לפני ה-7.10, uלפני שכולנו הפכנו למדינה בטראומה, קבוצת מחקר מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ערכה מחקר שבוחן את הקשר בין תסמיני פוסט טראומה במשפחות מהדרום לתפקיד האם כגורם מרגיע. הנתונים נאספו ממשפחות הגרות בדרום הארץ, שנמצאות ברמות חשיפה שונות לאיום ביטחוני - החל ממשפחות שגרות ביישובי עוטף עזה (עד 20 ק"מ מרצועת עזה) ועד ישובים מרוחקים יותר בדרום הארץ (עד 40 ק"מ מרצועת עזה).
המדגם כלל 131 אימהות וילדיהן הבכורים בגילי 10-45 חודשים. איסוף הנתונים נערך במהלך אוקטובר 2018 למרץ 2020 ואת המחקר הובילה פרופ' נעמה עצבה-פוריה, ראש מרכז דואט לגיל הרך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, לשעבר יו"ר העמותה לבריאות הנפש של התינוק: "אנחנו לא מדברים על מצב פוסט טראומה של הורים שלא מתפקדים", היא מבהירה, "אנחנו מדברים על הורים עם סימפטומים של פוסט טראומה שהיא כמו חווית סטרס יותר גבוהה, הורים שיש להם כל מיני תזכורות בחיי היום יום. למשל ילדים שצועקים בשעת משחק יכולים להחזיר הורה לסיטואציה קשה. במצב כזה חשוב להבין שהרעש של הילדים היא לא הטראומה שלך, זה הרעש של הילדים, ואז לנסות להבין מה הם צריכים. כדי שילדים לא יפתחו בעצמם פוסט טראומה, הם צריכים את ההורה שמכוון אליהם, אז אם אמא צריכה לעצור, להתבונן ולקרוא את תמונת המצב טוב יותר, היא יכולה להבין טוב יותר מה הילד שלה צריך ממנה. חשוב לציין כי במחקר הספציפי הזה אומנם השתתפו רק אימהות אך פרופ' עצבה-פוריה, סבורה שהדבר נכון ככל הנראה גם לאבות".
במחקר השתמשו החוקרים במושג עדכון זיכרון עבודה. לדברי החוקרת מדובר על היכולת של האמא לשנות את ההתייחסות שלה למה שקורה במהירות: "זה קצת כמו שינוי מסלול מחדש בוויז", היא אומרת, "התינוק שלי בכה ואני הולכת לחפש משהו להרגיע אותו, כשאני חוזרת הוא כבר משחק בכדור. האם אני אעדכן את התפיסה שלי ואגיד אוקי עכשיו הוא רגוע, האם אני אשאר עם הפעולה שלי כי בראש שלי הוא עדיין רעב - זאת פונקציה מאוד חשובה שבודקת כמה אנחנו מסוגלים להתאים את עצמנו לסביבה המשתנה".
קבוצת המחקר, היא מוסיפה, רצתה לבדוק מצב של הורות בסביבה שיש בה חשיפה לאיום בטחוני: "אנחנו יודעים שבדרך כלל ילדים שההורים שלהם מראים סימפטומים של פוסט טראומה הם ילדים שמראים קשיים, ונמצאים בסיכון להראות גם תסמיני פוסט טראומה. הילד מסתכל על ההורה וככה הוא חווה את המציאות. אם ההורה מגיב בצורה קיצונית זה משפיע עליו. הורים אלו לפעמים פחות יכולים להיות קשובים לצורכי הילדים. רצינו לראות מה יכול להגן על הילד ולשמור כך שהוא פחות יושפע. היכולת לעדכון זיכרון היא גמישות מחשבתית שיכולה לעזור להורה לתפקד טוב יותר, ולעזור לילד לווסת את עצמו טוב יותר. הורים שמעבדים נתונים מהר יותר, יכולים להפריד מהר יותר בזמן אמת בין החוויה שלהם לחוויה של הילד".
"יש טכניקות שעוזרות להבין איך הם מתפקדים במצב של סכנה, וכשהם מתפקדים יותר טוב הם יכולים לעצור, לנשום, להתבונן, לחשוב ולהבין שהילד צריך אותם יותר. הפעילות הקבוצתית מאוד עוזרת להורים. הם מביאים מצבים מורכבים מחיי היום יום שקורים להם עם הילדים אל תוך הקבוצה. למשל הילד לא רצה להתקלח ובכה מאוד. לכאורה מצב רגיל שלא קשור לטראומה. יש הורים שהבכי הזה הוא עבורם כמו אזעקה אנושית. דרך העבודה הקבוצתית אנחנו בודקים מה קרה לי כהורה בתוך הסיטואציה הזאת. למשל, להבין שהבכי הזה לא אפשר לי להיות שם כי זה לקח אותי למקומות קשים, והשארתי את הילד שלי לבד. המודעות הזאת מאוד משמעותית. אנחנו לומדים איך להתמודד עם הטריגרים ואיך לווסת אותם. אנחנו מבינים שלפעמים אנחנו לא מגיבים מהר, כי יש משהו רגשי שחוסם אותנו. אם הילד לא רוצה להתקלח, אני מיד אחשוב שזה קשור למצב הביטחוני, שהוא חושש שתהיה אזעקה. אבל יכול להיות שהוא פשוט לא אוהב מים על הראש, או כי מקלחת מסמלת שתכף הולכים לישון. ההורים רואים רק את הטראומה. זה חוסם אותם מפירושים נורמטיביים".
החוקרים אף פיתחו שיטה בשם חממה - חיזוק המעטפת ההורית: איך להיות הורה בתוך חווית הפוסט טראומה ולדבר אותה עם הילדים. "צריך להסביר את החוויה. עם תינוקות אנחנו מדברים יותר דרך החושים. ילדים בגיל הרך מסתכלים על ההורים שלהם. ההבעה הלא מילולית חזקה יותר מההבעה המילולית. הם גם מוחזקים הרבה על הידיים והם מרגישים את ההורה, כך שהמצב הנפשי של ההורה מאוד משפיע עליהם. יש אמא שסיפרה שכשהילד שלה מגיע הביתה הוא נוהג לעלות למיטה שלה ולקפוץ חזק. רעש הקפיצים והרעש שהוא עושה מאוד מקשה עליה. היא מתנתקת ויוצאת משם, והוא נשאר לבד. בעבודה הקבוצתית היא הבינה שחוויית האיום גורמת לה לברוח. עם ההבנה הזאת ובעזרת החברים בקבוצה היא עושה שינוי מסלול בחשיבה. ממקום מצומצם שהיא חושבת שהילד שלה מתקיף אותה, לחשיבה שאולי הילד פשוט אוהב את המיטה שלה, או שיש לו צורך להשתולל. היא יכולה לעצור ולחשוב מה הוא צריך ממנה. אנחנו נעבוד על היכולת שלה לומר לו 'כשאתה צועק זה מקשה עליי להישאר פה כי זה עושה לי רעש באוזניים'".