כמעט כל הורה מכיר את הרגע הזה שבו הילד או הילדה מסתגרים ומסרבים לנסות מתוך חשש ומבוכה. חשוב לשים לב ולדעת לזהות מתי מדובר ביותר מחשש נקודתי, אולי אף בחרדה חברתית, שלה השלכות ארוכות טווח. עמותת רקפת, יצאה לאחרונה בוובינר שבו ניתנו להורים כלים שיכולים לעזור להם להפוך למשמעותיים בתהליך משנה חיים: מעבר מהימנעות להשתלבות חברתית.
עמותת רקפת מציעה תמיכה וחיזוק המסוגלות – הן של הילדים והן של ההורים. במקביל פועלות בה קבוצות חברתיות ייעודיות, שבהן מתאמנים בני הנוער והילדים ומתרגלים סיטואציות חברתיות – באופן משחקי, חווייתי ומעודד, ועם קבוצת השווים.
לא רק ביישנות
כשהתחושה היא שלא משנה מה אעשה איכשל, יצחקו עליי או אהפוך ללעג – המוטיבציה לנסות נמוכה מאוד. המחשבה: "עדיף לי להימנע – וכך אחסוך לעצמי דחייה ופגיעה", מאפיינת את ההתמודדות של בני נוער החווים קושי חברתי וחרדה חברתית. הבעיה היא שהיא הופכת לאסטרטגיית חיים ודפוס מתמשך. ככל שנמנעים - פוחתת תחושת המסוגלות וגוברת החרדה, וככל שגוברת החרדה - כך גוברת גם ההימנעות. מעגל הקסמים משפיע על התפקוד הכללי של בני הנוער, שהופך להיות פחות עצמאי ונינוח משל בני ובנות גילם, ובסופו של דבר מונע מהם התפתחות, חוויית הצלחה והשתלבות במעגלי החיים השונים.
כמה סימנים שעל הורים לשים לב אליהם:
בבית ובמשפחה: הסתגרות בחדר והימנעות משיח או בילוי עם בני המשפחה, הימנעות מארוחות משפחתיות או אירועים משפחתיים מורחבים.
בשדה החברתי: מיעוט או הימנעות מוחלטת ממפגשים עם חברים וחברות, אי השתתפות בקבוצות הוואצאפ, בדידות וריחוק בזמן שחבריהם לכתה נפגשים ומבלים.
בבית הספר: היעדרות משיעורים או טיולים שנתיים ולעתים היעדרות ארוכה מבית הספר, התבודדות בזמן ההפסקות, הימנעות מבקשת עזרה או שאילת שאלות, חוסר השתתפות.
משימות יומיומיות: גם בקניות במכולת השכונתית, נסיעה במונית או הזמנת פיצה, עשויים בני הנוער לחוות קושי משמעותי ולהרגיש תלות בבני משפחתם.
"ההימנעות מאפיינת ילדים מופנמים, ויכולה להיות קשורה במספר חסמים עיקריים", אומרת חלי אביר, רכזת תחום הורים בעמותת רקפת, "פחד מכישלון - חשש שלא יעמדו בציפיות שלהם או של אחרים; פחד מביקורת - חרדה מהערכה שלילית או לעג; רצון לשלוט בתוצאה; ודפוסים מכלילים כמו ראיית כל טעות ככישלון מוחלט".
לדבריה, הההימנעות יכולה לנבוע מביישנות קיצונית, דימוי עצמי נמוך וחרדה חברתית, "ובאותו זמן ממש - היא עלולה גם לגרום לחרדה ופגיעה בדימוי העצמי כאשר היא הופכת לדפוס ותחושת המסוגלות מתערערת". ילד עם דימוי עצמי חיובי ירגיש אמונה ביכולותיו, היא מוסיפה, "החדשות הטובות הן שדימוי עצמי הוא תחושה דינמית וגמישה ואפשר להשפיע ולשפר אותה. לנו, ההורים, יש אפשרות אמיתית לסייע ביצירת השינוי שיביא לשיפור משמעותי באיכות החיים שלהם".
מודל אנ"י
כדי לסייע לילדינו לבנות דימוי עצמי חיובי, שישפיע גם על תחושת המסוגלות ועל צמצום ההימנעות, מומלץ להיעזר במודל אנ"י:
אהוב: יצירת תחושה שילדיכם אהובים ללא תנאי. נוכחות וזמינות עבורם וחיבור לעולמם על ידי התעניינות אמיתית ואקטיבית במה שמעניין אותם.
נחוץ: חיזוק תחושת הנחיצות והחשיבות שלהם עבורכם, דרך שיתוף במשימות, התייעצות והתחשבות בדעתם, ושילובם במשימות ובהתנהלות המשפחתית.
יכול: העברת מסר שסומכים עליהם, שמאמינים ביכולתם להתמודד עם אתגרים ולגבור על קשיים.
בנוסף יש עוד מספר דברים שאפשר לעשות:
- דברו בגובה העיניים, שתפו אותם בהתלבטויות ובקבלת החלטות, הדגישו את ייחודם עבורכם.
- שקפו להם הצלחות – קטנות כגדולות, ותנו להם מרחב להתנסות, גם אם ישנו חשש מכישלון.
- חזקו על המאמץ, על הדרך – ולא על התוצאה. ללא תנאי.
- הימנעו מהשוואות בינם ובין אחים או חברים, או אף לעצמכם "כשהייתם בגילם".
- זכרו, ההתקדמות מגיעה בצעדים קטנים ובקצב אישי. כדאי להמשיך לעודד להעלות את הרף לאחר כל הצלחה, אך תמיד בהדרגה, ברגישות ובאופן מותאם.
זכרו: ילדים עם דימוי עצמי חיובי נהנים מעולם מלא באפשרויות, כמו כל חבריהם וחברותיהם וכפי שמגיע להםן. בידינו, ההורים, הכלים לעזור להם לראות את העולם הזה.
תגובות