעומת יחסי מין שהם חוויה של שניים. בעצם מתגבש להם בראש תסריט ששני השחקנים אמורים להכיר, תסריט שמשאיר בצד מחשבות כמו "שנינו נהנים?".
אם להיות הוגנים, פורנו יוצר את אותן המחשבות גם אצל מבוגרים, אבל לנו יש חוויות עבר וניסיון שמשמשים כבוחן מציאות. למתבגרים אפילו אין למה להשוות כדי להגיד לעצמם "לא, זה לא קורה ככה". כל החבילה הזאת מייצרת אצלם ציפיות מטורפות ליחסי מין, כאלה שממוקדות בצד המכני של סקס, כמו "להחזיק ככה וככה דקות". באותו הרגע מין הופך למבחן: יש לחץ לעמוד במטרה, חרדה שלא נצליח, ואכזבה בלתי נמנעת כשנכשל.
לתחושות האלה יש מחיר כבד. אין-אונות הייתה פעם בעיה של מבוגרים, רק קשישים-בני-ארבעים היו מתחילים לחשוב על לבקש מרשם לויאגרה. זה היה פעם. היום יותר ויותר דיווחים על כאב בקיום יחסי מין, אין-אונות או קושי בשפיכה מגיעים מבני-עשרה ובני עשרים. כ-51% מהמשתתפים בגילאי 16-21 במחקר קנדי דיווחו שהם מרגישים בעיה בתפקוד המיני. ברוב המקרים אלה היו בעיות שקשורות ללחץ וחרדה.
אנחנו יכולים לעזור למתבגרים שלנו אם נעביר להם מסרים לגבי ההבדלים בין פורנו והמציאות. עם צעירים בכיתות ז'-ט' נרצה להתמקד יותר בההשפעות של פורנו כמו פגיעה בדימיון, התרגלות והתמכרות. עם מתבגרים בגילאי תיכון נוכל להעמיק לחשיבה ביקורתית יותר לגבי ההבדלים בין פורנו למציאות.
אצל כל המתבגרים נרצה לעזור להפחית לחץ בעזרת חזרה על המסר שהמטרה של סקס היא להנות ולהסב להנאה, לא "להחזיק". זה בסדר לא לדעת מה לעשות, כי אין תסריט למין. הפרטנרים אמורים לגלות ביחד מה עושה לשניהם נעים דרך תקשורת והתנסות.
אלפי גלברד הוא בעל תואר שני בפסיכולוגיה (M.A.), מנחה סדנאות והרצאות למיניות והתבגרות בריאה. ליצירת קשר